"סבתא, תגידי, כשאני אגדל אני..." "אם!" "אם? מה זאת אומרת אם?" "לא כולם גדלים." "אז מה קורה למי שלא גדל?" "קטן" "איך זה קורה?" "אותו דבר כמו לגדול, אבל לכיוון ההפוך." "ואז מה יהיה כשאני אהיה גדול?" "אתה לא!" "סבתא את בטוחה במה שאת אומרת?" "ואתה?" "אני לא משוכנע, כי אז כשאני אהיה גדול אני בעצם אהיה קטן?" "אם!" "אם? מה זאת אומרת אם?" "לא בטוח שתהיה בעצם קטן, יכול להיות שיהיה לך בית." "לא התכוונתי ל'עצם' כמו של כלב, נו באמת סבתא'לה" "אם!" "מה אם? מה? מה נשרף לך שם?" "אם התכוונת, כי יש אנשים שלא מתכוונים למה שהם אומרים." "אז מה סתם יוצאים להם דברים מהפה?" "לפעמים. לפעמים הם מתכוונים ואח"כ הם לא." "זאת אומרת שהם משנים את דעתם?" "כן, לפעמים גם זה בסדר." "בכל אופן כשאני אהיה קטן, זה יעצר מתישהו או שאני אעלם פתאום לגמרי?" "אני עוד לא יודעת." "מתי תדעי?" "אם אני אעלם יום אחד, תדע שקטנתי מאד." "מה את גם קטנה מיום ליום?" "כמובן, לא ראית? פעם הייתי גדולה כמו אמא." "וזה כואב לקטון?" "אם!" "מה אם? מה? מה קרה? העולם נשרף? מה יש לך עם האם הזה??? מה?" "אם זה כואב, אז כן, מאד. לי בכל אופן זה לא כואב, אבל יכול להיות שלאנשים אחרים כואב." "ברל'ה." "נכון." "אבל תמיד." "שופר, בטעם..." "כאילו הכל, אבל הפוך." "כינורות?" "את כל כך חכמה." "כמעט." "סבתא, כמה זמן זה משפיע? מה שנתת לי לעשן?"