כשישבנו שם, בקפיטריה
שאלת אותי לבריאותי.
הצפתי מבט וסיפרתי
על אבי שנפטר.
עינייך אדומות,
אדומות ובורקות
אך לא מהסוג הזה,
אלא מהסוג שאומר
שהגיע הזמן להוריד עדשות.
לרגע,
אבל רק לרגע,
הרגשתי תחושת אמפטיה
ואמרתי,
שאני,
לא מצליח לבכות.
תשאיר את העיניים פקוחות פקוחות בלי למצמץ, זה יבוא גם עם כל האפקטים הנלווים, העיניים האדומות והכל. למען האמת- אפילו עם העצב. תופעה מעניינת. כשאתה בוכה, גם אם זה לא אמיתי, אתה נהיה עצוב. ולהיפך. אם תחזיק חיוך מאולץ, תהיה שמח- אפשר להסתכל על זה כסוג של דיסוננס קוגנטיבי- איך זה יכול להיות שאני עצוב, הרי אני מחייך. מסקנה: אני צריך להיות שמח. ואז נהיים שמחים. ולהיפך.
השיר ממש יפה, אהבתי את ה'הצפתי מבט'!!
[ליצירה]
רוצה לבכות?
תשאיר את העיניים פקוחות פקוחות בלי למצמץ, זה יבוא גם עם כל האפקטים הנלווים, העיניים האדומות והכל. למען האמת- אפילו עם העצב. תופעה מעניינת. כשאתה בוכה, גם אם זה לא אמיתי, אתה נהיה עצוב. ולהיפך. אם תחזיק חיוך מאולץ, תהיה שמח- אפשר להסתכל על זה כסוג של דיסוננס קוגנטיבי- איך זה יכול להיות שאני עצוב, הרי אני מחייך. מסקנה: אני צריך להיות שמח. ואז נהיים שמחים. ולהיפך.
השיר ממש יפה, אהבתי את ה'הצפתי מבט'!!
[ליצירה]
אמא של...פיצ
הי שי-זאת חגית
אודיה הזמינה אותי לקרוא שיר שלך ותהיתי----
האם יש משמעות לכך שאתה כותב דוקא-"נפטר"?
וחוץ מזה-משלומך? ואיך הלימודים
[ליצירה]
יש פה הסחפות בלתי נשלטת אך לא מסודרת. מעין כתיבה אסוציאטיבית אבל העומק שהיה צריך לנבוע, משום מה לא עובר.
דרוש עריכה.
ואולי כך יראה:
האם אני רואה סיכוי לאהבה באופק?
אה - הה
אינסטינקט הגעגועים הנשי
זוקף את אוזניו הרגישות.
ללא שליטה רצה בתבואה בין שועלים ואש בזנבי
נובחת צורחת געגועי לירח -
ואהבה ושלווה בשדותינו - אין.
ועכשיו בזהירות יפתי,
בזהירות פחדי,
פן יברח ממני ליבי
ואני אגרר אחריו -
פחד יפתי, פחד ליבי
פחד.
תגובות