כשישבנו שם, בקפיטריה
שאלת אותי לבריאותי.
הצפתי מבט וסיפרתי
על אבי שנפטר.
עינייך אדומות,
אדומות ובורקות
אך לא מהסוג הזה,
אלא מהסוג שאומר
שהגיע הזמן להוריד עדשות.
לרגע,
אבל רק לרגע,
הרגשתי תחושת אמפטיה
ואמרתי,
שאני,
לא מצליח לבכות.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] היא אמרה לי ללכת לקבר. שדברים שקבורים עמוק צפים הגבתי בחיוך. קל להגיד. [ליצירה]
- [ליצירה] ואיך היא הגיבה? [ליצירה]
- [ליצירה] רוצה לבכות? תשאיר את העיניים פקוחות פקוחות בלי למצמץ, זה יבוא גם עם כל האפקטים הנלווים, העיניים האדומות והכל. למען האמת- אפילו עם העצב. תופעה מעניינת. כשאתה בוכה, גם אם זה לא אמיתי, אתה נהיה עצוב. ולהיפך. אם תחזיק חיוך מאולץ, תהיה שמח- אפשר להסתכל על זה כסוג של דיסוננס קוגנטיבי- איך זה יכול להיות שאני עצוב, הרי אני מחייך. מסקנה: אני צריך להיות שמח. ואז נהיים שמחים. ולהיפך. השיר ממש יפה, אהבתי את ה'הצפתי מבט'!! [ליצירה]
- [ליצירה] אמא של...פיצ הי שי-זאת חגית אודיה הזמינה אותי לקרוא שיר שלך ותהיתי---- האם יש משמעות לכך שאתה כותב דוקא-"נפטר"? וחוץ מזה-משלומך? ואיך הלימודים [ליצירה]
- [ליצירה] יופי של שיר נוגע... עדין... מדבר... [ליצירה]
- [ליצירה] כל אחד והכאב שלו. שיר יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאתי, השירה שלך מדהימה. הכרת? [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב, עצוב. [ליצירה]
- [ליצירה] כולם אוכלים את כולם (אם אפשר להגדיר זאת כך) [ליצירה]
- [ליצירה] לא בין הדפים הריקים כי אם בין השורות. [ליצירה]
- [ליצירה] איה, זו העבודה שלך. אל תבקשי ממנו. יש להוסיף, לחתוך ולהציג מחדש. אל תחכי לו כי אם הוא יעשה את העריכה זו כבר לא תהיה יצירה שלך. דרושה פה יותר עבודה ממה שאת חושבת.. [ליצירה]
- [ליצירה] ועכשיו, תוכיחי! למה. גרינברג. [ליצירה]
- [ליצירה] לא תמיד. אנשים לפעמים טובעים בים החומר. ואז העיניים חסומות. [ליצירה]
- [ליצירה] לא. התכוונתי שפירסמתי שיר חדש וכשפירסמו אותו- הייתי בתחתית הרשימה. כך שמי שקורא אותי יחשוב שזהו שירי הקודם ולא יקרא אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] חבר'ה, החלטתי לחבר. אבל בשינוי קטן. תודה לכולם! [ליצירה]
- [ליצירה] אולי [ליצירה]
תגובות