כשישבנו שם, בקפיטריה שאלת אותי לבריאותי. הצפתי מבט וסיפרתי על אבי שנפטר. עינייך אדומות, אדומות ובורקות אך לא מהסוג הזה, אלא מהסוג שאומר שהגיע הזמן להוריד עדשות. לרגע, אבל רק לרגע, הרגשתי תחושת אמפטיה ואמרתי, שאני, לא מצליח לבכות.