כשישבנו שם, בקפיטריה
שאלת אותי לבריאותי.
הצפתי מבט וסיפרתי
על אבי שנפטר.
עינייך אדומות,
אדומות ובורקות
אך לא מהסוג הזה,
אלא מהסוג שאומר
שהגיע הזמן להוריד עדשות.
לרגע,
אבל רק לרגע,
הרגשתי תחושת אמפטיה
ואמרתי,
שאני,
לא מצליח לבכות.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] היא אמרה לי ללכת לקבר. שדברים שקבורים עמוק צפים הגבתי בחיוך. קל להגיד. [ליצירה]
- [ליצירה] ואיך היא הגיבה? [ליצירה]
- [ליצירה] רוצה לבכות? תשאיר את העיניים פקוחות פקוחות בלי למצמץ, זה יבוא גם עם כל האפקטים הנלווים, העיניים האדומות והכל. למען האמת- אפילו עם העצב. תופעה מעניינת. כשאתה בוכה, גם אם זה לא אמיתי, אתה נהיה עצוב. ולהיפך. אם תחזיק חיוך מאולץ, תהיה שמח- אפשר להסתכל על זה כסוג של דיסוננס קוגנטיבי- איך זה יכול להיות שאני עצוב, הרי אני מחייך. מסקנה: אני צריך להיות שמח. ואז נהיים שמחים. ולהיפך. השיר ממש יפה, אהבתי את ה'הצפתי מבט'!! [ליצירה]
- [ליצירה] אמא של...פיצ הי שי-זאת חגית אודיה הזמינה אותי לקרוא שיר שלך ותהיתי---- האם יש משמעות לכך שאתה כותב דוקא-"נפטר"? וחוץ מזה-משלומך? ואיך הלימודים [ליצירה]
- [ליצירה] יופי של שיר נוגע... עדין... מדבר... [ליצירה]
- [ליצירה] כל אחד והכאב שלו. שיר יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] מילים פשוטות: אבא. אמא. שוקולד. רכבת. אהבה. - אה רגע תמחקו את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן,, לא להבין זה לא מוות. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה. היית מפריד בין הבתים. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! איזו השקעה!! תודה? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה. הייתי מפריד בין הבתים. [ליצירה]
- [ליצירה] שמח לבשר על חזרתי לשפיות. אבל רק באופן זמני. תודה לתומכים ולתומכות. [ליצירה]
- [ליצירה] אין לי זמן (כן). בציפייה לאחת שתיקלע במקרה ברשת. עוד מעט יורד. שעה שלימה. את שם- חושב עלייך. טוב, הבטחתי שלא. ללט. [ליצירה]
- [ליצירה] ** [ליצירה]
- [ליצירה] תודה תודה. אגב, העדפתי שלא לנקד. [ליצירה]
תגובות