ואחרי כל הדברים לא מצאת הסבר
לריחוק המקורב בינינו.
שתי רגליים ושתי ידיים
מגששות בחשכה חולצה מוכרת.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] צריך להיות שיר-בדיחה. נחמד. [ליצירה]
- [ליצירה] אני יכול לומר שאני מבין שסגנון זה מביא את הקורא לקרוא ברצף, עם הפסקות במקומות הנכונים- בדיוק איך שהיוצר רוצה. נכון? מה גם שזה יותר זורם מאשר "לרדת שורה" עם העין. [ליצירה]
- [ליצירה] ובסוף העולם אני מוצא כפפה. יש שם מקום לחמש אצבעות. [ליצירה]
- [ליצירה] אוהב את הסגנון. מכל אפשרויות בחירת ה"שפה" בחרת את הנכונים. וזה טוב. והבא.... [ליצירה]
- [ליצירה] מסכים עם כל מילה של תומרית. זו הייתה הכוונה. [ליצירה]
- [ליצירה] ועכשיו, אני יודע? [ליצירה]
- [ליצירה] הכתוביות עולות. מפלס הפופקורן ירד מתחת לקו האדום. הזוג נשאר חבוק מאחור. אולי הסוד בקופסא? [ליצירה]
- [ליצירה] (חבל שאין אפשרות להגיב בסימניות) [ליצירה]
- [ליצירה] יש ויש. אני מכיר אנשים שכותבים כל כך הרבה וכל יצירה שלהם היא פנינה. אני מדבר על כתיבה ברמה גבוהה שמתפרסמת בעיתונים מובחרים וכאלה שלא "מספיקים" להגיע לשם. אני מסכים ששיר, טוב לו שיתבשל, אך לא כולם. יש כאלה ששירם מושלם עם סיום כתיבתם וכל נגיעה- מיותרת. אין לאלץ "להבשיל" יצירות. אין זו חובה. מכיון שהדברים נאמרים בדף היצירה שלי, אוסיף ואומר שלא יודע לאן לקחת את הדברים שנאמרו כאן, כלומר, האם ניסיתם לומר שאני מפרסם יותר מידי ולכן, ע"פ התיאוריה שלכם, כך הם גם נראים, או משהו אחר. אני כרגע בחרתי לא לקחת באופן אישי. אם תרצו שאקח- תגידו לי (לא אעלב). יש אנשים שעולמם הפנימי כל כך עשיר שאין הם יכולים "להתאפק" ולשמור יצירות בפנים. להבדיל ממערכת העיכול, גם שם- אם מתאפקים- תהיה עצירות. יש לשחרר. ולשחרר נכון. (אין אני מעיד על עצמי ככזה). אשמח להמשך... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה בא בא [ליצירה]
תגובות