כיצד תחריש וליבי
זועק
אליך, אותך
ואתה-
מתעלם
ובדידות נוראה
ואין שמש ואין
יום ואין
לילה
ושקט ומנוחה
ואין
אושר
לא עוד
ושמחה
ורק עצב
שולט
והולך ומתפשט
הדממה הזו
משתקת
ושתיקתך,
מה היא
מרמזת?
ולא נותר לי
דבר.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה יפה, אבל קשה לקריאה, הניקוד מעכב במקומות מסויימים.... [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי שוב ושוב. מיוחד, שואב, מרגש. [ליצירה]
- [ליצירה] התחלה מצויינת, מרתקת, מסתורית, מעבירה צמרמורת קלה. . . אח"כ, הבית השני (אם אפשר לחלק השיר לשני בתים) שונה מאוד וקצת הלכתי לאיבוד בעיקבותיי. את הסיומת, על אף המשמעות שיכולה להיות בה, לא אהבתי. חשבתי שהיצירה יכולה ללכת לכיוון אחר חזק יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] או.קיי, את זה צריך לעכל. אבל- כתוב זורם, נעים וקריא, קולח... לעיתים מקומם, לעיתים מבדר, לעיתים מעציב, לעיתים מעורר הזדהות ובוודאי שגורם לחשוב ואולי יותר מזה- להרגיש... [ליצירה]
- [ליצירה] עדין ויפה... לעיתים הניסוח קצת מדי מליצי ומקשה. . . [ליצירה]
- [ליצירה] זו יצירה נהדרת בעיני. אבל- הסוף קצת מחליש אותה, במקום לתת את הטון הסופי, העוצמתי, הוא נתן לי הרגשה הפוכה-וחבל! [ליצירה]
- [ליצירה] מודה לך אלדד על התגובה- בעיקר כי גרמת לי להסתכל שוב בשיר הזה, ששכחתי שנכתב ושכחתי שקיים.... איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] ומי לא ניסה לנצור בחייו את אותם רגעים... שיר נפלא! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ביותר, אם כי- אני לא הייתי מבינה- במקומה ;) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה על התגובה וארשה לעצמי להשיב: דדוקא הפרץ הזה מתבטא בשורות הקצרות, כל שורה-מדרגה והתגברות של הרגש, עוד קומה, ושוב, לא נרגע, ועוד מילה בורחת, מתארת, מנסה לרדוע אבל מתפרצת וקוטעת את הקודמת, משם זה בא- האמת בלי הרבה תכנון, ולכן, אחרי קריאת התגובה המקסימה, וקריאת היצירה מחדש, בכל זאת- בוחרת, הפעם, להשאירה כמו שנכתבה. ותודה. [ליצירה]
תגובות