את,
שאחזת במפתח האושר
שלי,
שצללת לתוך עיניי
וליבי
היה לך כעוגן
כף ידי
כמחסה
ארזת ועזבת
ואני
כהוזה.
מתרפק על שברי
זכרונות
שהיו לי
ולך
פעם יחד
ופתאום ניכסת לך
כל דימעה
של כאב
אם היה
כזה בינינו
ואולי,
לא היו הדברים
מעולם...
[ליצירה]
אהבתי במיוחד את הפסקה האחרונה "רק הנדנדה ממשיכה להתנדנד.... וכו'"
השורות שקדמו לה- מצאתי אותן לא מלוטשות ובעלות תיאורים ילדותיים קצת ולא מעבירים מסר ו/או תוכן נוסף...
[ליצירה]
מקסים!!!
הדרך- מקורית כ"כ ותורמת באופן מופלא לשיר- מרגישים את העליה, את הטיפוס, ההתקדמות...
כתבתי כבר על יצירות אחרות שלך ולא אהסס לכתוב זאת שוב- עונג צרוף לקרוא את מילותיך!!! ברוך הבא!
תגובות