משחק המילים נשמע מוכר, אבל הכתיבה הנבהלת\עדינה והתקווה בסיום הופכות אותו מהתחכמות לשיר מהורהר
אולי אפשר לשנות את האמצע ל:
חיפשתי לא
מצאתי לא
אנוח לא
אשקוט
לא הבנתי מה מטרת שלוש הנקודות בסוף.
שיר יפה. מעניין לשמוע את ההמשך (מה יקרה כשהדרך תמצא אותך)
תודה
[ליצירה]
משחק המילים נשמע מוכר, אבל הכתיבה הנבהלת\עדינה והתקווה בסיום הופכות אותו מהתחכמות לשיר מהורהר
אולי אפשר לשנות את האמצע ל:
חיפשתי לא
מצאתי לא
אנוח לא
אשקוט
לא הבנתי מה מטרת שלוש הנקודות בסוף.
שיר יפה. מעניין לשמוע את ההמשך (מה יקרה כשהדרך תמצא אותך)
תודה
[ליצירה]
שי:
הייתי משנה את שכתבת כך:
"הרוח נשאה אותה
כאבק לעיניי
וכסערה חולפת
עברה על פניי
מותירה תחושה של בדידות"
ומפרסמת זאת כיצירה יפה, יפה ביותר! (שנוצרה מסיעור מוחין של שלושה יוצרים, שזה יפה עוד יותר)
[ליצירה]
[ליצירה]
משפט נכון, אבל חסר פואנטה ועומק המתבקש במשט אחד המתיימר להיות יצירה בפני עצמו.
לגופו של עניין, יש דברים כואבים מחרטה ואולי נובעים ממנה- פיספוס למשל, אבל למה לדכא?
שתמיד תהיי בשמחה :)
[ליצירה]
א. תודה לשי ולכל התגובות- גם בשמי.
ב. אני עוד הייתי מבצעת עריכה עם חיתוך כמה מהשורות- מסר, ביננו כבר התכתבנו על זה, ואני נשארת בדעתי,יש מילים שעוצמתם נבלעת בשורה בה הן ממוקמות: למשל- המילה "שיר" בבית הראשון- הייתי מורידה אותה שורה שתעמוד בפני עצמה שהרי היא- היא העניין. ועוד- המילה- "עדיף" מבחינתי ראויה, גם היא, לשורה עצמאית. ואולי זה סתם עניין של סגנון...
בכל מקרה- אהבתי מאוד את הגרסה הראשונה- כפי שכבר הגבתי עליה, והגרסה הזו- למרות שבסיסה והרעיון שלה זהים- שונה במאוד. זוהי יותר שירה בעיני (וסליחה על חוסר האובייקטיביות) ולמרות זאת ואולי- בגלל זה- הגרסה הראשונה היתה מקסימה, משהו בתמימות ובפשטות שלה נגע.
לסיום: זיכית אותנו בדיוני שירה פורים ומפרים ולהיות והיינו עדים לתהליך של יצירה אמיתית, התפתחות והבשלה.
תודה.
[ליצירה]
תודה רבה על התגובה וארשה לעצמי להשיב: דדוקא הפרץ הזה מתבטא בשורות הקצרות, כל שורה-מדרגה והתגברות של הרגש, עוד קומה, ושוב, לא נרגע, ועוד מילה בורחת, מתארת, מנסה לרדוע אבל מתפרצת וקוטעת את הקודמת, משם זה בא- האמת בלי הרבה תכנון, ולכן, אחרי קריאת התגובה המקסימה, וקריאת היצירה מחדש, בכל זאת- בוחרת, הפעם, להשאירה כמו שנכתבה. ותודה.
תגובות