מעשה ביקיצה מעשה ביקיצה אחת, ומאירה שמה, שירדה לעולם בליל יום שישי בצאת הכוכבים. לא שנקרא שמה על שם שמעירה ומעוררת בני ישראל למלאכתם, ולא על שם שממהרת בשליחותה, כי אם על שום שמעט אחר שמאיר היום ומגיע זמן התפילה, מגיע זמנה לעלות אל אביה שבשמים. אם הקיצה מי שהקיצה - מוטב, ואם לאו, הרי היא חוזרת מעלה בפחי נפש, ועליהן אמר שלמה בחכמתו: "מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות". איתרע מזלה של אותה יקיצה וירדה היכן שירדה. ותפן כה וכה, והנה היא בסמוך לכרך הגדול קריית-מלאכי, שבדרומה של ארץ ישראל. שמחה אותה היקיצה על כי נפלה בארעא דישראל, שכל הדר בה דומה כמי שיש לו אלו-ה, וחכמתו מרובה ומשתמרת. אמרה לנפשה כי בודאי שימצא כאן מי אשר ידע מה חובתו בעולמו, ולכשתקיץ מי שתקיץ, ודאי הוא שיתגבר כארי לעבודת בוראו, ויקום בשמחה לעמוד בתפילה, ולא יניח עצמו ביד כבדותו. החלה מאירה מסתובבת בשווקי אותו הכרך, ומחזרת אחרי מי שתקיץ. והנה ראתה כמין אנשים שמראיהם כמראה אדם, ורגליהם רגלי תרנגולת, והשיגה בדעתה שהם השדים והלילין, והם באים ומזיקין בחורבות שאותו הכרך משופע בהן. ואף על פי שנאמר כי לא יכנס אדם יחידי לחורבה, הרי מצאו אותן המזיקין מה שמצאו והזיקו מה שהזיקו. באותה שעה אמרה לעצמה, מה שפר חלקן של ישראל שיש להם סגולה אחת לאמרה כנגד אותם יצורי דסטרא אחרא והיא: "שמע ישראל", שאומרים אותה ומייד פונים המזיקין ועוברים מעליהם. מה עשתה? פרשה כפיה לאביה שבשמים ואמרה לאותם שדים ולילין: "עיזא דבי טבחי שמנא מינאי", כמובא בגמרא. ראו המזיקים שאינה ממין האדם, והניחוה לנפשה. המשיכה מאירה מחזרת אחר מי שתקיץ, והנה באותה העיירה אנשים רבים. מהם פועלי יום, ומהם עמלי לילה, ומהם בטלנים, רק לא מאותם הבטלנים שעל שמם נקראת עיר במסכת מגילה. לא הרי אלו כהרי אלו, שעל פועלי הימים חסה אותה יקיצה והותירתם לנום. עמלי הלילה כבר קצו משנתם. ולאותם בטלנים לא ראתה מאירה כל תקווה. עמדה ולעגה לאותם בטלנים שבטלים ממלאכה, וגם בתורה אינם שולחים את ידם, אלא כל ימיהם נטפלים להבל ולריק. כיון שצחקה לביטולם, סופה שביטלה גם היא שליחותה. המשך יבוא... . . . באותו "פעם" שהייתי בישיבת הסדר אחת, נזדמנה לידי הזדמנות. ביקשוני לכתוב כעין ביקורת על דבר מה, ולפרסם. החלטתי לבקר את עניין הקימה לתפילת השחר שם, ובצורה ציורית-סיפורית. מאחר וקראתי קצת לפני כן ספר של עגנון, יצא סיפור עגנוני משהו, אבל אני מרוצה. קבלו נא את הביקורת בהבנה, בתור עניין שנתקלתי בו, ומן הסתם עוד בחור ישיבה אחד או שניים חלף לידו בזמן מן הזמנים. (הניחוח הביקורתי משהו, עוד אחוז בחבלי צעירות. כן, גם אני הייתי פעם כזה...)