בס"ד שקט. דממה. האופק נצבע לאיטו בכתום ההולך ומתבהר. טפיפות רגלים על השביל מחרידות את השלווה ומבשרות על בואו של --- שיחליף אותי למשך היממה הקרובה. עוד לילה של תצפית מגיע אל קיצו. השמש עושה את דרכה אט אט אל השמים. זריחה. קריאות החיילים המתעוררים בבסיס הסמוך משתלבים בהרמוניה מושלמת עם קולות הציפורים שכבר פתחו בשירת הבוקר שלהן. תצפית. אוסף של שעות,קשות בד"כ, שבהן קשה,הכי קשה לשמור על עירנות. לא להחמיץ מאומה. אף לא פרט. פרט שיעלה אח"כ בחייו של מישהו. מישהו שסומך עליך שביצעת את משימתך . מישהו המוכן להקריב את חייו כדי להשלים את מה שאתה התחלת.. כדי להגן ולהבטיח את שלומם של אותם שיושבים כעת בביתם וצופים במשחק של מכבי. תנועה. דלת נפתחת. דמות . ועוד אחת. נראה שהם מחפשים משהו בחצר. דקה אחת מאוחר יותר והם כבר בתוך הבית חוזרים לעיסוקם השגרתי, הפוגע,הקטלני. הכל נרשם,הכל מתועד. הם יודעים שהם ניצפים,שהם נתונים למעקב ע"י השרות ובכל זאת דבר אינו מרתיע אותם. עם הזמן אתה לומד להעסיק את עצמך ולגלוש למחשבות או לחילופין להעלות זיכרונות. זכרונות? אז אפשר לחזור לחורבה. אותו ערב מספר שנים אחורה, הרבה לפני השירות ומעט לפני השירות הצבאי... אותו ערב שכנראה יחקק בזכרוני לעד... ערב שהתחיל אי שם בתחילת חודש חשוון. "התלכלכתי" "הרסת לי את הקיר" "לאאאאאאאאאאאאא" "מי ראה את הגואש האדום"? "חבר'ה,מחר בשש" "לא לשכוח"!!! בליל של קולות, אנדרלמוסיה רגילה של "חודש ארגון" {למי שתוהה-כן יש גם דתיים בשרות..} ובתוך כל אלה- פרצוף אחד חדש ומסקרן.. המשך יבוא בעז"ה...