קוראים לו "האיש שתולה את הכוכבים", אבל אתם יכולים לקראו לו בקיצור תולי (מלשון תולה כאילו דה??). אף אחד לא יודע שהוא קיים בכלל. רק "האיש שתולה את השמש" ו"האיש שתולה את הירח", רק להם אכפת ממנו. הוא קם השכם בלילה, ומתחיל את העובדה. קודם כל, מותחים ומסדרים את החבל הכוכבי (שהתבלגן לו במשך היום). אח"כ מוציאים את הכוכבים מסל השמיים, ותולים אחד אחד, כל אחד במקום המסומן לו, על החבל. ואיך תולים אתם שואלים? בעזרת ניצוץ אטב. הוא ראה כבר אלפי אנשים ישנים לאורם של הכוכבים. הכוכבים שהוא תלה. שהוא סידר. אבל אף אחד לא אמר תודה, אף אחד לא אמר: "תודה תולי, תודה שאתה עושה את עבודתך". הוא לא אוהב את האנשים שבכדור-הארץ. אולי בגלל זה כל פעם כשמישהו מזכיר לו בני-אדם בזמן תליית הכוכבים, הוא מפיל אחד בטעות (וזו הסיבה, רבותי, לכוכבים הנופלים). אבל יום אחד הוא נשבר. הוא כבר לא יכל יותר. "תולי, גם אצלינו זה ככה" אמרו ה"איש שתולה את הירח" ו"האיש שתולה את השמש", הם ניסו לנחם אותו. "אז זה לא צריך להיות ככה" הוא אמר בפרצוף מרוגז. "אין מה לעשות" הם אמרו לו. "אז נפתח בשביתה! אין כוכבים שמש וירח, עד שלא מכינים לנו מכתב "תודה!" "אנחנו מצטערים, אבל לא נוכל לעשות את זה" הם אמרו לו "למה?" "תראה" אמר לו ה"איש שתולה את הירח". "בלי הירח, לא יוכלו לדעת מתי חל ראש החודש ,ואז מה הם יעשו? מה עם קידוש לבנה, ר"ח, יעלה ויבוא??" "כן, ובלי השמש" אמר ה"איש שתולה את השמש", "בלי השמש, איך אנשים שיש להם רק דוד שמש יוכלו להתקלח במים חמים? ומה עם כל האנרגיה??" "לא צריך, אני אפתח במאבקי לבד!" "טוב, אבל אל תערב אותנו בזה". והם הלכו. בלילה, תולי לא תלה את הכוכבים. האנשים לא ידעו מה לעשות. תולי חייך לעצמו. מה? גם לו מגיעה הכרה בינלאומית. וזה נמשך ככה, עבר שבוע, שבועיים. הוא כבר התחיל להשתעמם. כמה זמן אפשר לקפוץ בחבל הכוכבי? "אולי תפסיק עם זה?" שאלו אותו ה"איש שתולה את הירח" וה"איש שתולה את השמש" "לא" הוא השיב "אני לא נכנע". "תראה, בני האדם במצב ממש נורא. המסעות שלהם זוועתיים, כי אין על מה להסתכל כשהם שוכבים על הגב בשק"שים שלהם, ומה עם שבת? שלושה כוכבים? זוכר??" הם אמרו לו. "לא אכפת לי" הוא אמר. "אני דורש צומי!" המצב היה זוועתי. בני-עקיבא ביטלה חצי מהמחנות והמסעות שלה עקב היעלמות הכוכבים. אנשים הפסיקו ללכת לאיבוד ביער, כי אין כבר את "כוכב הצפון", ושבת, הו, שבת. ואז חלה תפנית דרמתית (והיא שמקרבת את סיפורינו לסיומו). זמר אחד בשם דוד ד'אור הוציא שיר. "כל הכוכבים נופלים". תולי הרגיש שהוא קיבל את מנת הצומי שהוא צריך (לפחות להפעם). ואז הוא חזר לעבודה, והכוכבים חזרו למסלולם. * * * מדי פעם, כשתולי רוצה עוד קצת צומי, הוא שובת, אבל רק ליום, יומיים. זו, אגב, הסיבה לשמים מעוננים, ללא כוכבים.