כשהשמש נושקת לים הכחול,
והשמיים מסמיקים.
כשציפורים קטנות מטיילות על החול,
משאירות עקבות וקולות מחיים.
אז משהו בפנים נצבט מאושר,
ומתוכך עולה וגואה,
חיוך קטן,
שמחייך את כל העולם.
[ליצירה]
היתה כאן השוואה אחת שלא אהבתי, אבל אני מניחה שהיא באה לתאר הלך רוח אז אבליג.
לקטע עצמו-
כתוב טוב, אבל נראה לי שממש לקראת הסוף- במשפט המוחץ- משהו התפספס. כאילו עוד שניה ו- -
כלום.
אמיתי, אמין, נקודת המבט טובה- זווית קצת שונה, וכואב.
שנזכה לשמוע רק בשורות טובות.
(וקצת טכני- נראה לי שעדיף לכתוב בלי ר"ת, ומספרים-לכתוב במילים).
[ליצירה]
זה כנראה סוג של דה ז'ה וו- כי השיר הזה היה לי מוכר.
(וזה עדיין לא גרע מיופיו).
ניסיתי, אבל לא הצלחתי להבין את הנמשל שעומד ברקע.
בכל אופן- הכתיבה יפהפה והבית האחרון פשוט מצוין.
צובט.
[ליצירה]
את משו.
יש לך כתיבה מצוינת, ואת מצליחה לקחת סיפורים מוכרים ולהפוך אותם לכל כך מיוחדים, משעשעים וחכמים...
(ניתן להבין שאהבתי).
ושוב- יש לך כתיבה כל כך נעימה לקריאה!
תגובות