כל כך נכון.
אגב, כשאני הייתי בפולין, כל הדמיונות לי על איך זה היה, היו אך ורק בשחור לבן..
לא הצלחתי להאמין שהם באמת ראו את אושוויץ בצבעים. פשוט לא הסתדר...
מחשבה נוראית, אבל חזקה. קראתי את זה בצהריים וחזרתי עכשיו כי זה ליווה אותי מאז...
אף פעם לא חשבתי על זה... אבל זה כנראה מאד נכון...
קצת מזכיר את הרעיון של "עצוב למות באמצע התמוז".
כה לחי.
[ליצירה]
...
כל כך נכון.
אגב, כשאני הייתי בפולין, כל הדמיונות לי על איך זה היה, היו אך ורק בשחור לבן..
לא הצלחתי להאמין שהם באמת ראו את אושוויץ בצבעים. פשוט לא הסתדר...
[ליצירה]
נורא
מחשבה נוראית, אבל חזקה. קראתי את זה בצהריים וחזרתי עכשיו כי זה ליווה אותי מאז...
אף פעם לא חשבתי על זה... אבל זה כנראה מאד נכון...
קצת מזכיר את הרעיון של "עצוב למות באמצע התמוז".
כה לחי.
[ליצירה]
לערוגה
1. לענין הדיגיטליות - התמונה תישלח שוב ברזולוציה יותר גבוהה.
2. לא הייתה כוונה לרצף בשלוש התמונות. אני דווקא הרגשתי כל כך הרבה דברים שונים בהופעה - דברים מאוד ברורים, וכאלה שהיו מסתוריים מאוד.
אבל כמובן מקבלת בתודה את התגובה :)
[ליצירה]
מתחברת מאוד
לאי היכולת להתחבר, כביכול. ואני אומרת 'כביכול' כי החיבור האמיתי לחורבנים הקטנים-גדולים שלנו כיחידים וקבוצות והוויית השיקום והתיקון היא בעיניי חוויית החורבן והגאולה.
תגובות