היום אני חוגג שנה ללכתך ולהגעתך, הכמעט בו-זמנית. היום חלפו שנים-עשר ירחים ובהם ימים קשים כתענית. היום בין מסיבה ועוגה ונרות ביום זה, נטול אהבה אתנחם כי חג אני גם את יום השנה לכתיבת שירי הראשון שהיה, לשמחת לבי, לסנונית לא מכזיבה. ובניגוד אליך, השירים לעולם אינם עוזבים, או קמים ומפנים עורף ללכת, הם תמיד נשארים. היום בחוגי שנה לעצב הקודר שהזרים את המילים מלבי אל המגירה אני כמעט מצר על שבהילקח ממני אהבתי הראשונה טרם הייתי ברזי השירה.