"זה מסוג הדברים שפוערים לי חור בלב", אמרתי.
"הוא מספיק מחורר, לא?", ענית.
ואני, שלא יודע להכיל כאב כה מוחשי,
לא ידעתי את נפשי.
ארז ליטמן
-
אפשר ללמוד עלי מהשירים שלי. כך אני מקווה לפחות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . ב"ה יפה, אבל היה יותר חזק אם היית מבטל את החלק האחרון. משהו כזה: "זה מסוג הדברים שפוערים לי חור בלב" "הוא כבר מספיק מחורר, לא?". סתם, דעתי הבלתי חשובה. פשוט אם לא מוסיפים אחרי זה משהו נשאר ההד של המשפט האחרון ביתר עוצמה. [ליצירה]
- [ליצירה] משותף לכולם מדהים איך הצלחת לבטא במילים כאב, שנגע כמעט לכולנו. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה מסר כפול היקר, איך אפשר להודות לדברים כה חמים ויפים? חיממת את לבי. לצערי איני מרבה לכתוב ו/או לבקר כאן. מבטיח לשתף ברגע שיהיה מה. אין ספק שזה נותן מוטיבציה. שבת שלום ארז [ליצירה]
- [ליצירה] לדאוג ? ממש לא :) את יכולה להרגע :) קצת בדידות עוד לא הרגה אף אחד. אין מה לדאוג. חוצמזה - האמבולנס לא מתייחס אלי, כפי שהיו כמה שחשבו. בכך דווקא הפרשנות של כוכב אחד מעז לשיר מאד קולעת. הוא קרא לה "תמונה דיפרסיוניסטית" ברמזו ולא בכדי ל"תמונה אימפרסיוניסטית". הסוף של השיר הם רשמים מהסביבה של הבודד, ולא דברים שהוא עצמו עובר. [ליצירה]
- [ליצירה] יא נהדר. "מצטחקות" :) [ליצירה]
- [ליצירה] :) ראשית, ברצוני לפרגן על השיר היפה והכן (אף שלא הבנתי הכל). שנית, אודרי, אני מוחמא מכך שאני נקודת התייחסות של השירה באתר בכלל והשירה ההומואית בפרט. לא ידעתי. שלישית, אני חושב ומאמין שיש פה מקום ליותר ממשורר גאה אחד, ועובדה - הנציגות שלנו כאן הולכת וגדלה ואני אוהב את זה (גיל גבעוני ועוד). בכל מקרה, אם לדבר על תכנים, תחושתי היא שכותב השיר הזה נמצא בשלב אחר של חייו ממני ולפיכך אין הרבה נקודות ממשק אפשריות בנושאי השירים שלנו. אולי אנחנו דווקא משלימים (כי כשהייתי בשלב שלו טרם הייתי בענייני השירה). יפה. אין מה להגיד. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נהדר. גם המבנה גם התוכן. האם עלי להסיק ממנו שנפרץ הסכר ? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכולם תגובות כל כך מרגשות ומקסימות, באמת. המון תודה לכולם. ארז. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים כל כך יפה, שזה מזכיר לי כמה כיף כשיש את הדברים הקטנים האלה, וכמה עצוב לי עכשיו. (רק הפריע לי שעל דברים ממין נקבה כתבת "הם", כמו "הם כואבות", תיקון קטן וזה יהיה מושלם). [ליצירה]
- [ליצירה] תודה תודה חברים אין לכם מושג כמה זה מחמם את לבי כשאני נכנס פעם ב- למצוא את התגובות שלכם. באמת. במיוחד שאני לא כותב הרבה לאחרונה (ולא בגלל שטוב לי). תודה תודה תודה לכם. בקריאה מחודשת (אחרי המון זמן) אני לא כל כך אוהב את החרוזים, אבל מצליח להתחבר לזה שוב, משום מה. [ליצירה]
- [ליצירה] עמית, כמו שעניתי כבר (תגובה שלישית מההתחלה - הבט בכותרת) השיר/מונולוג הוא לזכר נתן יונתן, כמו כמה אחרים שכבר כתבתי מאז מותו ("רעשקט" גם עליו/בשבילו למרות שהקורא מהצד לא יכול לדעת). ולא חסרה שום ע' פשוט משום שזה לא "דמעה" אלא "דָמָה" - "היה נדמה". קרא שוב :) [ליצירה]
- [ליצירה] יופי יופי - קשור לרחל ? איזה כיף שמצאתי לי היום אנשים חדשים לבקר אצלם. באמת שיר מקסים, קצת וקולע. בחירת הדברים ש"אבדו" נהדרת. אני מבין שקיבלת את עצתו של שי לגבי שינוי כלשהו בשיר כי מה שהוא הציע זהה לשיר, אבל אני תוהה מה היה קודם :) כמו כן הזכיר לי את "מתי" של רחל, שנגמר בשורה המופלאה: "רק אשר אבד לי - קנייני לעד". ארז. [ליצירה]
תגובות