קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
----
זאב הוא גם סמלו של שבט בנימין :-)
אז אפשר לקחת את הפרשנות גם לכיוון בית ראשון ולהמשיך אותה הלאה
[ליצירה]
[ליצירה]
אומר לך דבר אחד יא ירושלמי.
אם היית כאן ב47 ו ב48 היית עושה שני דברים - או שהיית בורח כמו נמושה. או שהיית נלחם על חייך. כי הברירה הייתה: חירות או מוות.
אף אחד לא עזר לנו להילחם והמדינה לא הוקמה על מגש כסף. ראה את מספר הקרבנות העצום יחסית של אותה מלחמה - ששת אלפים קרבנות ובהם אזרחים רבים שנהרגו במגה פיגועים.
בין דצמבר 47 לאפריל 48 נרצחו לא פחות מ1500 אזרחים. להזכירך בשנות האינתפאדה השנייה (2000-2004) נרצחו 1100 אזרחים.
ותוסיף בבקשה לכך את הפוגרומים שאירעו באותה עת במדינות ערב על ידי אחיהם של ערביי ארץ ישראל ובייחוד אירעו מעשים כאלו בערים חלב, עדן וקהיר. שוד, אונס ביזה, רצח ועוד. אבל שם אין שמואל ירושלמי שיבוא ויצעק חמס חמס חמס.
לך תחקור את הפוגרומים האלו. אולי תעשה מזה שיר
[ליצירה]
והנה שיר אהבה של ירושלמי, שיר שנמצא גנוז בפורום יצירה של צורה
ההודעה נשלחה על ידי שמואל ירושלמי. בתאריך 16 אוקטובר 2004 בשעה 20:35 - IP Logged
אני אשכור לך - את הטוב,
את -בחיוכך תעברי
אני אגמור לך-בפנים!
רק תגידי כן!
נלך שנינו להפגנה
של גוש שלום!
אני אקריא משיריי-היפים!
את תתני לי השראה!
תתני לי- את כל כולך
למען מזבח הרעיון!
ואז ינצו הפרחים
בין עזה לרמאללה!
[ליצירה]
הצרה עם הפלסטינים שהמנהיגות המובילה שלהם אף פעם לא נטתה לצד של פשרה. היהודים לעומת זאת חשבו כמו מיעוט ונטו לקבל פשרות (את זה אומר בני מוריס). לערביי ארץ ישראל הייתה מנהיגות שהייתה מורכבת מהחוסיינים (הקיצוניים) והנאששיבים (המתונים לכאורה). אז כדי להיות על הבמה במסגרת מאבקי הכח. הקצינו החוסיינים את עמדתם וניסו להשתלט על מוקדי כח תוך כדי חיסול יריבים והוצאת "פיגועים" (מזכיר משהו?).
לגבי המלך חוסיין או אסד (באירועי חמת82) הם שחטו ללא רחם, בעת שהסכנה לשלטונם הייתה פחותה מזו שהייתה בשנת 48.
זכור שאם הייתה פורצת אצלם אינתיפאדה דומה לשלנו. הם היו מדכאים אותה באמצעים קשים ביותר והיו טובחים ללא רחם והעולם לא היה זועק ולא צועק משום שמדובר ב"עניינים שבתוך המשפחה"
תגובות