ביום בו הבנתי
שלא אוכל לתקן את העולם,
השמים לא נפלו
הקירות לא רעדו
האדמה לא נסדקה
ובליבי אין מועקה.
ביום בו הבנתי
שלא אוכל לתקן את העולם,
החלטתי לתקן את עצמי.
הלוואי וירבו כמוך בישראל אולי יהיה עתיד טוב יותר!!
רק אני לא ממש מסכימה איתך שאין לך שום תיסכול על כך שאינך יכולה לתקן את העולם אני מרגישה כך
בידידות:
אופטימית עדיין
[ליצירה]
אהההההההה
הלוואי וירבו כמוך בישראל אולי יהיה עתיד טוב יותר!!
רק אני לא ממש מסכימה איתך שאין לך שום תיסכול על כך שאינך יכולה לתקן את העולם אני מרגישה כך
בידידות:
אופטימית עדיין
[ליצירה]
מה הקשר?
רובכם מתיחסים לאידיאל והמשפט מתיחס לדבר אחר לחלוטין: לרגש ההתאהבות הראשוני עצמו, לפרפרים. מיטב הפסיכולוגים והפילוסופים סברו שהרגש האנושי החזק והממכר ביותר הוא התאהבות (לא שצריך פילוסופים כדי להגיע למסקנה הזאת). אין בין זה ובין נישואים שום קשר, נישואים זה סוג אחר לחלוטין של אהבה (כשהם עובדים...)
לא הבאתי את המשפט כדי לערער על מוסד הנישואים, אלא כדי להביא משפט שמסביר בצורה מוגזמת את הרגש המופלא של התאהבות (שלא תמיד יש מאחוריו הרבה תוכן).
[ליצירה]
-
שמואל, זה לא חוכמה. גם אני נחשב למשורר הבכיר ביותר מבין אלו שכותבים בין 12 בלילה ל-12 וחמש דקות, עם עין אחת עצומה, יד שמאל מאחורי הגב, משקפי שמש אדומים ומקטרת ירוקה בפה.
בקיצור, זה לא חוכמה להיות בכיר במגזר שלך כשיש רק עוד 7 אנשים בעולם ששייכים לאותה קבוצה....
אם היית כזה בכיר לא היית חוזר על שגיאות הפיסוק שלך בכל יצירה ויצירה, היית מחדש משהו ויוצר דברים מקוריים ולא הערות פוליטיות חסרות מעוף שבסופן סימני קריאה.
אבל מי אני לעומתך, הרי כתבת לי שאף אחד לא יכול ללמד את שמואל ירושלמי כי רק הוא יודע מה נכון.
לא הייתי כותב את כל זה אלמלא השחצנות שבהערתך פה.
(ו-לומשנה, למה לשבור לי את המסך?)
תגובות