העיר האור החושך ואנחנו כאן יושבים מתאבלים על חורבן מקדשנו כליל בית תפארתינו ואין מילים... פשוט אין מילים לכאב... הדמעות הזולגות אינן מבטאות ולו במשהו את אש הכאב האש של בכי חורבן ביהמ"ק... ואנחנו חיים בלי לחיות נושמים בלי לנשום לומדים בלי ללמוד... עם ישראל! צריך להתעורר! עם ישראל! צריכים לחיות את החורבן! האם אנחנו חיים חורבן? את האמת לא ומדוע? כי קשה לנו האור מעכב... אנחנו חיים בהרגל שאוכל בנו... אין אנו חיים את גאולתנו... אבל זמן ההתעוררות הגיע... הגיע הזמן לחיות גאולה! לחיות לפי אידאל זה! האם אני מקרב את הגאולה במעשיי או לא? זאת השאלה של ימינו... "ציפית לישועה בימיך?..."