* בחדרים ואנשים צפופים גיבשנו דעתנו המוצקת בשאלת הרוע בעולם וזה הכל יפה וטוב כשהמדובר בְאופן עקרוני, ובַכּללי אבל, מוקף נשים ש'בָאֶינסוף אולי נוגעות בי, אבל פה?' גיליתי שברגע שזה ייגע בי באמת הכל יקרוס לָתוך-הכּלום אפוף בלהבות והעובדות יישארו בעירומן החצצי, המיוזע - במשטחי בטון עם ריבועים ריקים, ממוספרים כמו אלבומי המדבקות של הילדים (של פוקימון, ובחורות ורבנים) יתלהטו הריקודים על דם וֵחלבים כשהמנקה (שהיא שחורה או מחבלת, מן הסתם, ואין לה חלק בחגה הלאומית..) עוברת עם שקית ומקלפת מדבקות מן המיטות.