חושך, עלטה קול דממה דקה רץ הוא אל העץ העץ שהוא כל כך כל כך אוהב! העץ בו הוא מתבודד יושב חושב על תהליכי עולמו עולם שהוא יצר... העלים מרשרשים, ציפור הומה... הנה עוד רגע קט הוא מגיע... הנה העץ מאז שנשבר ליבו היה מגיע אליו שופך ליבו לקב"ה מתבודד, מתי זה קרה? שיברון לב כל כך חזק! אש שכבתה אך אולי בוערת?! הוא לא יודע עכשיו הוא מתבודד שוכח הכל, מתדבק... ד' אלוקי איזה זכות להתעורר! תודה לך שאני חי... תודה שאש אהבתך לא עזבה אותי... היום מתחיל להתעורר... זריחה של אש! האש שהוא כל כך מכיר... כחול, אדום כתום... לעזאזל! נשבר לי אבא כואב לי, אני לא חי! אני אוהב אותה!!! אני אוהב אותך! אבא תעזור לי לדבר איתה... דמעה, עוד דמעה... די, תפסיק לחשוב על זה... איך אצא מעצב זה? ואז כמו הברקה נשמתית ההבנה האמיתית נשמעים לו צלילים ששמע עוד בילדותו צלילים ששרים "לב טהור ברא לי אלוקים, ורוח נכון חדש בקרבי" ועוד דמעה נושרת על לחיו "אל תשליכני מלפניך ורוח קודשך אל תיקח ממני" נו, זה להתמודד? אז נוחתת עליו המנגינה שהוא כל כך אוהב "ר' נחמן מברסלב היה אומר לא להתייאש, לא להתייאש, לא להתייאש" זכרונות עולים בו... "אם הגיע זמן קשה רק לשמוח יש, רק לשמוח יש,רק לשמוח יש" השמש יצאה מנרתיקה והוא יושב מחייך... שמח, מאושר על שזכה על שאוהב הוא אנא ד' גלה אהבתי לה אנא! אני כל כך בוער באהבתה! אבא אנא...