תמיד אומרים, שאם את בת 15, את לא יודעת לאהוב באמת. את לא יודעת מה זאת אהבה אמיתית. אבל שטויות- זה לא נכון. הם משקרים או שהם פשוט לא יודעים, או שהם פשוט עיוורים. עיוורים?! מבוגרים. אולי. אני לא רוצה להיות מבוגרת. כל כך משעמם. בילדות- הרבה הרבה צבע, החלום עוד לא התנפץ, האשליה עדיין קיימת, ואומרים שאנחנו לא יודעים לאהוב. דווקא בגלל שאנחנו ילדים, קטנים, "לא מבינים", דווקא בגלל זה אנחנו יודעים לאהוב. אני. והרבה.... חיים במערבולת של רגשות, במדינה בלי שלום, המצב חרא. קשה, כואב. דווקא בגלל זה התקווה עוד קיימת. והילדים- הנערים, הנערות. דווקא הם יודעים לאהוב, כי אם לא יאהבו- מה עוד נשאר להם בעולם חומרני וטיפשי כמו שלנו, בו אתה לא נחשב אם אין לך תואר במשהו או לפחות חשבון גדול בבנק, מה נשאר לדור המחר, אם לא לאהוב?