על הפשרה


בס"ד.
על הפשרה
 הפשרה עדיפה בכל מצב ובכל מקרה
 כי בפשרה יש את היסוד המרכזי של :
 ויתור ומחילה הדדיים.
 במצב שכזה "צומחת" בארץ אמת חדשה.
 שמוחקת את עוולות הקודמות של שני הצדדים לפשרה. 
ומעמידה את שני הצדדים כזכאיים לחלוטין.
 מציאות חדשה זו ואמת חדשה זו שצמחה כאמור בארץ,
מחייבת גם את השמיים בכל מובן שהוא
 והצדק שיהא נשקף מעתה מהשמים
לגבי שני הצדדים המתפשרים.
 הינו כזה המתייחס אליהם כאל זכאים וטהורים
 מכל בחינה שהיא
 זה כוחה העצום של הפשרה.
 הגישה האחרת כאילו הדיינים צריכים בעדיפות ראשונה לחתור לאמת היותר מוחלטת
 במגמה להצדיק את הצדיק ולהרשיע את הרשע .
ובכך כביכול יש תרומה לעולם מתוקן יותר .
או שהעולם כביכול בא כך יותר על תיקונו .
 גישה זו לעניות דעתנו למצער תמימה.
  שהרי בדיקה קלה ביותר תראה כי משפט בני האדם
 רחוק מלהיות ממצה מבחינת האמת.
 וגם כשכבר מצליחים לכוון לאמת.
אמת זו של הדיינים איננה מקובלת על הכל.
וודאי לא כלקח ערכי
  והרווח אם בכלל לתיקונו של עולם במקרה זה
  שולי ביותר
 תקראו מאה פסקי דין ותנסו לעמוד על תיקון העולם שצמח מהם כביכול.
 לכן הנביא זכריה אומר : 
 "והאמת, והשלום אהבו"
 כלומר, אם ניתן בוודאות ובהסכמה להגיע לאמת :
שצד אחד מסכים לצד השני מה טוב.
  וזה אכן המעולה.
 אם לאו  וזה רוב רובם של המקרים .
הרי שקודם מיצוי הדין אהבו את השלום. 
עמלו וחפשו את הפשרה
 ואין לך שלום בכלל .
 וודאי במשפט
 כמו הפשרה