משה אהרון
-
כי זה כל האדם.
"...וזאת תורת האדם ה' אלוהים
[שמואל ב' ז' - 19]
לקט יצירות
- אהבת חינם
- זיקוקים : "את" , "אהבה" ולהבדיל "מצורע"
- התערבות לקביעת המין
- אמת ושקר
- מסתה המופלאה של ה"א" הזעירא
קשור אלי
- [ליצירה] לזיוה גל תודה את צודקת המילה בשקט כאן אולי מטעה הכוונה הייתה בשקט נפשי יחסי. מאופקת ובעלת שליטה כמעט מוחלטת. [ליצירה]
- [ליצירה] מתחיה -לגאולה. למילות של שפת הקודש יש אנרגיות מצטברות ומאז בריאת העולם. דומה הן כלייזר, ההולך וממקד את האור לכלל מאכלת המפוררת הרים וסלעים. במשך אלפי שנים, פיות טהורים בעצם הגייתן נטעו בהן את צופן סגולתם המופלאה. וכך הולכות הן ומתחדדות כמו ליזר עוצמתי אדיר לפעול את פיסגת תכליתן: ,למוסס ולהפיג כל רשעה עוולה וחטאת. לברוא גאולה טהורה לעולם [ליצירה]
- [ליצירה] לאמילי תודה ! [ליצירה]
- [ליצירה] לאבי , כמי המכירך, היטבתי להבין את המשמעויות בין "פיתול" ל"פיתול". בעיניי יפה ומקסים -כתמיד. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכל הגיבים הנכבדים. בחלקת האלוקים הקטנה שלי אני מבקש להניח "אריכים" על מפתנו של משיח. ואם הדברים גם עושים רושם , אין מאושר ממני. תודה לכם. [ליצירה]
- [ליצירה] לדוד היקר תגובתך היפה היא כבר יצירה מכובדת לעצמה. הייתי בחדווה רבה מתייחס לכל הנקודות שהעלת אך אסתפק בשניים המחדדות יפה, לטעמי את הבדלי הגישה בינינו. כל הפואנטה או שמא הרבותא של הרשימה שכתבתי זה בדיוק ההפך מהגישה והמקום שאתה מוביל אליהם. הביטוי : "עולמך תראה בחייך" בא לטעמי לחדד את שאמרתי כי אין לו לאדם בהתנהגותו בעולם הזה אלא העולם הזה וזה מבחינתו צריך אופרטיבית ואני מדגיש אופרטיבית להיות להראות כל עולמו, מבלי לנסות לחבר אליו שובל של "עולם" נוסף - עלום במילים אחרות אימרה זו של חז"ל ואולי בעקיפין דווקא מחזקת לכאורה את גישתי כאמור. כך גם גישתך כי משום שמקובל עלינו כי המושג "עולם" בא משורש "עלם" - העלם. גם כך לגבי העולם הבא. ובדיוק לנקודה הלזו אני מתנגד. אין בכלל כל קורולציה בין שני סוגי ה"העלמים". אין ולא יתכן בכלל אף לוגית לעשות שימוש מקביל לגבי ההעלם של שני המהויות כאמור. יותר מזה, להשקפתי הביטוי עולם בא גם לבטא את העובדה כי הוא יתנהל על ידי ההשגחה בהעלם כלומר לעולם הקב"ה בעולם הזה יהיה בנוכחות של העלם. והנה לאחר המיתה לכאורה דבר זה משתנה. הניצוץ חוזר לכאורה למקורו. אז כיצד אותו המושג שביטא במהות פיזית המוכרת לנו העלם של ההשגחה, יכול שיהא ישים ורלוונתי לאותו השינוי המדהים שרחוק רחוק מהשגתינו ובכלל במצבי "צבירה" או קיום, בלתי נתפשים עתה בחושינו שלנו אגב, אשמח אם תוכל להראות לי אסמכתא בנביאים או בכתובים הסותרת את גישתי הנ"ל [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ותמציתי - ככמוסה מרוכזת. ובערבו של שבת קודש של פרשה זו קשה לי שלא לפרוק משהו גם מזיקוקיי. אני מקווה שיהא זה משהו "משבעים פנים". כבר בשמו של קורח תמצא, את אבני הבנין למגמת ההרס הפנימי והחיצוני הוא כפייתי [הצלצול של השם מזכיר היכרח].הוא קירח מכל הכיוונים והוא לעיתים קפוא כקרח והוא גם איש מזימות לרקוח [רקח] והוא גם לא מניח לדבר בלתי אם חקרו [חקר] ועד תומו לפי מראה עיניו. והוא גם לבסוף "רחק" שנאמר "ויאבדו מתוך הקהל". אבל יותר מזה ביטוי הפתיחה : "ויקח קרח" הוא באמת בבחינת "צופן גנטי", רב משמעות וכיוון. ראשית כבר בעצם הצירוף של המילה "ויקח" עם השם קורח זועק לכאורה, להשוואה ביניהם, תוך הפרדת האותיות השוות והתיחסות ונתינת משמעות מהותית רומזת לאותיות השונות. האותיות השונות "ר" בשם קרח מצביע על המגמה האובססיבית לשאוף בכל מחיר להיות ה"ראש" וכל הדינאמיקה בחייו היתה לקח את הראש והאותיות השונות במילה "ויקח הינם אותיות המרכיבות את שם ה' כאילו להוסיף ולומר לקחת את הראש גם במחיר של "לקחת" את ה'. וכך ברור אולי עתה מה "לקח" קורח את תפקיד הראש בעבודת ה'. במילים אחרות, מה שלקח קורח היה לא פחות מאשר את תפקיד הכהן הגדול בפועל נכנס למשכן ויצר עובדה קיימת . זו הסיבה שקרח לא מדבר בכלל בהמשך מבחינתו כבר נעשה הכל. זו הסיבה שלא אחר מאשר ה' מכנה בהמשך את המשכן "משכן קורח ודתן ואבירם . וזו הסיבה שברצות משה לצמצם נזקים מיד הפנה את תשומת הלב לבוקר ולהיבט פולחני עם פוטנציאל נמוך יותר של מחתה וקטורת[למנוע מקורח לעבוד בעבודה אחרת במשכן הקרבת תמידים וכו']. זו הסיבה גם שקורח הכין גם חומת גיבוי של 250 איש "נשיאי עדה". ודוק ולאנשיאי העדה [בהא הידיעה] היו אלה מנהיגי ביניים שאצה להם הדרך וקורח הבטיח להם הבטחות... בניגוד לפרשנות הקלסית לא נראה לכאורה שאלה מניעיהם לכתחילה היו עניניים שהרי הם מכונים "שרופים" ונכללו בהגדרת הכתוב של "רשעים". אומנם, דינם נגזר לשריפה על פני האדמה פחות מדינו של קורח ודתן ואבירם. אם כן איפה היה הצמד הזה דתן ואבירם, בכל הפוטש הלזה דתן ואבירם היו אופרה אחרת . להם היו אינטרסים שונים הם חברו לקורח רק על מנת להפיל את משה. הם היו חובבי מצרים מושבעים נושאי "תרבותה" ברמה . לא התאים להם חזון ארץ ישראל ולכן הם ניסו להתחכם להשאר באוהליהם כאילו לא להיות מעורבים פיזית ב"כבישת" המשכן והפולחן. אבל כאמור הקב"ה חשף ערוותם ויותר מפעם אחת כינה את המשכן ה"כבוש" - משכן קורח ודתן ואבירם .. המשך בהזדמנות אחרת ..[אופי העונשים בהלימה למעשים ועוד] תודה על ההזדמנות ושבת שלום [ליצירה]
- [ליצירה] יסוריו של אדם מאמין , שמבקש יום אחד להגיע לנקודת השקה - ואין [ליצירה]
- [ליצירה] לשחר וליאורה. תודה על התיחסותכם. ליאורה, אינני צעיר . ממרום גילי הדיסוננס התחושתי אוטננטי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה למגיבים. קצוות ה"מתח" העיקריות שבאמונה מגולמות ב"איש האלוקים" מכאן. ובאיש שכל עשייתו בבחינת "אלוהים",ממנו וממעשי ידיו לכתחילה,אני די מבין את ההחלצות הגורפת ללמד סנגוריה על אהרון . ואף דומה,שמה שנכתב כאן על ידי המגיבים הנכבדים עדיין רחוק מלבטא את דמותו היחודית והיחידה של אהרון, שהוא הדמות האנושית הבלעדית, שמעטרת בתוכן ובמהות את שמו של הקב"ה כ"שלום" .[ אגב,רק על אותה ההתנהגות המופלאה של : "וידום אהרון", אפשר לכאורה לכתוב ספר שלם.] ובכל זאת, הנכם לדעתי שוכחים יסוד חשוב מאד במסריו של המקרא [יכול שהשרף אף כיוון אליו]. תורת ישראל מציינת נרטיבים לא מפני שחשוב בעיניה כי נלמד לדקלם את הנפקויות המידיות הספציפיות לגבי דמויות המפתח שבאותה הדרמה, אלא בעיקר על מנת שנזקק המנרטיב כולו את אותם המסרים הערכיים איכותיים, שהתורה מבקשת להנחיל לדורות . כך, סיפור העקדה לא בא אלא לומר כי האלוקים ניסה אותנו פעם אחת ויחדיה בניסיון מטודי, על מנת שמכאן ואילך להוריד כליל מסדר היום "קורבן אדם" וכי אף לעולם לא יחזור אפילו לא אותו הניסיון החינוכי. וכך גם כאן . בזיקוק אנליטי מוסרי ערכי של סיפור העגל, לדעתי זהו עיקר המסר . והלא גם התורה הוסיפה וציוותה : "לא תעשון עימדי אלוהי כסף ואלוהי הזהב. דגש על "עימדי". בדיוק למקרה הזה ודומיו. ואף על פיכן, באותו המישור האיסטרטגי - ערכי, נאמר גם : "ויתאנף ה' באהרון להשמידו". האם רשאים אנו להתעלם מקביעה קטוגרית זו של הקב"ה אשר מצהיר כשופט , המכריע והגוזר . האם, לפחות אין הדברים חקוקים עלי ספר, כמסר ערכי לבאות כאמור. [ליצירה]
