למה נקראה לבסוף :"אחות אהרון"
לעניות דעתי כמה טעמים בדבר
1. כפי שכבר כתבתי לעיל כינויה כאחות משה היה משום מעלה גבוה יותר . ומשחזרה לשמה מרים ולגלום בשמה מבחינה אופרטיבית שבה להיות אך אחות אהרון שבטרם שנולד משה היתה טפלה לאהרון ונושעה כאחות אהרון.[ראה להלן בהמשך רשימה מפורטת לשם מרים]
2. לפי שהשם מרים גלומה בו מרדנות לעומתית נקראה אחות אהרון .שאהרון היה נחלץ תמיד ליישב ההדורים אליהם נקלעה מרים בעיקר בינה לבין אביה עמרם שגם נרמז ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים.
3. משום שנאמר עליה מרים נביאה היה לה לתורה להדגיש כי לעניין זה של נבואתה הייתה אך אחות לאהרון כלומר בדרגת נבואתו של אהרון ולא של משה.
להלן בתגובה נוספת רשימה על מרים
בפרשת שמות , בפרשת שמות , לשמות תוכן מהותי כחלק די ממשי מהנרטיב בכלל.
משום מה נעלם מעינניו כי לא רק לשמות משמעות כאמור. אלא גם לאי השמות.
שהרי מאז שנולד משה לכל האנשים סביבו לפתע נעלם כאילו שמם .
והתורה הסתפקה לגביהם אך בכינויים .
החל מהוריו "איש ובת לוי" המשך במרים שכונתה אך "אחותו "וכלה בבת פרעה שגם שמה נעלם [המבקש להרחיב בעניין זה יקרא תגובתינו לפרשה באתר כיפה].
והנה במסגרת האמור גם מרים לכתחילה נעלם שמה
על כל פנים זה דרכה של התורה לרמז לנו כי השם "משה" [מושה ומושיע] שעולה לראשונה כגואלם של ישראל צריך לשעבד את כל תשומת ליבנו תוך הדחקה לפי שעה את שמותיהם ומשמעות שמם של כל הסובבים אותו .
והינה במסגרת האמור מכונת מרים אך : "אחותו" של משה.
שבנוסף לאמור שמה יכול היה להשליך מהות שאינה במקומה .מהות של אנטיתיזה ומטעה ביחס להשתדלותה ומסירותה לחיי משה. [בשלב זה ניטל ממרים כל עוקץ לעומתי]
ולכן בכרה התורה שבשלב זה תעוטר בכינוי האנטימי והעוטף כ"אחותו".
כינוי שליווה אותה לפחות בתחושותיה ובפטרונותה כלפי משה עד סוף דרכה.
מתי מרים מקבלת שוב את שמה כשהיסוד המרכזי באופיה כגלום בשמה שב ובא לידי ביטוי עז וצבעוני. שם בשיא האופוריה על שפת ים סוף היא מביטה על משה במין מבט ביקורתי ומוזר וכאילו אמרת לו :תרד קצת למטה.
השמחה צריכה להיות לא רק מרממת ברטוריקה .אלא גם בארציות פורצת ושופעצת של תופים מחולות וכן גם ריקודי נשים.
הנה כי כן, מרים הלעומתית המורדת המקרינה בעיני סביבתה מרירות של :מר כים - כשמה מר-ים חזרה למלא את יעודה כגלום בשמה לא לעשות הרבה חשבון לנחות יותר לארץ ולנהוג בפשטות ארצית וטבעית [לימים תכונה זו תתבטא בהתייחסותה לאישה הכושית שלקח משה ותעורר עליה אפילו את זעם ה'].
הנה כי כן ההוכחה הניצחת לפתיח של הדברים שבזה היא העובדה כי שם על שפת הים כששבה מרים וביטאה את הגלום בשמה . את אותה הלעומתיות המרירה ה"מרדנית" משהו .
הכינוי מ:אחותו " של משה נדד ל"אחותו של אהרון" .
כאן לא בכדי בצמוד לשמה מרים ,הצמידה לה התורה כינוי אחר והוא : "אחות אהרון". לא רק לבטא את הלעומתיות כנגד משה כאמור אלא גם לבטא שהתנהגותה הייתה מחוייבת החלצות של אהרון כמי שנחלץ תמיד לפשר ולהרגיע כשמרים הייתה "מגדישה" את הסאה
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת, אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה.
והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם
שהרי מי כאהרון שכשמרים הייתה "מורדת" נחלץ הוא לפשר להרגיע ולהשיב השלום על כנו
