בס"ד.
פרשת השבוע , פרשת תרומה , פותחת בפתיח שהוא כפול לכאורה ומתבקשות ממנו מספר שאלות.
כשהכתוב אומר :
"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה"
דגש על כלל ישראל ודגש "לי", וסתם "תרומה" [ביטוי ניטראלי], שבהמשך הכתוב, כפי שנווכח מיד, גם מפרט אותה כתרומה חומרית בלבד
מדוע אם כן, במקום להמשיך בפסוק הבא לאמור :
"ו"זאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף...." .
שב הכתוב וחזר אומנם באופן שונה על אותו הרעיון אם כי ביחיד והפעם במקום "לי תרומה" מצאנו את הביטוי היותר אינטימי
: "תרומתי".
אלא, שדווקא בענין התרומות לקודש, ביקש אלוקי הרוחות לכל בשר, להעמיד את העיקר מעל לטפל .
"את תרומתי"
לפני
"לי תרומה"
הקב"ה, לא זקוק לתרומה.
לעומת זאת, הקב"ה מייחל לווריציה האחרת :
ל"תרומתי".
לרוממות שמו עלי אדמות .
ומתי הקב"ה שמו מתרומם עלי אדמות
כאשר כל "איש מישראל,:
"ידבנו ליבו".
ואין לך תרומת הלב ונדיבותו,
אלא דווקא איש כלפי איש .
זה גם, הערך המוסף, במובן הנוסף הבא: ,
שבין:
"תרומה" ל"תרומתי".
אל תתורו אחר: "מה" להביא לקב"ה´´ .
תתורו אחרי : "מתי", לעזור לזולת .
ה"מתי,
העיתוי, של להחלץ לנדבת איש באחיו ממש, הוא חשוב ודומיננטי יותר:
מה"מה" להביא לקודש
וכאילו להסיר כל ספק.
התורה, בהמשך, יותר ממבקשת מאתנו, להדרש להיקש הבא ולהפיק ממנו את המסר הערכי המתבקש.
כשהוא אומר לכתחילה :
"ויקחו לי תרומה.
וכפי שנוכחנו לעיל מדובר אך, בתרומה חומרית.
והנה כשאך סיים הכתוב לפרט את אותה התרומה החומרית.
שב ושכלל את אמירתו, לכלל רוחניות צרופה:
"ועשו לי מקדש".
במקום:
"ויקחו"- "ועשו".
לי- נשאר- לי
במקום:
" תרומה" - "מקדש .
הנה כי כן , רק בגלל הערך הרוחני המוסף : עשיה קולקטיבית בערך של :
"מקדש"
"ושכנתי בתוכם
משה אהרון
