על חנוכה לא נכתב דבר ממשי ורעיוני ,כי החג בכללו אינו אלא  מודל ביניים זעיר וזמני. הוא נחמה קטנה של גלות שלבסוף יתבטל במשוכלל ממנו .

 חג אור הגאולה אשר ישתכלל יותר לאותה המנורה של הנביא זכריה.

  ואזיי תבלע מנורת זכריה רעיונית את החנוכה אל קרבה להופכה מנורת שמונת הקנים.עת עם ישראל ידליק סוף סוף את האור על מפתן המקדש האחרון שיהא בית תפילה לכל העמים.

ואזיי יתרחש הנס : שבעת ימי הבריאה יקבלו סוף סוף את "נשמתם" החסרה:

את אורו של היום השמיני יציר כפיו של האדם עצמו

[משל יום שמיני עצרת] .

עת כל העולם יתוקן ויואר באור מלכות שדיי


משה אהרון 
לכאורה טעותה של הפילוסופיה היוונית לא הייתה רק במרכזיות האדם אלא בעומדו שם לבד במנותק ממקורו.
האדם לעולם אינו מהות או אושייה אך לעצמה .
כשם שגם האלוקות בניגוד ליהדות איננה מהות אך לעצמה.
 הביטוי צלם אלוהים התכוון ליצור שני דבקים שהם אחד.
וכך מימלא אין רלוונתיות כלל להכרעה על מרכזיות האחד .
יש כאן מקור ובבואתו הדבוקים זה בזה תמיד.
 והמשמשים תמיד בערבוביא פעם זה למעלה
 ופעם זה למטה..