[ליצירה]
לניצן ופרח זו האמת במערומיה, ללא כחל וללא סרק.
זה - לא יצירה ולא סיפור .
גם הכותרת "רשימת מכלת של חיים" , מנסה לרמז על ראשי פרקים בלבד. ללא כל מגמת "סוף" ספרותי.
ושוב ,זה סיפור אמיתי.
והוא נרשם בהקלדה ספוטנית, בהתהוות ממש, ללא כל כוונת "יוצר" ויומרות של יצירה.
לבד אולי מרצון לפרוק ולחלוק ואולי לעורר מהרהוריפ פילוסופיים, שלעיתים בין שני נקודות שהן לעיתים אחת [ אלוקים מכאן ואבא מכאן] האדם נקלע לעיתים לריק נורא ובלתי מובן
[ליצירה]
ליוסף המאסף בכל זאת - הוכחה אחת לפחות. שהרי הציק לי הדבר שפטרתי אותך אך בהצהרה כללית.
לתורה דרכים משלה לפעמים לחזק דברים.
במקרה זה, בגלל מהותו וחשיבותו של הנושא, הקדימה התורה להדגיש בתחילתו על המהות, שהשתנתה בסופו.
במה הדברים אמורים פרשיית שכם בתורה פותחת בכך ש:
"ויבא יעקב שלם עיר שכם". מדוע צריכה היתה התורה להקדים לנו כי דווקא בביאתו של יעקב לשכם היה "שלם".
האין זאת כדי שניווכח כי כשיצא ממנה כבר היה הרבה פחות מ"שלם". האין זאת כדי שניתן את המשמעות האמורה לתגובת ה' על המעשה ובעיקר ניתן את מלוא המשמעות לצורך של יעקב להיטהר הוא ובני ביתו. וכאמור לעלות שוב לנקודת ההתחלה ל"בית אל" על מנת לשוב ממנה אחר ושונה "שלם" כפי שהגיע לשכם בטרם אותה הזוועה.
[ליצירה]
הרעיון הגולמי יפה.
אך נראה לי כי קיימת חוסר עקיבה והלימה בווריציות השונות אל מול מקבילהן ההסטוריים. וגם השינוי והישום, נראה לי מלאכותי מדיי.
אבל משראיתי כי מיחסים בכי ספרותי לרבי עקיבא כיום.
לא יכולתי להתאפק ולשרטט בכי היסטורי ריאלי יותר שאני אישית מייחס ולו גם רעיונית לרבי עקיבא . [והוא מבחינה "לקחית" חשוב לא פחות לימינו].
משמתו כל תלמידיו, עמד ובכה עליהם ואמר ווי לי ששניתי להם כי "ואהבת לריעך זה כלל גדול בתורה.
ולא שניתי בעבורם,אמיתה של תורה כי הוא: " כל התורה כולה.".
שאם כן, וודאי היו נזהרים שבעתיים בכבוד זולתם ולא היתה באה עליהם מגפה משונה זו.
שנה טובה
[ליצירה]
ליאורה
לא כל מדרש יש לקבלו. וודאי לא בעת הזו,
מדרשי אגדה בדרך כלל נועדו לשמש גחלים לוחשות לדורות ראשונים להנחם ול"התחמם" בהם לאור מוראותיה של הגלות הארוכה.
וכל זאת, עד יגיע השלב הראוי במסגרת התהליך ומלאה הארץ דיעה את ה'.
לכן גם לטעמי המושג "מדרש" נולד מצירוף של "מדי - רש" כלומר תיזה שתולדתה מחמת לקונה חוסר "עניות" שבידיעה ברורה.
על כל פנים לא כל מדרש מקבלים אותו כפשוטו וניתן בעמל לפרש בסופו של דבר את המדרש כמטפורה
[ליצירה]
מתחיה -לגאולה.
למילות של שפת הקודש יש אנרגיות מצטברות ומאז בריאת העולם.
דומה הן כלייזר, ההולך וממקד את האור לכלל מאכלת המפוררת הרים וסלעים.
במשך אלפי שנים, פיות טהורים בעצם הגייתן נטעו בהן את צופן סגולתם המופלאה.
וכך הולכות הן ומתחדדות כמו ליזר עוצמתי אדיר לפעול את פיסגת תכליתן: ,למוסס ולהפיג כל רשעה עוולה וחטאת.
לברוא גאולה טהורה לעולם
[ליצירה]
בס"ד.
דרשה מקיפה ויפה. לענין השם "צלופחד" , היה זה לכאורה ה"פחד" שלו עצמו וראי גם מדרש השמות של בנותיו ברשימה שפורסמה באתר זה ביום 20/7/08, תחת הכותרת : "צלופחד ובנותיו"