משה אהרון
-
כי זה כל האדם.
"...וזאת תורת האדם ה' אלוהים
[שמואל ב' ז' - 19]
לקט יצירות
- לכבד ממלכתיות ה"אתחלתא"
- זעתר של מנחה
- הגאולה, הצדקה והמקדש
- אשרי המפחד תמיד
- פר´ ויצא - הסיפור שמאחורי הקלעים
קשור אלי
- [ליצירה] שיר בהמתנה נמחק ואיננו ! ! ! להלן שיחזורו: בטיילת מול אופק של כיפה מוזבהת והרמון הניצב לתל - פיפיות הרוח שרקה לי בנקב הכובע שיר של רועים פיזזה עדיי במחול של שרפים הלכה עליי בקסם של נביאים כי מהרה, מהרה ארמון על מכונו ישב והיכל ה' לתלפיות [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד. מרקחת של יסודות תורניים תוססים. מאתגרים בדמיונם הפורח. נהנתי! [ליצירה]
- [ליצירה] לאסף ארצי. תודה על תגובתך ועל הרעיון המשלים . לצערי בגלל לחץ בזמן, את רוב הרשימות, אני מקליד בחטף ובציטוטים מהזכרון בלבד, כך שוודאי בעוד רשימות אני מצטט כנראה, שלא במדויק . על כל פנים הערתך במקום ושוב תודה. הערתך תאפשר לי להתיחס להיבט משלים נוסף. אחד השאלות שהטרידו אותי מדוע אהרון עושה שימוש ב"נזם" במקום ב"עגיל" . ונראה לי שהשימוש כאמור, בא לבטא את הטכניקה של "משיכת זמן" שהרי. "נזם" = "זמן". אהרון ביקש לעבוד על תודעתן של הנשים שיתמהמהו ושמא בינתיים משה יגיע. והנה גם בענין זה הקדימו נעשה לנשמע. ולא ירדו לעומק הדברים. ולא רק זאת ביקש אהרון גם לרמוז ושוב בעיקר לנשים על מקומו האופיני של ה"נזם" - באף. שבמעשיהן גורמות הן גם לחרון אף נורא [ליצירה]
- [ליצירה] אין שחור ולבן התלבטתי מאד אם להגיב. ובכל זאת אני ילד מעברות, שאולי שפר גורלו לראות את אותה התמונה משני צידיה - כך שאני יכול להסכים כמעט עם כולם אישית לא חשתי את מוראתו של השד העדתי. אבל סביבתי הקרובה שידרה תמיד דלות וחוסר אונים לעיתים גם של עושק וניצול. לעולם לא אשכח כיצד אבי המנוח בשביל לקבל עוד יום עבודה, או בשביל שירשם לו עוד שעת עבודה שמימלא הייתה עבודת דחק של חצי יום. צריך היה לשחד [לפחות בעיניי שבדיעבד] את המנהל העבודה האשכנזי בכך שהיה הולך לעשות לו ניקיונות בביתו שלו....... וכנראה בשביל לא לפצוע את נפשינו אנו הילדים היה אבי מרגיע ואומר כי הוא עושה זאת מרצונו משום שאשת המנהל נפטרה ואין מי אשר ינקה לו את ביתו [ליצירה]
- [ליצירה] לניצן ופרח זו האמת במערומיה, ללא כחל וללא סרק. זה - לא יצירה ולא סיפור . גם הכותרת "רשימת מכלת של חיים" , מנסה לרמז על ראשי פרקים בלבד. ללא כל מגמת "סוף" ספרותי. ושוב ,זה סיפור אמיתי. והוא נרשם בהקלדה ספוטנית, בהתהוות ממש, ללא כל כוונת "יוצר" ויומרות של יצירה. לבד אולי מרצון לפרוק ולחלוק ואולי לעורר מהרהוריפ פילוסופיים, שלעיתים בין שני נקודות שהן לעיתים אחת [ אלוקים מכאן ואבא מכאן] האדם נקלע לעיתים לריק נורא ובלתי מובן [ליצירה]
- [ליצירה] תודה למגיבים. קצוות ה"מתח" העיקריות שבאמונה מגולמות ב"איש האלוקים" מכאן. ובאיש שכל עשייתו בבחינת "אלוהים",ממנו וממעשי ידיו לכתחילה,אני די מבין את ההחלצות הגורפת ללמד סנגוריה על אהרון . ואף דומה,שמה שנכתב כאן על ידי המגיבים הנכבדים עדיין רחוק מלבטא את דמותו היחודית והיחידה של אהרון, שהוא הדמות האנושית הבלעדית, שמעטרת בתוכן ובמהות את שמו של הקב"ה כ"שלום" .[ אגב,רק על אותה ההתנהגות המופלאה של : "וידום אהרון", אפשר לכאורה לכתוב ספר שלם.] ובכל זאת, הנכם לדעתי שוכחים יסוד חשוב מאד במסריו של המקרא [יכול שהשרף אף כיוון אליו]. תורת ישראל מציינת נרטיבים לא מפני שחשוב בעיניה כי נלמד לדקלם את הנפקויות המידיות הספציפיות לגבי דמויות המפתח שבאותה הדרמה, אלא בעיקר על מנת שנזקק המנרטיב כולו את אותם המסרים הערכיים איכותיים, שהתורה מבקשת להנחיל לדורות . כך, סיפור העקדה לא בא אלא לומר כי האלוקים ניסה אותנו פעם אחת ויחדיה בניסיון מטודי, על מנת שמכאן ואילך להוריד כליל מסדר היום "קורבן אדם" וכי אף לעולם לא יחזור אפילו לא אותו הניסיון החינוכי. וכך גם כאן . בזיקוק אנליטי מוסרי ערכי של סיפור העגל, לדעתי זהו עיקר המסר . והלא גם התורה הוסיפה וציוותה : "לא תעשון עימדי אלוהי כסף ואלוהי הזהב. דגש על "עימדי". בדיוק למקרה הזה ודומיו. ואף על פיכן, באותו המישור האיסטרטגי - ערכי, נאמר גם : "ויתאנף ה' באהרון להשמידו". האם רשאים אנו להתעלם מקביעה קטוגרית זו של הקב"ה אשר מצהיר כשופט , המכריע והגוזר . האם, לפחות אין הדברים חקוקים עלי ספר, כמסר ערכי לבאות כאמור. [ליצירה]
- [ליצירה] חסר כותרת מציע : " המיתר הנבול" [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב, תודה לגוד. אכן לא שמתי לב ונשמטה האות [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה, תודה על התיחסותך [ליצירה]
- [ליצירה] טעות בשם היוצר בס"ד. מביך, מביך , מביך השיר נכתב על ידי ,ושולח על ידי , והנה נמצא לו "יוצר" אחר . בתקווה לתיקון מהיר של המערכת. - משה אהרון. [ליצירה]
