"שתוק, כך עלה במחשבה לפניי"
האם מותר לקשר בין עונש לחטא [בהמשך למדרש שבכותרת]
העניין כמו כל דבר הקשור באלוקות מורכב הוא עד מאד
אנחנו רשאים ולפעמים חייבים לעלות את מחשבותינו בעניין זה כאפשרות.
אך לעולם לעולם לא לומר שזו גם מחשבת ה'.
ובכלל לעניות דעתי תגובתו של הקב"ה במדרש כאמור
גם לא פורשה נכון עד תומה .
המילה "שתוק" איננה נסובה על מחשבותיו הלגיטימיות של משה ביחס לעונש הראוי אם בכלל.
המילה שתוק מתייחסת אך ורק לפתיח הפרובוקטיבי של מי שכונה נותן התורה באומרו :
"זו תורה וזו שכרה" .
על זה כעס הקב"ה והשיבו במילה הנוזפת "שתוק"
ועל זה בלבד .
ביחס לבעייה שמשה העלה השיבו הקב"ה
תשובה ממין אותה התשובה שפתחנו בה
בארץ היו מחשבות רבות בקשר למפעלו של רבי עקיבא.
לא כולם אז ראו בו כגדול וצדיק מושלם.
וכבר אז היו שחשבו שהוא דווקא ראוי להענש
בעיקר לגבי מהלכיו שבעקבותיהם התרגשה הגלות המרה.
ואם ראוי הוא לעונש על כל טעויותיו.
מהו העונש הראוי לו.
מחשבה אחת שהייתה כנה וראוייה עלתה מלפניי
ואימצתיה
זו הייתה תשובת ה'
ולעניות דעתי מותר לנו להעלות מחשבות בעניין זה.
ולי נראה כי רבי עקביא ככל שגדול מכל גדולים היה
כך גם טעה יותר מכולם
טעה במהות התורה שהיא כל כולה :
"ואהבת לריעך כמוך". ולא רק "כלל גדול".
ולכן כל בני טיפוחיו באוריינטנציה שגויה זו עשרים וארבעה אלף תלמידיו
גם מתו לבסוף.
טעה בלימוד תורה על חשבון משפחה ואישה
.טעה בקדושת החיים שהיה לו לכאורה לחיות "באלוהינו".
ולא למות ב"אחד".
והלא הביטוי מתיי יבא לידי ואקיימנה
גם סותר בעליל את : "וחי בהם"
וטעה בה גם בגאולה כשנאחז בבן כוזיבא
כבר כוכבא כמי שדרך כוכבו.
הנה כי כן גם הוא רבי עקיבא למעשה יצא פגוע מהפרדס.
בכך שלקה בקיצוניות ההפוכה והבלתי מתפשרת .
בקיצוניות הדתית - בחרדיות ללא גבול
משה אהרון
