"ויהי ערב ויהי בוקר" .....
שאין לך "בוקר" ללא הערב והם חד לעולם,
ובמיוחד בהקשר המיוחד של
"יצירה" ו"תהילה"
ובוודאי ב"יצירת" עם שנאמר:
"עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו".
גם "עם" יצירתו והחל מהראשית: מהלילה מהחושך.
וכל גאולה היא בעלות השחר : שאור וצל משחקים בה בערבוביא.
היצירה מתחילה מהלילה.
ואין כל הבדל בין פסח לחג העצמאות לענין זה.
ההפך פסח הוא ביטוי של יציאת מצרים שהיא גאולת ביניים
ורק זכר וקדימון לגאולה השלמה.
ואם אינכם מאמינים בזו הגאולה כמי שתגיע פירקה כגאולה שלמה
כי אז כל מעגלות חייכם הם פיספוס אחד גדול.
ויסוד דומיננטי באמונה הוא דווקא להקדים בהלל גם על מה שבוודאי יבא גם בהמשך
והפיספוס להוותינו מתבטא בהמון אספקטים של הגאולה.
אחד הנוראים שבו חוזים אנו בו פה [במאמר שנכתב על ידי רב]
שהיד לא רועדת לכתוב :
"המנון המדינה מוכתם בכתם שחור ,שאין שם שמיים מוזכר בו".
מי שכותב כך, לעניות דעתי לא הבין ,לא מבין ולא יבין לעולם את מכמניה של זו הגאולה.
בהמנון: מכל מילה נוכח ה´ בהעלם הראוי לו לפי שעה.
כל מילה בהמנון לא יכולה להתחבר לרעותה וודאי התוכן והמהות חסרי כל מובן ורלונתיות ללא ה´ וחזונו המופקד בידינו .
ובכלל לא קיים טקסט שבו מפעמת רוח אמונה כהמנון .
בהמנון נוכח ה´ יותר מאשר הוא נוכח במגילת אסתר.
ואזי אף אחד לא ההין לומר כך על מגילת אסתר.
מי שמבין משהו בעולם המופלא הקרוי הגאולה יודע כי לפנינו תעייה נוראה.
מי שסבור כי הלל הוא פונקציה של גאולה מושלמת בדמות מקדש וקורבנות .
יודע אולי משהו על גאולות ביניים קודמות יודע להקיא מקורות ערכאיים אך נשללה ממנו הזכות להיות "כשפחה" על שפת ימה של הגאולה השלמה.
ועל כן לא יפלא כי גם אין הוא רואה עין בעין בשוב ה´ ציון. .
והאמת והשלום אהבו
