מקדש ישראל והזמנים
החודש הזה לכם "ראש"
ההבדל בין "ראש" לבראשית" הוא ההבדל שבין ה"לבנה לחמה".
והלבנה מסמלת את עם ישראל והחמה את כל הבריאה כולה.
שהבראשית מתייחסת ל"שמים והארץ" והראש - "לכם".
וכך בבריאת העולם החל הקב"ה במנין שבעת ימי בראשית וקדש את השבת בראשם.
ובגאולת מצרים העניק הקב"ה את הזכות למנין ימי החודש וקידוש ראש החודש לידי עם ישראל.
לעתיד בעת גאולת הקץ תתקדש כל ההויה כולה. הזמן כולו המסומל בכל השנה
לעיתים הפשט זועק את משמעו
כשנאמר וימש חושך " כפשוטו שלא היה זה רק חושך של אויר אלא חושך מוצק ואטום של בלוקיאדה מסביב לכל מצרי ומצרי.
הרי הנטיה האינסטנקטיבית של כל אדם המצוי בחשך הנה לגשש באפילה ולחפש את דרכו על ידי מישוש חפצים שבסביבה המוכרים לו.
והנה במקרה זה מבקש המקרא לבשרינו כי דבר זה נמנע מהמצרים משום שכשהם ניסו למשש תמיד מיששו את החושך עצמו
זו גם הסיבה שבהמשך מציין הכתוב : "ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים שהרי שכשהמצרי היה מנסה לשנות פוזיציה היה חוטף חבטות מהחושך המוצק שסביבו כחומה ממש.
ואכן הדבר כל כך סמלי לפני מכת הבכורות שעוסקת בכליון המהות המנטאלית מכת החושך עוסקת באותה האפלה של המהות הפיזיקאלית
אדם צריך לחוש כי הוא עצמו יצא ממצרים
כיצד ?
בפריזמה החברתית של השבת
השבת היא זו אשר "מפמפת" בנשמה
להיותו של אדם כמי שחש, בתחושה של אמת, כאילו הוא עצמו יצא ממצרים.
אדם שאינו ממצה את המימד החברתי של השבת. [שלא בכדי היא גם זכר ליציאת מצרים], בכך שידאג לא רק לעצמו לשביתה ומנוחה. אלא לכל הבריאה כולה, החל מהבהמה וכלה ב"עבד".
אדם שכזה, בכל להטוטי הפילפול, לא יעלה בידו באותו המבחן של ליל הסדר
לחוש כאילו הוא יצא ממצרים.
וגם ה"הגדת" שלו, שתהא רחוקה מ"הגיד לך האדם מה טוב..." לעולם תיפול על אוזן ערלה.
תודה ושבת שלום
משמעות : "אני ה´ "
אומר הקב"ה למשה:
יש הוויה של העלם והיא : "אלוקים".
שלכתחילה ובדיעבד הכל נראה לכאורה תוצאה של חוקיות טבעית .
עתה בעת של גאולה, משתכללת ההוויה האלוקית לכלל : "אני ה´"
להשגחה מלאה , צמודה וגלויה , כשבדרך כלל ניכרת ומורגשת אך בדיעבד ובצורה די ברורה ושקופה בבחינת ופני לא יראו אך אחוריי כן.
אלא שההשגחה האלוקית כאמור מפעילה אין סוף של גלגלי שיניים ויכולת ההכלה והתפיסה שלנו את כל הרבדים הגורפים של התהליך , הנה במקרה זה שואפת לאפס ממש.
ולכן הקדים הקב"ה לבשר לנו במעין ראשי פרקים את השורות התחתונות של כל שלב ושלב בתהליך באמצעות אותן לשונות של גאולה.
גם לעינינו כיום מתרחשים אין סוף תהליכים סמויים . תהפוכות רבות בעלות משמעות רחוקה ואין סופית .
מה שנראה בעינינו "שחור" הוא בכלל בסופו "לבן".
אנו רק בדיעבד בשורה התחתונה של כל שלב ושלב נוכחים ביד ה´. ולמרבה הצער גם כאן רבה המבוכה
אבל הרבותא של "אני ה´" בעת של גאולה ואשר בעיצומה אנו מצויים, כי צריכים אנו להיות סמוכים ובטוחים כי הכל בהשגחה מלאה מראשית ועד אחרית
"...ושביה בצדקה"
2. שאלת השאלות
אחת השאלות היותר מענינות בענין זה שהעלה כב´ הרב ואשר השלכותיה מכריעות דווקא לימינו אלה [בסכסוך עם הפלשתינאים] הנה אותה השאלה העולה מהערת התורה כבר בפתיח של הפרשה לאמור :
"ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלישיתים כי קרוב הוא כי אמר אלוהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה".
הקורע ים לגזרים לא יכול היה ל"קורע" את הפלישתים לגזרים ולייתר עימם אופציה של מלחמה...
תקצר היריעה מלפרט.
לפחות השאלות המנחות.
מדוע "אלוהים" ולא "ה´" ?
מדוע הדגש "קרוב הוא" ? [יש מלחמות קרובות ויש מלחמות רחוקות וגם במלחמות יש סדר...].
למה צריכה התורה לספר לנו מה אמר אלוקים.?
למי אמר ?
ומה סוד אמירה זו לדורות....?
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח , אנא חמישה לצדקה
