כשמתקשר אליך איזה מר דוורו מניו-יורק ומזדהה בתור עורך בכיר בהוצאה לאור שאפילו בישראל שמעו עליה, אתה מתרגש. כשהוא מספר לך שהם רוצים לקנות את הזכויות לספר שלך, ושואל מי הסוכן שלך, אתה מתרגש עוד יותר וגם מתבלבל קצת כי אין לך סוכן וגם כי עד כמה שזכור לך לא כתבת אף ספר - אבל אתה מחליט ליהנות מהרגע בכל זאת.
אתה שואל את מר דוורו מיליון שאלות, כמו מה הוא חושב על הספר ואיזה סיכוי הוא מעריך שיש לו והאם יש צורך שתגיע לניו-יורק והאם הם מתכוונים לשלם לך מקדמה. התשובות שלו כוללות כן ולא ותלוי ובהקדם האפשרי - אם כי לא בסדר מחייב כלשהו - ופתאום אתה מזהה את הקול שלו ויודע שעובדים עליך אבל מחליט שוב ליהנות מהרגע כי בכל מקרה כבר אכלת את הלוקש, וכש"מר דוורו" מבקש את כתובת המייל שלך אתה משתף פעולה, והשיחה מסתיימת בהרגשה טובה הדדית ובהסכמה לשמירה על קשר.
חצי שעה אחר כך אתה שמח מאוד שלא פלטת שום דבר מטופש כשמגיע מייל ממר דוורו עם כתובת שנראית אמיתית למדי, ואחרי שחיפוש קצר בגוגל מוצא שהאיש הוא סוג של אגדה מו"לית שמגלה סופרים עלומים מתחילים ועושה מהם כוכבים. אתה לא מאמין כמה יותר מזל משכל יש לך והכל מרגיש כמו חלום והעתיד שלך ורוד, חוץ מזה שאין לך סוכן. ושלא כתבת אף ספר.
כמובן, כשאגדה כמו מר דוורו מוצאת אותך בערימת השחת העצומה של הסופרים האלמונים סוכן ספרותי ממוצע פשוט איננו ברמה הנדרשת, אבל לא קשה לברר מי הסוכן של גרוסמן והשם דוורו פותח לפניך דלתות כמו בקסם וכבר באותו ערב אתה יושב במסעדה שאת הטיפים בה אתה בקושי יכול להרשות לעצמך ומדסקס הצלחות מסחררות שעומדות להיות מנת חלקך בקרוב מאוד ונהנה מכל רגע ומכל לגימה וביס ומניח לסוכן לשלם בנדיבות מרשימה את החשבון העוד יותר מרשים לפני שאתה מתוודה שבעצם לא כתבת שום ספר.
הסוכן, שהיה כותב סדרה אפית על הרפתקאותיו בעולם הספרות אם הוא לא היה יודע כמה קשה להוציא ספר לאור ופרנסה מכתיבה, רק שואל אם מר דוורו באמת התקשר אליך ואם אתה בטוח שמדובר במר דוורו האמיתי. אתה מתנה בפניו את הראיות שצברת והסוכן מסיק מהן את אותה מסקנה - כלומר, שתפקיד הסינדרלה הספרותית החדשה נפל בחלקך, ונראה מאושר. אתה מזכיר עוד פעם את הספר, שאין, כי אתה לא בטוח שהוא הבין אבל הסוכן מייד מסביר לך שספרים מצויינים שרק זקוקים לטיפת מזל ותשומת-לב מו"לית ראויה, טוב, הוא מתקן את עצמו, המון מזל - אבל זו בדיוק הנקודה שהוא מנסה להבהיר: ספרים מצויינים שלא ראו אור יש לו בלי סוף. כוכב חדש באוסף של דוורו, מזה יש לו רק אותך.
בשבועיים הבאים אתה קורא באושר הר כתבי-יד נטולי שם וקרדיט שהסוכן העביר אליך בתור שיעורי בית, והטיל עליך למצוא אחד שתאהב מאוד מאוד, ספר שתוכל לקרוא שלושים פעם, ואז לקרוא אותו עד שתדע אותו בעל פה ואז להמשיך לקרוא עד שתרגיש שאם היית יכול לכתוב ספר זה הספר שהיית כותב. כל הספרים שאתה קורא מצויינים, מטבע הדברים, ושניים מושכים אותך במיוחד. אתה קורא אותם פעם שניה ושלישית לסירוגין, ואז קורא אותם פעם רביעית בו-זמנית ואז שלוש פעמים את האחד ושלוש פעמים את האחר ולא מצליח להחליט ומסביר לסוכן בפגישת עבודה על כוס קפה יקרה מאוד שאת האחד היית כותב, אם היית כותב - אבל את השני היית מת להיות זה שכתב. אתה שואל איך קוראים לספרים ולמי שכתב אותם אבל הסוכן אומר שזה רק יקשה עליך ושהוא בכל מקרה עוד לא החליט ושואל איזה מהם היית רוצה שכל העולם יקרא ואתה עונה שאת שניהם אבל שרק על השני אתה חולם בלילה והסוכן אומר אהה! ומשלם את החשבון ומתקשר מייד לסופר, שהסוכן עוד לא החליט מה שמו, ובכל מקרה יפרסם תחת השם שלך, כשהסוכן יחליט מהו. הסוכן עצמו קורא לו חבוב, ומספר לו שהוא בדרך אליו עם הפתעה גדולה.
אחרי שנסעתם והגעתם וחניתם ועליתם, ואחרי עוגה-קפה-תה-רגיל-צמחים-כמה סוכר-בלי בכלל וסבב היכרות שכלל אותך את הסופר ואת אשתו, הסוכן פותח ומודיע שיש לו שתי בשורות מצויינות. ואחת רעה. ראשית, הספר הולך לצאת לאור, ובהוצאה בינלאומית ענקית. שנית, כולם הולכים להרוויח כסף, כנראה שאיפשהוא בין הרבה לממש ממש הרבה. הבשורה הרעה היא שבתור הסופר, הציבור יכיר רק אותך. ואת הסוכן, בתור הסוכן. בנקודה הזו בשיחה הסופר מחליט לשאול איך אתה קשור, והסוכן מסביר לו שאתה הכשרון החדש של דוורו ושאין לך ספר ברמה מספיק טובה, מה שבהחלט נכון. הסופר שואל מה דוורו מצא בך אם לא ספר, והסוכן עונה שמה שלא מקולקל לא מתקנים ומורה לסופר לשאול למה דווקא הספר שלו. אחרי שהסופר שואל ואחרי שאתה מפרט כמה היית מת וכמה חלמת ומתרגש, והסופר מתרגש, ואשתו מתרגשת והסוכן כמעט מתרגש הסופר מבקש זמן לחשוב והסוכן שואל על מה. הסופר אומר שמשמח אותו לדעת שהספר יצא לאור, ושהם ירוויחו ממנו כסף, כן כן, הרבה כסף - ובכל זאת, הוא מודה, הפרסום היה חלק נכבד ממה שהוא קיווה להשיג כשהוא התיישב לכתוב.
ואם הוא ייאלץ לבחור בין הכסף ללא הפרסום לבין כלום, שואל הסוכן, מה הוא יבחר? אבל מניף יד לפטור את התשובה. מה אתם חושבים שיקרה, שואל הסוכן, אחרי שהספר המדהים הזה ייצא לאור וימכור מאות אלפי עותקים? נכון מאוד, נתחיל מייד לכתוב את הספר השני, בדיוק לפי תנאי החוזה עם ההוצאה. עכשיו, יכול להיות שהוא יהיה טוב כמו הראשון או יותר,  ויכול להיות שהקוראים יאהבו אותו. בכל מקרה הוא יימכר בקצב מסחרר, ובכל מקרה יהיו מומחים ומעריצים שמייד ישימו לב שהסגנון בו שונה מהספר הראשון. ולמה שהם ישימו לב? כי מישהו אחר יכתוב אותו, כמובן. למה כמובן? אתה שואל, והסוכן מסביר בסבלנות שאם הסופר יכתוב גם את השני, אף אחד לא ישים לב להבדל. ואם אף אחד לא ישים לב להבדל, הבלוגים לא יתחילו לרחוש שמועות, והשמועות לא יצמיחו קונספירציות. שזה טוב? שואל הסופר, והסוכן עונה, בסבלנות, שכמובן שזה טוב, כי זה יגדיל את המכירות של הספר. של שני הספרים. ואז, כשהקונספירציות יצמיחו חקירות, מישהו יפתור את התעלומה ותהיה שערורייה איומה ונוראה ושני הספרים יימכרו אפילו יותר טוב - והסופר, כמובן, יקבל את כל הפרסום שהוא יכול לחלום עליו. וחוזה להוצאה מחודשת של הספר הראשון, ומקדמה שמנה לספר שני, שכדאי שהוא יתחיל לכתוב, אגב. רגע, אתה אומר, לא יתבעו מישהו לדין? בוודאי, אומר הסוכן, אותך ואותי. ואם נפסיד? אתה שואל, אבל הסוכן מסביר לך שזו תהיה תביעה רק למראית-עין, שלהוצאה יהיו כבר שני ספרים מצליחים וסופר מצויין שספר אחד שלו כבר הצליח וכולם שמעו עליו, כך שהם לא ממש יחפשו נקמה. אז למה לתבוע? אתה שואל, והסוכן מחייך. אחרי הכל, הוא אומר, גם עורכי-הדין רוצים פרסום.
הסופר ואשתו מבקשים כמה דקות להתייעצות, ואתה מכין לעצמך עוד כוס תה-צמחים-בלי-בכלל. הסוכן, מצדו, פותח טאבלט ועובד על רשימת שמות. כשהזוג הספרותי חוזר הם מודיעים על הסכמה לתוכנית, אבל יש להם תנאי. שהוא, שואל הסוכן. אם, אומר הסופר, לאחר פרסום הספר הראשון המצב, אמ, ימצא חן בעיניהם כמו שהוא, הם רוצים את האפשרות להמשיך באותה מתכונת - אתה על הכריכה והיח"צ, הם על התוכן. הסוכן אומר שהוא מסכים, אבל בתנאי אחד: שהם יחתמו איתו על חוזה בלעדיות לכל ספר שיצא כך. הסופר מסכים, אשתו מסכימה, והסוכן מסכם הסכמה. רגע, אתה אומר, יש לי תנאי משלי. הסוכן אומר שעל הכל אפשר לדון ושואל מה עלה בדעתך. אני, אתה אומר, רוצה לקבוע מי יהיה עורך התרגום שלי. כלומר, לא שלי, אתה מתקן, שלו. שזה מי, שואל הסוכן. עוד לא החלטתי מה השם שלו, אתה אומר, אבל הוא עושה עבודה מצויינת, ובהחלט מגיע לו. בכל מקרה, אתה אומר, אני מוכן להעמיד את העובדה שלו לווטו שלכם. הסופר ואשתו מסכימים לתנאי, ולפיכך גם הסוכן מסכים, ושמות נקבעים, חוזים מנוסחים ונחתמים, תצלומים מצולמים וכוסיות מושקות והיח"צנים חוגגים והספר נערך ומוגה ומתורגם והתרגום נערך והעריכה מאושרת ומוגהת שוב ומעומדת ונסדרת ומודפסת ומושקת חגיגית וזוכה להצלחה מסחררת ולסבב קידום מכירות ואז לעוד אחד ואז אתה והסוכן בוחרים את הספר השני שלך והכל מתחיל מחדש.
הספר נמכר בקצב מסחרר, ומומחים ומעריצים מייד שמו לב שהסגנון בו שונה מהספר הראשון. הבלוגים התחילו לרחוש שמועות שהצמיחו קונספירציות והמכירות של הספר, של שני הספרים, גדלו עוד יותר. ואז, הקונספירציות הצמיחו חקירות, ומישהו פתר את התעלומה והיתה שערורייה איומה ונוראה ושני הספרים נמכרו אפילו יותר טוב - והסופר, כמובן, קיבל את כל הפרסום שהוא יכול היה לחלום עליו. וחוזה להוצאה מחודשת של הספר הראשון, ומקדמה שמנה לספר שני שכבר היה כמעט גמור. ואז תבעו אותך ואת הסוכן לדין, ולא רק למראית-עין, והכפישו אתכם וניצחו אתכם ולקחו לכם את רוב הכסף. עורכי-הדין קיבלו המון פרסום.

וכשהכל נגמר, ופחות או יותר נשכח, נשארה לך לפחות ההרפתקה, שהיתה די מסחררת. וכמובן, עבודה משתלמת כעורך תרגום בהוצאה לאור שאפילו בישראל שמעו עליה ושפעם התקבל בה ספר מתורגם שערכת ושמישהו חשב שכתבת, בטח בגלל שהסופר לא הצליח לחשוב על שם.