בס"ד

דמויות: אליעזר - בן שתים-עשרה

שלומי - חבר של אליעזר

יניב - חבר של אליעזר בן שש

איש עשיר

חבר א' של העשיר

חבר ב' של העשיר

חבר ג' של העשיר

אבא של אליעזר

אמא של אליעזר

שני אחים ואחות של אליעזר

שוטר א'

שוטר ב'

רופא

בלש

עיתונאי א'

עיתונאי ב'

עורך הדין ויינשלוט

פרקליט התביעה

שמש בית המשפט

שופט

נהג ברכב

בן של הנהג

(קריין חדשות)

(כתב משפטי)

ניצבים

מערכה א: (לילה. אליעזר ושלומי יושבים על ספסל.)

אליעזר: (מרוצה)... וגם הצלחתי לפתור היום את החידה של המורה לחשבון. בכלל היה לי יום מוצלח.

שלומי: (מתפעל) והיא נתנה לך את הפרס?

אלי.: (מוציא מהכיס צעצוע מורכב) אני עוד לא יודע איך משחקים בו.

שלו.: (נלהב) בוא ננסה!

אלי.: לא. אני רוצה להראות לאבא שלי קודם. הוא עזר לי עם החידה.

(יושבים בשקט, מעריצים את הצעצוע)

שלו.: וואי, כבר חושך אני חייב לרוץ הביתה.

אלי.: (מסתכל בשעון) גם אני, כבר באמת מאוחר.

שלו.: אני אראה אותך מחר. כל הכבוד! ביי! (מתרחק בריצה)

אלי.: (מחייך. נכנס יניב, בוכה) יניב! מה קרה?

יניב: נעלמו לי הגולות (סניף). שיחקתי במגרש, ונהיה חושך,(סניף) ולא הצלחתי למצוא את הגולות איפה ששמתי אותם.

אלי.: (בחיוך סלחני) ובגלל זה אתה בוכה?

יניב: (עדיין בוכה) היו לי שם גולות מיוחדות שסבתא שלי הביא לי מאמריקה.

אלי.: (מחבק את הכתפיים של יניב) נו, לא כדאי. אתה יודע מה? תראה מה יש לי בשבילך. (נותן ליניב את הצעצוע)

יניב: (מחייך) איזה יופי! מה עושים עם זה?

אלי.: אני לא יודע. תוכל לגלות בעצמך!

יניב: (מנגב את הדמעות) יו! מגניב! (מתחיל להתרחק, שמח) תודה! (יוצא.)

(אלי מחייך לעצמו, ויוצא גם הוא.)

מערכה ב': (העשיר יושב במושב הנהג ונוהג, חבר א' לימינו, חבר ג' מאחוריו, וחבר ב' מאחור מימין.)

חבר א': (לא מאמין) לכמה המכונית מגיעה אמרת?

עשיר: (בשביעות רצון) המותק הזו שלי מגיעה לשלוש מאות שלושים קילומטר לשעה.

חבר ב': (מתפעל-מעריץ) בוא'נה... פשש...

חבר א': נו, אז מה אתה זוחל? שים גז!

חבר ג': (בזהירות) לא כדאי פה. יש לפעמים ילדים שמקצרים פה בדרך הביתה.

חבר א': (בביטול) שטויות... כל הילדים ששווים משהו כבר ישנים. אין פה אף אחד.

חבר ב': (בערמומיות) בעיקר לא משטרה... (העשיר, חבר א' וחבר ב' צוחקים.)

חבר ג': אני לא חושב שזה רעיון טוב. בגלל דברים כאלה אנשים נהרגים...

חבר א': (מסתכל בו במבט מזלזל) מה נהרגים, מה? נדפק'ך המוח אתה. כולה שכונת מגורים. מה זה פה, אוטוסטרדה? אין משטרה, כולם בבית, תרגיע...

חבר ג': (פותח את הפה, סוגר, מניד את הראש)

חבר ב': (בקור, בלעג) אם זה מפחיד אותך או משהו, אתה תמיד יכול לרדת...

חבר ג': נראה לי שזה באמת מה שאני אעשה. (פונה לעשיר) תעצור לי כאן. נגמר לי מהרכב החדש הזה שלך. (העשיר עוצר, חבר ג' יורד. יוצא.)

חבר ב': (מחקה את חבר ג') אולי כדאי שניסע על עשרים וחמש, ותחגרו חגורות בבקשה (כל השלושה מתפוצצים מצחוק) יאללה! שים גז, היינו פה!...

מערכה ג': (עשיר, חבר א', חבר ב', ברכב כמקודם, חבר ב' עבר לאמצע המושב האחורי)

חבר א': מגניב! תפוס ת'סיבוב הזה! (העשיר מסובב את ההגה, כולם נשענים לכיוון השני)

חבר ב': זהירות!! (נשמעת חבטה חזקה) מה זה היה? (נשמע מבוהל)

עשיר: (בלחץ) לא יודע, ואני לא מתכוון לעצור ולברר.

חבר ב': אבל אולי זה -

עשיר: (נותן מכה על ההגה, צועק) לא מעניין אותי!

חבר א': (מסתכל ישר קדימה) אני לא שמעתי כלום. וגם אתה לא.

מערכה ד': (אבא, אמא יושבים בסלון, אבא קורא עיתון, אמא סורגת. שני אחים ואחות יושבים על הרצפה [שטיח?] משחקים. דפיקה בדלת.)

אבא: יבוא! (נכנסים שוטר א' ושוטר ב'. מסתכל על אשתו, על הילדים) ילדים, לכו לחדרים שלכם בבקשה. (הילדים מסתכלים מההורים לשוטרים, קמים ויוצאים)

שו. א': יש לכם בן בשם אליעזר?

אמא: (בחרדה) מה? מה קרה? קרה לו משהו?

שו. א'.: (במבוכה) הוא... הוא בחדר מיון.

א. וא.: (אבא קופץ, מעיף את הכיסא, אמא מכסה את פיה בידיים) מה?! הוא בסדר?!

אבא: (צועק) מה זאת אומרת 'לא יכולים לפרט'?! זה הבן שלי!!

שו. ב': (בטון מרגיע) אני יודע איך אתה מרגיש, אבל באמת עדיף שתבואו איתנו לחדר המיון. זה ילך יותר בקלות שם.

אבא: (זועם) למי יותר בקלות, לנו או לכם?

שו. ב': (נשאר רגוע, מנמיך את הטון) אין אנחנו ואתם. אנחנו אתכם, וזה לא הולך להיות קל בכלל. עדיף אבל שנלך לחדר המיון.

אבא: (נועץ בו מבט זועם, פותח את הפה, אמא מניחה יד על כתפו)

אמא: (בשקט) נבוא אתכם. ייקח לנו כמה דקות להתארגן.

שו. א': (בהקלה) נחכה לכם למטה. (שני השוטרים יוצאים)

מערכה ה': (מסדרון בית החולים. אמא יושבת ואומרת תהילים, אבא מסתובב בדאגה עצבנית. נכנס רופא. אמא נעמדת, מחזיקה את הספר צמוד לפיה, אבא ניגש אליה ומחבק אותה)

רופא: אתם הוריו של אליעזר?

אבא: הניתוח הצליח? הוא יהיה בסדר?

רופא: אני רוצה קודם כל שתבינו שהמכונית פגעה באליעזר במהירות גבוהה מאוד. הנזק למערכות במקרה כזה הוא קשה מאד, לרוב בלתי הפיך.

אבא: (מחוויר, מנסה לדבר, לא מצליח, בולע, נושם נשימה ארוכה, מדבר בלחש כמעט) הוא יהיה נכה?

רופא: לצערי, למרות שעשינו כל מה שהיה ביכולתנו לעשות-

אמא: (צועקת) לא!! לא יכול להיות! לא אליעזר, לא!!! (מתחילה לבכות, קוברת את פניה בצדו של אבא. אבא מחבק אותה)

רופא: (מסתכל על שניהם בעצב, נאנח) צר לי מאד, אליעזר נפטר לפני שעה קלה על שולחן הניתוחים.

אבא: (המום, מדבר כאילו ממרחק גדול) אליעזר בני, אליעזר. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם דיין האמת.

מערכה ו': (בבית, יושבים שבעה על כסאות נמוכים. נוכחים - בני המשפחה, ניצבים. נכנס הבלש)

בלש: (מדבר אל אבא) אני מצטער שאני מפריע, אך חלה התפתחות חשובה בחקירה.

אבא: (במרירות) מה כבר קרה, גיליתם מי זה היה?

בלש: למעשה, אנחנו חושבים שכן. קיבלנו כבר צו מעצר, והחשוד יהיה בידינו בקרוב.

אבא: מה?! אמרתם לי שלא היו עדים! איך מצאתם אותו?!

בלש: הצלחנו למצוא מישהו שראה רכב מתרחק במהירות מאזור התאונה-

אבא: (נסער) אל תאמר תאונה! זה היה רצח! רצח בדם קר!

בלש: (מתחשב) כן, אפשר באמת לקרוא לזה זירת הרצח. בכל אופן, העד זיהה את סוג הרכב ואת צבעו, וזהו רכב יקר מאוד שמעטים כמותו בארץ. למעשה יש רק שניים כאלו בצבע שהעד ראה, ואחד הרכבים היה במוסך כל השבוע שעבר.

אבא: ו?

בלש: ואנחנו נחקור את בעל הרכב ואת מי שאולי היה איתו ברכב, וכשנגבש מסקנות יוחלט בפרקליטות אם להגיש כתב אישום.

אבא: (זועם) מה זאת אומרת "אם"!? איך אפשר לא להגיש כתב אישום?!

בלש: (פורש ידיים) אבא של בעל הרכב הוא איש בעל השפעה רבה מאד. גם אם נצליח להוכיח שהבן קשור לעבירה, ייתכן שיקשה עלינו מאד לנהל משפט הרשעה מוצלח.

אבא: (בוהה בבלש, מרכין ראש) אני לא מאמין, אני לא מאמין.

בלש: (בהשתתפות) אני מצטער. אני כמובן אמשיך לעדכן אותך. (יוצא)

אבא: (בשקט) למי אכפת שרצחו לי את הבן?

מערכה ז': (בית המשפט. נוכחים עיתונאים א' ו-ב', אבא ואמא, ניצבים.)

עית. א': אני לא מבין איך נותנים לשופט הזה לדון בתיק.

עית. ב': מה, בגלל הסיפור אז עם הקרן?

עית. א': בטח, אלא מה? כל הכסף שעבר אז בקרן היה של אבא של המנוול הזה.

עית. ב': אשתו של השופט לא היתה אז מנהלת הקרן?

עית. א': לא, היא היתה מנהלת של עמותה שנתמכה על ידי הקרן. אם הקרן היתה נסגרת, העמותה שלה, וכמובן המשכורת הענקית שלה, היו מפסיקות להתקיים. כבר אז עתרו לבג"ץ שהשופט יפסול את עצמו, אבל הבן של נשיא בית המשפט העליון הוא העורך דין של שתיים מהחברות הכי גדולות של האבא. תנחש לבד למה בג"ץ החליט לדחות את העתירה...

עית. ב': למה לא פרסמת את זה אז?

עית. א': (בצחוק מריר) למה לא?... שאלה טובה למה לא. אולי בגלל שחצי מבעלי העיתונים הם שותפים עסקיים של האבא, והחצי האחר בכלל שייך לו. נראה לך שהיו נותנים לכתבה כזאת להתפרסם? (מניד בראשו).

עית. ב': גורם לבנאדם לחרוק שיניים, מה?

עית. א': לחרוק שיניים?! זה דוחף בנאדם לפסיכוזה רצחנית... (מכה באגרוף על כף) זה כל כך מתסכל!

עית. ב': אז למה האבא שכר את ויינשלוט להגן על התכשיט שלו? לפי מה שאתה אומר זה נשמע קצת בזבוז של כסף. אלף שש-מאות לשעה לוקח החלקלק הזה! (מניד בראשו בהתפעלות).

עית. א': תש'מע, חייבים לשחק את המשחק, להעמיד פנים שיש צדק במדינה הזאת. חוץ מזה, אלף שש מאות לשעה זה לא מה שירושש את המשפחה הזאת. הרשעה של הבן תהיה הרבה יותר מזיקה.

עית. ב': (נכנסים עו"ד ויינשלוט והעשיר, פרקליט התביעה) טוב, נראה שההצגה עומדת להתחיל.

עית. א': (מניד ראש בגועל) כן... מערכה א'! עוד רגע ייכנס הכוכב הראשי שמנהל את ההצגה על פי ההוראות של הבמאי, המוכר יותר כאיש הכי עשיר במדינה. (נכנס שמש בית המשפט) והנה, המסך עולה.

שמש: בית המשפט! (נכנס השופט)

מערכה ח': (רכב נוסע, יושבים ברכב נהג והבן שלו. הנהג מדליק את הרדיו)

(קריין): ...ובבית המשפט המחוזי הסתיים, לפחות לעת עתה, אחד המשפטים המתוקשרים בתולדות המדינה, בפסק דין שהפתיע רבים. על כך בכתבתו של כתבנו המשפטי.

בן: אבא! אסור לך לנסוע מפה, זה חד סטרי!

נהג: מה יש לך אתה? זו בסך הכל נסיעה בתוך היישוב. מה כבר יקרה...

(כתב): ... שכזכור טען כי אמנם נהג ברכבו באזור האמור באותו הלילה, אך לא ראה, ובוודאי שלא פגע בילד. התיק שנבנה בפרקליטות הסתמך בעיקר על עדותו של אחד מחבריו שהיו עמו ברכב. אך כשעלה זה היום, לבסוף, לאחר תרגילי השהיה בלתי נגמרים מצד הסניגוריה, על דוכן העדים, עדותו נשמעה אחרת לגמרי. אבי הילד אליעזר ישב המום כששמע את האיש, שהודה שישב ברכב שדרס והרג את בנו, מספר לבית המשפט כי לא אירעו שום אירועים יוצאי דופן באותה נסיעה לילית. כשהצהיר העד כי עדותו הראשונה הוצאה ממנו בלחץ החקירה, וכי איננו זוכר אף פגיעה בילד, התפרץ האב לעבר דוכן העדים, ושומרי בית המשפט נאלצו לרסנו. כך זה נשמע: (שומעים את קולו של אבא, חנוק מזעם ובכי, צועק, ברקע השופט)

(אבא): ...שקרן! פחדן! מי יחזיר לי את הבן שלי?! מי ישלם!?-

(שופט): אני נאלץ לבקש ממך להירגע, עם כל ההבנה שיש לי-

(אבא): אתה תשתוק! גם כן שופט! קנוי, מעוות-צדק! (יפחה) אתה רוצח את אליעזר פעם שניה!

(שופט): (נזעם) שומרים! הוציאו את האיש הזה מאולם המשפט שלי!

בן: אבא, אתה לא אמור לנסוע כל כך מהר!

נהג: (מתחיל להתעצבן) אולי כדאי שניסע על עשרים וחמש, ונחגור חגורות גם?!

בן: כן! (נהג מגביר את עוצמת הרדיו)