הנרטיב של גן העדן איננו כה תמים כפי שנדמה
הכל כאמור ברשימות קודמות היה מתוכנן מראש .
לכייל אותנו לנקודת ההתחלה שהיא גם הסוף אלא שבין לבין יש את המסע החתחתים הגדול .
המסע של האדם לחתור אלי ידע ומכאוב לקיים גם "מות תמותון".
במיקרוטראומה של המוות.
וכך להגיע בסופה של הדרך אל המישור של ו:
תחסרהו מעט מאלוהים :
"ותחסרהו מעט מאלוקים"
ה"כמעט", או ההבדל - הוא :"עץ החיים"
אנחנו בסוף נגיע לפישרם של כל החידות .
חוץ : מחיים עד אין סוף, 
שזה תכונת האלוקים בלבד.
לפיכך התרגיל או
פיתיון של שני העצים בגן האורגני היה כאמור מתוכנן מראש.
הקב"ה בכוונת מכוון ביקש לא לברוא את האדם בשלמות שיאו
אלא להטיל על האדם את השלמת המשימה.
גן העדן אם כן היה בבחינת "גן [צירה] עדן 
שמאפיין תסמונת דאון.
היה ברור כי המסע הוא לאורך כל ההיסטוריה 
להגיע בכוחות האדם לאותה תסמונת האפ.. כשיא
מכאן גם שכלל אין סתירה בין הגירוש לשליחות.
אלו שני דברים המשלימים זה את זה.
גירוש מגן העדן ושליחות לעבוד את האדמה
כביטוי ראשי ומרכזי לאותו המסע כאמור.
מכאן גם שהכרובים לעניות דעתינו כלל אינם שוורים. כפי שנטען.
ולענין מיוחד זה אין כל מקום להשוואה מיחזקאל.
שהרי התרכובת כאן של הכרובים ולהט החרב המתהפכת, אין לה דבר עם חיות פונקציונאליות כל שהם.
ההפך כאן הפונקציה שונה בתכלית. - שמירה הרמטית.
ועל כן גם המנגנון המורכב הזה השומר על דרך עץ החיים 
הוא בהיכרח שונה ושונה מאד.
והדגש הוא שמירה ועל "דרך" .
אם כן בפנינו מנגנון יחודי ומיוחד שמרכיביו נצחיים
והם מכילים שני יסודות משלימים זה את זה :
מנגנון שמירה ארצי ומנגנון שמירה שממי
הארצי להט החרב המתהפכת היא :המלחמות ושפיכות הדמים עלי אדמות
המקצרים את החיים או המביאים אותם אל סופם.
ומעבר לזה כאילו במרחב שמין רום החרב המתהפכת כאמור
ועד כסא הכבוד, ישנם מלאכי חבלה
הגורמים לכך שבסופו של דבר האדם ימות [כי לא יראני האדם וחי]
והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה