גם תוית השמות בתורה היא חלון ופתח לעמקות תהומית "הזועקת" לדלות ממנה אין סוף משמעויות והיקשרים.
שמו של "אליעזר", לא בכדי ננקב ככזה לנצח נצחים.
שהוא מכיל את גודל היעוד והמשימה של מי שעוסק בשידוך, שאינו נחשב אלא כמי שמסייע ועוזר לקב"ה במלאכתו הקשה ביותר - מלאכת הזיווג.
ומרבקה למדנו, כי האדם צריך לתרום את תרומתו שלו, להצלחת השידוך והזיווג
כשהיא רואה מנגד את המיועד לה , היא נופלת מהגמ"ל מאותן תכונות מעכבות : גאווה , מעלה[כבוד]
וליאות [יחד - גמל].
אבל לא די במחיקת השלילי המעכב , צריך גם את החיוב שבונה .
על כן היא מתכסה מיד בצעי"ף
: צניעות , ענווה , יראה ופרישות
[יחד - צעיף].
אדם וחוה,משאכלו מעץ הדעת טוב ורע ועיניהם נפקחו. הענין הראשון שהתוודעו אליו היה הם עצמם , גופם ומינם .
ולכן מיני אז, אתגר השידוך והזיווג דלג בין החיבור הטכני, הפיזי והבשרני בלבד :
"והיו לבשר אחד" [שנאמר בטרם האכילה מעץ הדעת]
למהות עמוקה יותר, נלמדת ופונקציה של אתגר אינטלקטואלי אנושי המתבטאת בביטוי
: "לדעת".
: "והאדם ידע את אשתו"
וגם טוב לדעת שאין "ידע" מושלם
אלא גם בבחינת:
"עדי"
