ונניח כי האדם לא היה נכשל באכילת עץ הדעת
כי אז לכאורה
כי אז לפי מאמר נפלא זה [של הרב שטראוס באתר כיפה]
היה האדם נאחז באיפכא :
של תודעת עץ החיים, שלמעשה משמעותה
המשך גן העדן ההוא
כשהאדם הוא פאסיבי מעין "תסמונת דאון" [אגב לאלה יש גן עדן - צירה תחת האות גימל]
הנשרך ונצרך לאלוקות בכל צעד ושעל.
העולם למעשה היה נעצר
קופא על שמריו וההסטוריה הייתה מתאבנת.
מכאן שכל ענין זה של עץ החיים ועץ הדעת
לא היה אלא תעלול מכוון של ההשגחה
כשהסוף כבר ידוע ומוכתב מראש .
שימו לב:
עץ החיים ועץ הדעת גם מלשון המקרא
נבדלים הם והם אינם אורגניים לשאר עצי הגן.
הם בכלל אובייקטים שממיים שנשתלו
כתפאורה לצורך הנרטיב המופלא הזה.
על כל פנים מצב ההוא המכונה כאן במאמר זה כתודעת עץ החיים
היה יוצר מצב שהוא אנטיתיזה לכל המהות המוצהרת של בריאת האדם.
שהרי בבסיס הבריאה הייתה ההכרה לאמור :
"נעשה אדם בצלמינו ובדמותינו"
אדם שיש לו כוחות מעין אלוקיים משלו .
שעליו לפתחם במסגרת התהליך האין סופי כמעט של :
ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים
עד לאופטימום של:
ותחסרהו מעט מאלוקים.
לכן הרעיון הפילוסופי של עץ החיים ועץ הדעת היה כאמור כעין תעלול מכוון של ההשגחה.
לטרוף את הקלפים ולהטיל את האדם לגורלו למסע האין סוף של הידע והמכאוב.
לקיים גם את האיום של :"מות תמותון" .
ודוק הביטוי הלזה :איננו מוות מידי אלא מיקרוראומה נמשכת של המוות ,
זו גם הסיבה שהנחש תיקון את האישה ברוח האמור.
וזו גם הסיבה שלמרות האיום, האכילה בסופו של דבר, לא גרמה למותם המידי.
אלא הפכה את חייהם כאמור לזרועי אין סוף טראומות שכל טראומה שכזו יש בה זיק של המוות .
בקיצור מוות שמתחיל טיפין טיפין כבר מהלידה ומתבטא ביסורין [כבר בסמיכות רצח הבל]
קיצורם של דברים:
לא באמת הייתה לו לאדם הברירה.
הוא נשאב אל תהליך מוכתב ומחושב מראש.
הנכון הוא שגן העדן היה התחלה והוא גם שיהא הסוף.
המעגל שב ומתחבר לו בסוף.
אלא שבהבדל עצום :
לא בגן עדן מקדם [דגש על "מקדם"]
אלא בגן עדן של ה"תקדמות" האדם
להיותו כמעט שווה כוחות לאלוהים.
וזה כבר גן עדן מסוג אחר לגמרי.
חידה שלעולם לא נוכל אפילו לתאר אותה
באמצעים של היום
והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה