בס"ד.
דומה , שצלופחד עצמו זכה, כביכול, במקומו במקרא בזכות בנותיו ולא היא .
צלופחד היה אישיות מיוחדת במינה. מה שהמקרא ,מכסה עליו בגלוי , ביקש להסתיר בו בשמו ובטכניקות נפלאות נוספות, כפי שניווכח בהמשך.
כבר מהעובדה, כי המקרא בפרשת פנחס, בשני מקומות, טורח ומונה , שוב ושוב את שמותן של בנותיו, לא בא הדבר, אלא ללמד, כמעט את המובן מאיליו, כי בעיקר במקרה זה, יש לפענח את רבדיו הסמויים של ה"סיפור" "באמצעותם של ה"שמות.
גם הדגש המיוחד של בנותיו : "כי בחטאו מת".בא למעשה שוב להשלים רובד עלום ונפלא אחר של הנרטיב. ואולי אף המוטו המרכזי שלו.
אם כן מהותו של צלופחד גלומה בשמו, בשלהי חייו או מאז חטא המרגלים רדוף היה בשניים : גם ב"צל" וגם : "בפחד",ומכאן בא לו שמו.
הצל שליווהו היה: חטא המרגלים "והפחד" שלאחר מיתתו במדבר, שמו ימחה מן העולם באשר אין לו בנים וכך לא תרשם גם נחלה על שמו.
אם כן, אותו הצל הכבד, כמי ששיך לחבורה שמאסה בארץ ישראל והפחד של אובדן נחלה בארץ ישראל, חברו להם יחדיו למהות מיוחדת בלתי שקטה ורגועה : "צלופחד", עדי עשיית שני מעשים מתבקשים לכאורה.
א . למות מיתה אחרת מאשר שאר מתי המדבר, ואם אפשר בסיבתה של ארץ ישראל וכך ברר לו חטא יחודי משל עצמו למות בו והוא הצטרף, על אף חוסר התוחלת שבכך, לאותם "המעפילים".
ב. ביקש מבנותיו שלא ירפו מהדרישה לנחלה בארץ ישראל ואף חזר ושנה בפניהן את משנתו אותה : "משנה" שעליה נאמר אחר כל : "ותקרבנה" "ותעמודנה". הקריבו משל אביהן ותעמודנה משל עצמן..
כל הדברים הנפלאים הללו, רמוזים במקרא עצמו ,שהרי הקב"ה אישר : "כן בנות צלופחד דוברות נתון תתן להם...". הקב"ה הכליל ב"אישור זה, לא רק את הבנות אלא גם את צלופחד וההוכחה הניצחת לכך הינה משולשת ומידית : לא רק שנאמר:" נתון תתן", לאמור נתון לצלופחד [עקרונית] "תתן" לבנותיו [פרקטית], אלא שהמקרא מבטא מתן כפול זה באותה מילה נסתרת : "להם". , בלשון רבים זכר , במקום כפי שלכאורה היה מתבקש : "להן" אך לבנות.
אם כן ,לא רק כאמור כפל הלשון של : "נתון תתן" אלא גם צירוף צלופחד לאותו ה"מתן", באמצעות הכללתו בנוסף גם במילה : "להם".
לזקוקים להוכחה נוספת , תבוא ה"נון" הסופית , הרבתי שבסוף המילה : "משפטן".
כאילו לשוב ולרמז גם כאן , שלא רק "משפטן" של הבנות על הפרק .אלא גם "משפטו" כביכול של צלופחד. כאילו לשוב ולרמז גם,שימו לב להמשך על חסרונה של ה"נון" הסופית במילה: "שלהם",ובכך לכרוך יחדיו את משמעותן העודפת של שתי מילים אלה יחדיו.
ולזקוקים להוכחה נוספת , הרי שלא בכדי שב המקרא ומנה את שמותן של בנותיו , שהרי ביקש בכך לרמ, כי בשמותן גם גלומות רעיונות ערכיים משלימים הקשורים בארץ ישראל:
"מחלה" - שצריך לכפר בה באדמת ארץ ישראל ["וכפר אדמתו עמו"]
[ "נעה" - שצריך לכבוש את הארץ בתנועה מתמדת [ "קום התהלך בארץ
"חגלה" - לשמוח בה יום יום כיום מועד של חג.
"מלכה" - להמליך אותה על כל הארצות ולהמליך בה מלך מלכי המלכים ולחוש בה כבני מלכים.
"תרצה" - לרצות את הארץ בעבודת האדמה ולרצות את שבתותיה , בעיקר בשמיטה.
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה.
משה אהרון
