בס"ד
משהקדים הקב"ה וציווה על משה בפרשה קודמת - פרשת תרומה לאמור :
דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה".
תרומה שבחומר בלבד.
ביקש עתה הקב"ה לחדד למשה ולכל רועה שבכל דור ודור את ההבדל הגדול , שבין אותו צווי אלוקי חד פעמי לתרומה שבחומר כאמור , לבין הציווי לדורות המצופה מכל מנהיג בישראל לענין ה"אור". אותה התרומה הרוחנית. :
"להעלות נר תמיד" [ו"נר אלוקים- נשמת אדם"[
כאן בפרשתינו - פרשת תצווה, לא בכדי, פותחת התורה בסתם "אתה תצווה .
במן קריאת נצח כאמור, המופנית לכלל: לכל מנהיגי ישראל, שבכל דור ודור.
לכן גם המקבילה שבין "ויקחו לי תרומה" שבפרשת תרומה
לבין : "ויקחו אילך שמן זית זך..." שפרשתינו - פרשת תצווה.
ואף יותר מזה.
לא יפלא כי ציווי על זה, חותמת התורה בקביעה :
"חוקת עולם לדורותם מאת בני ישראל
לאמור :
כך מצווה כאמור כל מנהיג בישראל: לצוות אך על כך, כי מ"א" ,עד " ת"] ="מאת"] להפיק מעם ישראל:
אך: שמן זית זך להעלות נר תמיד לעולם כולו .
זה היעד האיסטרטגי - להעלות אור לכל העולם. וכל השאר [התרומות החומריות] , אינם אלא הכרח של שעה ולצרכים חד פעמיים
