קללת האדמה בעבור האדם בגן עדן
הינה קללה אישית בלבד
לא לסביבתו המידית הקרובה ואפילו לא לזו הרחוקה:
הקללה איננה חלה או נסובה על האישה, הילדים ועל כל הנסמכים האחרים עליו [כולל העניים] .
שנאמר לכל אורך הקללה ביטויים המסייגים את הקללה אך לאדם עצמו:
"בעבוריך"
וכן :"תצמיח לך".
וכן "תאכל"
מכאן שאין דומה זה המתחמק מלעבוד ולפרנס עצמו בכבוד למי שהוא רווק, או בעל אישה וילדים.
שהרווק רק מתחמק מהקללה והיא תבוא עליו לא עלינו בדרכים חילופיות אחרות:
בבריאות וגרוע מזה .
בעל אישה וילדים זה כבר סיפור אחר
פותח הוא בהתחמקותו מעול הפרנסה
גם חשבון נוסף של:
עוול וגזילה
כלפי כל התלויים בו ועונשו לא עלינו לא רק בעולם הזה כאמור.
שומר נפשו ונשמתו יטה שכם לעבוד קשה
לפרנס עצמו ומשפחתו.
שהרי לא עצם העבודה נשללה בקללה.
אלא נתלוותה לה "גיבנת" של עונש:
של קושי וצער
ואין מפלט מכך.
אבל יותר מזה וזה העיקר הגדול שנעלם מעיני האנשים:
כשהאדם עמל לאשתו לילדיו ולכל נסמכיו
שכאמור אין הם באותה הקללה].
קללת האדמה מתמתנת עד לאפסותה
הכל בהתאם לאותה המעמסה המוטלת עליו - כמפרנס.
המפרנס : מחולל למעשה שניים:
"מפר" את הקללה וזוכה ל"נס" = "מפרנס"
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה
והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם