בס"ד.
ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". כשבאים חלילה "לכלל צרה יש לשוב ולפשפש בשמות. וכן וביתר שאת בעת גאולה. השם שננקב, חורט למעשה, מהות מוכתבת, צפונותיו כעין צופן ומתווה גינטי של הוויה ותהפוכות, ליחיד ולרבים.
לענין השם : "משה" ראה גם : "זהרורי שמות באתר ביכורים של "כיפה" תחת שם כינוי :sh.a
לגבי אהרון ומרים להלן בקיצור ראשי פרקים
צריך להקדים ולהניח , כי משולש הנבואה ה"דביק" הזה של שלישית האחים היה אנושי ותוסס , ובעיקר בנושאים הרי גורל כמו למשל בשאלה, כיצד ובאיזה דרך לבסוף יוצאים ממצרים. רמז לדבר מצינו כבר בפתיח של פרשת "בשלח" שהקב"ה לא נחם דרך ארץ פלישתים. בענין זה וטרם ניתנה הנחית ה'' למשה ניטש ויכוח רציני בין מרים ה"מעשית" לבין משה. מרים ידעה את "נפש" העם וביקשה לברוח מהים ולא להקלע לכאורה לסיטואציה של חוסר אונים כביכול. למשה מטבע הדברים, כמי שגם מכיר היטב את המדבר, היתה דעה יותר מורכבת. ואהרון כרגיל, היה בתווך, כגורם מתווך וממתן , מוריד להבות. ויכוח אושייתי זה, המעיד גם על מהות ערכית, הוטמע ונבלע, בשמותיהם של מרים ואהרון וגם של משה .
משה ידע גם ידע כי כצפון בשמו, הוא אמור "למשות" את ישראל מהים אל המנוחה והנחלה אל הגאולה .
מר-ים, טענה בעקביות להתרחק מהים , כי אך "מר" יצא ממנו [ לימים הוכיחה הקב"ה כי המר דווקא יצא ממים של - מרה ולא בכדי נסמכה פרשת מרה לשירת הים].
ואהרון היה מרגיע את מרים, כאומר לה, ראי איך בסופו של דבר מהמר יצא : "רון" ואת מרים, עוד תודי לי, אם כי "בדיעבד, לאמור, אכן :"אה- רון
ואכן כשלבסוף פצחה מרים -ברון ביקש המקרא לרמז על כך בהדגישו באותו ההקשר כי היתה : "אחות אהרון" .
עוד על מרים בע"ה במאמר נוסף...
משה אהרון
