הגדרה על פי מילון אבן שושן:  גישה : יחס , התנהגות ( וכן מעבר ,התקרבות דרך לגשת בה , מעבר.

על פי מילון ספיר:  עמדה , יחס, דרך הסתכלות עקרונית בבעיה. (וכן מעבר והתקרבות)

חלופה: אלטרנטיבה בלעז. אפשרות.

1.     כללי:

גישה ,תחילתה  נובעת מהתייחסות של בני אדם לדבר מה.דרך משל יכול להיות ל"דרך"; (פיסית, רוחנית,) למשל האחד חושב שעדיף לנסוע בדרך ארוכה יותר מבחינת הק"מ, אלא שאין בה רמזורים לכן המהירות תשיג את הק"מ, להיותה בסה"כ קצרה.  . השני חושב שדרך הרמזורים ,אורכה קצר יותר, ולכן משך ההגעה ליעד תהיה קצרה יותר.

אלו שתי נקודות מבט על התבוננות מסוימת, בעיתית לכאורה, הדורשת את פתרונה. בכל פעם שיעמדו בני אדם מול התלבטות שכזאת, המציאות הקיימת תאלץ אותם לבחור בגישה אחת. מובן שהגישות הן ברואות המציאות וקיימות, לכן  אנו מדברים על דבר מה קבוע.  בעוד המשתנה כאן הוא האדם שצריך לבחור לעצמו לנקוט בגישה זו או אחרת.

החלופה במקרה זה הן אפשרות לנסוע בדרך הקצרה או אפשרות לנסוע בדרך הארוכה.

הגישה במקרה זה : ההתייחסות לחלופות בהתאם לפרמטרים העומדים מול עיניי המתבונן: ( סוג הדרך, מהירות, דחיפות,  מהמורות ,עיקולים, צפיפות רכבים וכד')

על פי ההתייחסות של האדם למצב הקיים, שיקול דעת ובחינת המצבים העומדים לפניו הוא בוחר בחלופה הנראית לו כטובה ביותר. שיקול הדעת, בדוגמה זו מנוּוט או מתוּדרך ,כאמור, על פי פרמטרים כמו שציינו: טיב הדרך (חולית, אספלט) אורכה, רמזורי דרכים,  צפיפות תנועה וכד'. כלומר החלופות לבחירה, הן פונקציה של מציאותן של גישות,  התייחסות לבעיה או נקודות מבט.

גם "דרך חיים" במובן הרוחני היא מקור לגישה. למשל קודש וחול, דת וחולין.  אלו מצבים נתונים. האדם ניגש לבחינת אחת מהחלופות הללו,  על פי נטיותיו הטבעיות,   סביבת מקום חייו, משקע תרבותי שבו, התייחסות רגשית, אילוצים מבית ומבחוץ.  השאלה איך הוא ניגש לכל אחת מהחלופות העומדות לפניו,  מוצאת את ביטוייה בנבכי הנפש של האדם. רגש , כמיהה רצון. כל חלופה מציגה בפני האדם, במקרו, גישה מסוימת לחיים,: גישה דתית, או גישה חילונית, ובעקבותיה בחירת דרך.  האדם הבוחר בחלופה הנראית בעיניו כמתאימה לו, מקבל עם אותה חלופה כר נרחב יותר של אפשרויות להיבטים שונים. היינו גישות שונות. גישות שונות במרחב הדתי גישות שונות במרחב החילוני.

א.    טיבה ובנייתה  של גישה במערך קבלת ההחלטות

האמת שכמעט כל החלטה או פעולה, היכולה להיעשות בצורה זו או אחרת, מבקשת מהאדם גישה מסוימת. הגישה הזו נבנית על פי דגשים מסוימים הבונים את אישיותו של האדם ואלו נרכשים ונבנים משך השנים על ידי התנסויות שונות במצבים טעוני החלטה; דגשים שהם משקעים מחוויות שונות שנשארו בארכיון הזיכרונות המופנמים של אותו אדם . ועתה, בעומדו בפני החלטה, עולים הדגשים האלו מנבכי זיכרונותיו מתוככי אישיותו ומחפשים לעצמם דרך או גישה מסוימת. מכאן שהרבה מפעולות היומיום שאנו מבצעים נעשים על פי גישה העולה בפנינו לא אחת באורח אוטומאטי בלא שניתן עליה אפילו מחשבה . לכך יש לצרף גם  אלמנטים כמו, הרגל, רוטינה של פעולה, פעולת החלטה שכלית שהפכה עם הזמן לאוטומטית.

דרך משל ;התרגלתי בתום הקריאה להניח הספר במקום שבו ישבתי לאחרונה. הפעולה לכאורה אוטומטית, אך בחינתה מעלה גישה. גישה פרדוכסלית לסדר שנובע מאי סדר. כלומר אם הייתי משלב את הספר בכל פעם במקומו, אפשר ולא הייתי מוצא אותו למחרת. למה? כי גישתי מיסודה היא לאי סדר מוחלט בדברים.  מכאן שכל פעולה שאעשה בקשר לחפצים שונים תהיה אוטומטית על פי הגישה של אי הסדר שאימצתי לי מכוחו של הרגל ומעצבי אישיותי. אם זרקתי את תעודת הזהות שלי על הרצפה, סביר שאדע לחפש אותה מחר על הרצפה  בין כל החפצים הזרוקים עליה , ולא בארנק שלי.

המורה אימצה גישה של העמדה בפינה של ילד המפריע בכיתה, מתוך שיקול דעת שכך יעמוד בבושתו מול עיניי הילדים היושבים על כיסאותיהם והוא מעין מוצג קלון לראווה עומד ליד קיר. היא גם חשבה שבכך ישמש כמעין כוח הרתעה לאחרים, שיזהרו כדי לא להגיע למקומו. מובן ששליחת הילד אל הפינה נעשית בהמשך, באופן אוטומטי. כלומר, אין כאן ,להבא ,שום טרחת מחשבה של שיקול דעת. עם הזמן המורה נוכחת לראות שהעמדת הילד בפינה היא בבחינת אליה וקוץ בה, שהוא מנצל את מצבו לעשות פרצופים  וכל מיני מעשים המושכים את תשומת לב התלמידים אליו ,ולא למורה  ולשיעור.  כאן היא מחליטה לשנות גישה.

כלומר הניסיון לימד אותה לערוך שיקול דעת חוזר בהתאם לבחינת פרמטרים של כדאיות.

הגישה החדשה יכולה להיות  החמרה בעונש. ילד שמפריע  יוצא החוצה מן הכתה. בכך לא יפריע לתלמידים והוא יצטרך לעמוד מחוץ לדלת הכיתה. אלא שמתברר לה בהמשך שהילד מנצל את המצב לרעה: למשל, בריחה מבית הספר ומכאן סיכון בדרכים( תאונת דרכים) ואפשרות נטילת אחריות על כך ,על בית הספר.  חבלה במתקני בית ספר וכד'  המורה שוב משנה  גישה : החמרה בעונש: ילד המפריע יישלח לחדר המנהל.

התוצאה": הפחדה ולימוד מתוך פחד ומתח. האם זה טוב? 

תוצאה אפשרית: שינוי גישה: או ירידה מהשיא אל גישת ההתחלה או מציאת דרך ביניים.

בדוגמא זו ראינו מצב של קבלת החלטה , אימוץ גישה, לימוד מהניסיון, שינוי גישה, וכו'

מאחר ותופעת ההפרעה בשיעורים היא אנושית וכללית, תתפתחנה גישות דומות במקומות שונים. בסופו של דבר ,לאחר דיונים בפורומים קובעים ,ייקבעו סטנדרטים מחייבים. כלומר תהיה גישה אחידה אוטומטית מחייבת גישה זו תעוגן בנוהל מחייב.

כך גישות והחלטות נבנות בחברה  בתחומים שונים, עד כדי יצירת חוקים ותקנות.

ב.     גישה ורגש

גישה היא מטבעה התייחסות שכלתנית. היא יכולה לנבוע גם מנבכי הרגש,  שהרי לא מעט שיקולים והחלטות שכליות יסודם או תחילת הווייתם באזור הרגשי. אך היא לא יכולה לשמש תחליף לרגש או לרשת את מקומו. ובמה דברים אמורים:

דרך משל: המקור להבאת ילדים לעולם תחילתו בנבכי הנפש. אולי  בדחף המשכיות קיומית, או   ברצון עז וברגש[1]. יש אומרים הרצון האימהי, והרצון להיות אב. אין כאן שום קשר לגישה. המימוש של הרצון הזה או הדחף הזה עלול להתנגש באילוצים חברתיים בחוקי מדינה וכד' שעלולים להעמיד מכשול בפני הדחף ,הרגש והרצון של בני הזוג. אם אנו אומרים חוקי מדינה כלומר הגבלת ילודה, ומכאן נובע אילוץ מחייב ,לרצונות הורים להבאת ילדים. חוק מדינה יכול שיהיה  תוצאה של גישה חברתית.

על אותו קו מחשבה, אימוץ ילדים הוא נושא של רצון, רגש, שאיפה לחוות את ההורות.  מאחר והרצון הזה בא כתוצאה מצורך טבעי , מדחף אמוציונאלי, אין לו שום קשר לתרבות , התנהגות או מסורת. אלו האחרונים יכולים בהחלט להוות מחסום חברתי או אילוץ חברתי לדחף או לרצון לאימוץ בכפוף לכללים מוסכמות של חברה מסוימת בה נמצא הדורש לאמץ או אז נוצר קונפליקט בין הפרט לחוקי החברה בה הוא חי.

ג.      גישה וחוק

התופעות הקיימות , התופעות שנוצרות , המצבים החברתיים הנוצרים, התבוננות האדם מול סביבתו, יוצרים בין במודע ובין שלא במודע התייחסות פנימית. התייחסות זו שהיא בעצם גישה מסוימת מכתיבה ,על דרך הטבע ,את התנהגות האדם כלפי התופעות.  מאחר ואדם אינו חי כבודד, אלא בחברה המקבלת עליה חוקים ותקנות , הרי שצירוף גישות זהות לתופעות, למצבים, לדרכים, עשויים להיות מעוגנים בחוקי מדינה. מכאן ש"הגישה "יכולה בהחלט להיות תשתית בדרך ליצירת החוק.

ניתן לומר שהדרך בין המקרה אל החוק היא בעצם הגישה או צירוף רוב גישות זהות לגבי אתו מקרה.

דרך משל:

החוק נגד קטיפת פרחים שמורים:

בזמנו לא שמה החברה לבה לכך שילדינו הנחמדים כולל אנחנו בצעירותנו היינו קוטפים פרחים. הגישה היתה יש פרחים לשם הנאה ואם,דרך משל, אפשר להביא זר פרחים לאהובה , או לאמא, למה לא? אך כשראתה החברה כי " הולך ופוחת הדור" התחילו  יותר ויותר אנשים להבין שקטיפת הפרחים ככלל לרבות הנדירים , עלולה להוביל להשמדת הזן או להכחדת יפי נוף השדות. הגישה השתנתה, גם בדיבור גם בחינוך ואפילו בשירים " אל תקטוף נערי יש פרחים שבני חלוף[2]" גישה כללית זו הביאה ליצירת החוק להגנת הפרחים[3].

ד.     הקשר בין גישה לתרבות והתנהגות

גישה יכולה להיות, כאמור, גישת הפרט  לבעיה מסוימת, מצב מסוים, ויכולה להיות גם גישת הכלל לבעיה מסוימת מצב מסוים. המעגל הכללי בו נוצרת גישת הפרט או הכלל היא המדינה או תחום טריטוריאלי מסוים בו חייה חברה בעלת ערכי תרבות משלה פולקלור משלה, מנטאליות ודרך התנהגות משלה. תרבות אשר התפתחה משך דורות ושנים עד כי התגבשה לחטיבה אורגנית המאפיינת את אנשי אותה טריטוריה. מובן שבאותה קבוצה יש גם ניואנסים שונים לאותה תרבות פלגים שונים התייחסויות שונות, אך אנו מסתכלים לצורך העניין בכלל. ברוב הקובע. מעין מבט מגבוה על אותה חברה.

מובן שגורמים לא מעטים יוצרים תרבות. התנהגות, אורח חיים, כמו מסורת, מנטאליות שונה, צורת דיבור, עגה, לבוש מנהגים וכד' אך אחד הגומרים לכך היא ה"גישה"  הגישה לחיים הגישה לערכים הגישה לממצאים  ולאמצעים שניתנו לו לאדם לקלוט אל עצמו ואיך לקלוט, באיזה אופן באיזו צורה.

דרך משל:ניצול מי הגשמים.

באיזו מידה, לצורכי מה,  מי ישלם את המחיר? כלומר על חשבון מה: מה האמצעים: סכר? תעלות מים?  עלויות כדאיות וכד'. שאלות אלו מביאות לידי הצבת חלופות, וגישות שונות לגבי אימץ חלופה זו או זו.

התנהגות חברתית מסוימת היא  חלק מתרבות, ואף היא נובעת מתשתית של גישה או גישות חברתיות , שהתגבשו לכדי כלל  תקנה או חוק במשך השנים.  ישנה גישה חברתית האומרת " ברומא תהיה רומאי" היינו שנה מעצמך והייה כפי שמקובל להיות באותה חברה אליה אתה בא. מובן שלכל פרט יש התייחסות משלו, כך שלעיתים יכול שיכניס עצמו לקונפליקט בניסיון להיות  רומאי ברומא כאשר הוא יודע שהוא ישראלי ואינו יכול לשנות מהרגליו. כאן רואים עד כמה "הגישה"  שהפכה במרוצת השנים לדרך חיים בחברה מסוימת יכולה להשפיע על האדם המנסה לשנות מהרגליו.

ה.    גישה ושינוי גישה

יש מצבים בהם אדם יכול לשנות את גישתו הן לחיים הן לדרך הן להתנהגות וכד'

התנאים לשינוי גישה יכולים להיות: מצב כלכלי משתנה, שוני במצב חברתי, תנאי מחייה

שינוי אידיאולוגי , מהפכים שונים בחיי אדם ועוד גורמים מגורמים שונים.

לדוגמא אדם  אמיד וטוב שחשב שיש לתת לאחר משלו, והיה תורם ממתנת ידו, ירד לפתע מנכסים והגיע עד פת לחם. החברה שתמיד עזר לה בגדה בו. איש לא מחזיר לו טובה. אדם כזה עלול לשנות דעתו על החברה  ופעמים , בכפוף לאופיו של האיש אפשר וגישתו לחברה תשתנה. למשל, כאשר יהיה לו לא ייתן יותר משל עצמו לאחר.

אדם שחשב שכל בני האדם אחים ושווים זה לזה והגשים דרך חיים בגישה זו הלכה למעשה והלך ושיכן עצמו מול בית אנשים לוקים בשכלם, יכול שישנה גישתו זה בשל צעקות יומיומיות אשר יגרמו לו למפח נפש ולחיי גיהינום בלתי נסבלים.  ברור שאפשר ויישאר איתן בדעותיו ורק יעתיק מקום מגוריו למקום אחר. אך אפשר שעם העתקת מקום מגוריו תעתק גישתו לחברה ואת מקומה תתפוס גישה חדשה עוינת.

אנו עדים לשינויי גישה בתחום האידיאולוגי המתרחשים חדשות לבקרים. אנשים בהתאם לניסיון העבר, והמצב הקיים והצפי העתידי משנים דעתם הפוליטית ועוזבים דעה רעיונית אחת המשתייכת  למפלגה פוליטית  אחת ,ועוברים  לתמוך במפלגה לאחרת. החלופות תמיד קימות, והגישות  שאף הן קבועות ניתנות לשינוי על ידי  האדם החושב.

ו.       מה בין גישה לשיטה.

שיטה היא הדרך שבוחרים בה לעשות דבר מה. אסכולה או  תיאוריה שמבוסס עליה רעיון מסוים. השאלה מה הזיקה או הקשר בין השיטה לגישה. 

נציג זאת בדוגמה מהחיים: אדם עובד במשחטה מזה עשור שנים ויותר. הוא רואה ששיטת הריגת העופות  המודרנית שהוכנסה לאחרונה נוגדת את מצפונו. בוא נאמר שהוא סולד משיטת השחיטה , הנוכחית, שעיניו רואות.  האם עליו לשנות את גישתו ולקבל עליו את שינוי השיטה הקודמת לחדשנית הזאת, או לעזוב ולדעת שיהיה מחוסר פרנסה ועבודה?  התשובה היא  החלטה תהיה , מן הסתם, בכפוף לאילוץ קיומי ומצפוני.

נמצאנו למדים שלפעמים קורה ושיטה יכולה לשנות גישה.

אם ניקח את אותה דוגמה הנ"ל ,ונאמר שיותר מעובד אחד מתלונן נגד השיטה החדשה, נאמר; רוב עובדי המפעל. מובן שבמקרה זה הבעלים יעמוד בפני דילמה קשה; האם לשאת בהפסד ההזדמנויות ולהישאר בשיטה הקודמת עם העובדים. או לאמץ את השיטה החדשה ,הרווחית יותר ,על חשבון העובדים שלפי הנראה יתפטרו, עם סיכון מחושב להשגת עובדים חדשים.

נמצאנו למדים שלפעמים גישה יכולה לשנות שיטה.

ז.       מה בין הנחה לגישה

הנחה זו השערה, דעה, או סברה. אם נתרגם את שתי המילים למשפט נקבל למשל:  "בהתאם לגישה שבחרתי, לגבי החלופה שנראית לעין ,אני מניח או משער שהתוצאה תהיה כך וכך.

מכאן נובע שהגישה קודמת להנחה.  וההנחה עומדת בעוצמת זיקה חזקה יותר לתוצאה או למטרה המבוקשת מאשר לגישה.

ההנחה אינה עומדת בפני עצמה היא תמיד נסמכת למשפט; אני מניח שאם אבחר , או  אעשה, או אנהג, או   לתנאי; כלומר ;אם אלך בדרך זו, או אם אתנגד לדעה זו, וכו'.  הגישה לעומת זאת אינה קשורה להנחה כל שהיא, היא מתייחסת למצבים של חלופות קיימות. כלומר היא חזקה יותר בטוחה יותר.

ח.    סיכום קצר

בחנו את החומרים והתשתית ליצירת גישה או גישות בתחומים שונים בחיי אדם. כיצד נבנית גישה וכיצד היא יכולה לשנות פניה בהתאם למצבים שונים, ניסיון, לקחים. דיברנו על טיבה במערכת קבלת החלטות, גישה מול רגש, מול תרבות ,התנהגות, שיטה, הנחה, ועוד. הגישה בחיי יום יום אצל האדם.  מצאנו עד כמה ערך מילוני פשוט  בשם "גישה" תופס מקום כל כך נכבד וחשוב במערכת חייו של אדם במציאות היום יומית ובכל התחומים. ישנן גישות שונות למערכי קרב בתחום הצבאי, גישות ואסכולות שונות בתחומי רפואה, בחינוך , ובעצם בכל תחומי החיים. אנחנו משתמשים בגישה ומפעילים אותה בדעתנו כמעט באורח יומיומי ובמרבית הפעמים באופן אוטומטי כמעט לא מודע.

--------------------------------------------------------------------------------

[1] לענ"ד המדד הקובע כאן הוא הרצון הרגשי. ולרצון ולרגש אין כל קשר לגישה האם אינם פונקציה של גישה.

[2] שיר שכתב נתן יונתן בשם "יש פרחים"

[3] חוק הגנת הצומח, תשט"ז 1956 יש ציטוט של החוק באינטרנט.