א.    מבוא:

במאמר זה איננו עוסקים במהות התדמית ומשמעותה, אלא יוצאים מתחומי ההגדרה ובאים לתאר את הוצאתה מן החיזוי וההגדרה אל הפועל -  הלכה למעשה. לפי זה אנו יכולים להבחין הן במעשה התדמית השלילית והן במעשה התדמית החיובית. שלב הביניים או הסינתזה בין השניים כמעט ולא קיים.

לצורך סיבור העין נאמר במילים אחדות מה היא תדמית כדי שהשפה בינינו תהיה משותפת ועל מישור אחד:

תדמית ,בתחום הפרט , היא דימוי דמות מסוימת כפי שמצטיירת בעיניי המתבונן בהתאם לרושם שאותה דמות מקרינה או  עושה על האדם המתבונן, הן מבחינת, אינטליגנציה , מראה, דיבור , מעשים,  שפת הגוף , והתנהגות חברתית. וכן אפשרית על ידי יצירת דימוי של המתודמת עצמו כדי ליצור רושם חיובי על סביבתו. זו יכולה להיות אמת מובלטת או תחפושת מולבשת. 

לעניין זה שני מושגים  שילוו אותנו לאורך המאמר:

מתדמת = יוצר התדמית הדימוי

מתודמת = מקבל התדמית.

אינסטינקט ומעשה התדמית

בעוד שבמהות התדמית קיים גרעין של  יצר בסיסי ( אינסטינקט), מעין דחף תת מודע להכללת אדם מסוים אל קטגורית אנשים מסוימת, או לייחס לו תכונות מסוימות או התנהגויות מסוימות, הרי שבמעשה התדמית, אין אנו מדברים על יצר בסיסי פועל , דחף  בלתי נשלט,  אלא קביעת עמדה מצד המתבונן, אל האובייקט , מתוך מחשבה תחילה ובהתאם ל" קריאת הנתונים" הן בשטח  קרי שפת גוף, לבוש, דרך דיבור וכד' והן על ידי שמיעת עדויות רכילויות או קריאת חומר על אותו אדם מגורם שלישי.

כלומר תהליך מעשה התדמית הוא שיכלי מעיקרו ולא מונע על ידי אינסטינקט או אינטואיציה.

יצירת התדמית האישית בכח תהליך חיים.

דגש אחר לעניין מעשה  התדמית הוא השפעת הדימוי שלובש האדם על הסביבה דרך משל:

אדם הנמצא בתוך קהילה המזוהה עם לבוש מסוים , התנהגות מסוימת או דרך חיים מסוימת. יכול להיות כת דתית עם דפוסים מחייבים לרבות לבוש התנהגות יומיומית וכד' והנה בתוך אותה קהילה ישנו אדם ליברלי יותר או בולט בשל כושר רטורי יוצא דופן, למדנות  בעלת היקף מעבר למקובל ולרגיל באותה חברה . נמצא , שאותו אדם הזוהר מתוך חברה שכזאת  תדמיתו או ההילה הסובבת לו בעיניי החברה היא דווקא בשל הערך המוסף שלו ולא בשל היותו שייך לאותה כת דתית. כדי לסבר את העין, אם אקח לדוגמא ודרך משל את פרופ' ליבוביץ ז"ל תדמיתו בציבור לא בשל הדתיות שלו דווקא לא בשל הגותו  דווקא אלא בשל אמרותיו יוצאי הדופן שהשפיעו ואף זעזעו את החברה.  שורה תחתונה שיש מקרים בהם לא המהות קובעת ( דת, כת, לאום, ) אלא כורח המעשים המיוחדים לפעמים יוצאי הדופן בעוצמתם.

דוגמא אחרת: אדם פשוט מן השורה שאיש לא היה שם לב אליו, בסיטואציה מסוימת מבין כל האנשים הסובבים אותו, דווקא הוא תופס מנהיגות, לא מאבד עשתונות ומבצע מעשה נועז שאיש לא היה חושב שהוא ורק הוא היה עושה זאת. כך יצר לעצמו תדמית של מנהיג ואדם בעל תעוזה ואומץ. בעוד שבחיי ד'יומא לא היית מסתכל לכיוון שלו אפילו.

כללי: מעשה תדמיתי  שלילי ומעשה תדמיתי חיובי.

אלו דברים כפשוטם וכשמם כן הם.  כל שאנו אומרים על מעשה תדמית שלילי הוא כאשר יש כוונת זדון או רצון הכפשה או הכשלה מצד יוצר התדמית לגבי האובייקט שלגביו יוצרים את התדמית , יורשה לומר :המלאכותית בדרך כלל.

ב.     מעשה תדמית חיובי:

הגורמים הסובבים כאן הם המתדמת המתודמת והסביבה.

בדרך כלל התרשמות הסביבה מהאובייקט עצמו בהתאם לכישוריו הצלחותיו. כמו למשל היותו מקובל בחברה,נעים הליכות, מוכשר בדברים מסוימים התנהגות יפה ,אולי יוצאת דופן בכלליה ודרכיה.

מובן שבאופן בסיסי ניתן לומר שהאדם יוצר את תדמיתו בין אם הוא מודע לכך ובין אם אינו מודע לכך. החברה לוקחת ממה שהיא רואה את שהיא רוצה לקחת או את מה שניתן לקחת, לפי זה היא מתייחסת אל אותו אדם. ברור שבניית התדמית היא בהתאם לדפוסים ברורים ידועים כמו אופי בסיסי , התנהגות בחברה, יכולת נתינה, פרופורציות נכונות, שפת גוף, לבוש וכד' כאשר ההיבט הוא במישור החיובי.

גם כאן יש התייחסות עקיפה ליצירת תדמית חיובית על ידי גורם חיצוני אינטרסנטי אשר משתדל כי לאובייקט המדומה תהיה הצלחה בקרב אנשי קהלו. בחירת מנהיג פוליטי כדי לזכות בטובות הנאה.  בבחינת "שמור לי ואשמור לך" התחברות והעלאת איש ממון כדי לזכות לאחר מכן בתמורה כספית הולמת.

תדמית עצמית: האדם בונה לעצמו את התדמית של עצמו במתכוון ובמכוון. המטרה : בניית תדמית חיובית בעיני החברה הסובבת אותו ואשר אתה הוא בא במגע.

יכול שיעשה זאת בהרחבה והעמקה והבלטה של הנקודה החזקה אצלו. כמו כישרונו לנושא מסוים. למשל מוסיקה, ספורט, נושא עיוני כל שהוא. וכן אפשר שיעשה זאת מתוך התבטלות כנגד הסביבה. כלומר: אם הסביבה הקרובה אוהבת ספורט, והוא עצמו אינו אוהב ספורט, הרי שכדי להתקבל יפה בחברה או כדי לרכוש לעצמו מעמד מכובד הוא יתחיל להתעניין בספורט ולהראות ברבים את ידיעותיו והתלהבותו. מידת ההצלחה היא פונקציה של מידת ההשקעה של האדם מחד ,ומידת המשיכה אליו מצד הסביבה מאידך.

מעשה תדמית חיובי  יש בו גם מן השלילה . המקרה יכול להיות שימוש לרעה בתדמית כדי להונות קהל בתכונות חיוביות לכאורה של המתודמת בשעה שהאיש הוא בעל תכונות שליליות מעיקרו.

ג.      מעשה תדמית שלילי:

גם כאן שלושה גורמים עיקריים : המתדמת, המתודמת, הקלט המדומה בעיניי הסביבה.

מעשה תדמית שלילי: הוא שיקוף נוף האנשים המתבוננים באדם כאובייקט לביצוע קתרזיס של רגשותיהם,  מאווייהם ,תסכוליהם וכל חסר שבהם.  שאין הם יכולים לראות את אותם החסרים שבהם  באופן אובייקטיבי, ולפיכך גם אינם מודעים אליהם,  ואינם יכולים לבצע שינוי כל שהוא בפרטים. חומרי התדמית הם, בדרך כלל, תסכולים מהם סובלים יוצרי התדמית לאדם ה"מתודמת".  זו יכולה להיות תכונה כמו למשל, קנאה, יהירות וגאווה, שנאה, רגש עליונות, או ההפך רגש נחיתות, וכדומה. באלו חסרים שהם לוקים בהם  הם מעצבים אט לאט תדמית של האובייקט שנבחר. אלא שחומרי התדמית שיצרו לאובייקט יכולים בהחלט להיות לתועלת אישית ליוצרי התדמית  עצמם.  הן בצורה של היזון חוזר אל אותם האנשים, כפוף לתגובת האובייקט שתדמיתו עוצבה על ידם. והן על ידי התבוננות נבונה במעשיהם. זאת אומרת: לקחת את אותם אלמנטים אותם הדביקו לאובייקט , לשטח אותם מול עיניהם, לעבור אחד אחד ולנסות להבין טיב, מהות ואפשרות היחלצות ותיקון המעוות.

התדמית הנוצרת למתודמת, היא ראי נכון וטוב לחסרים מהם סובל המתדמת.

בחלק מהמקרים יש בכך משום השלכה של תכונות קיימות שליליות הנמצאות במתדמת על המתודמת.   ועל ידי השלכת התכונות השליליות מהאחד אל השני, דומה לראשון כי מנקה הוא עצמו משכיבי רע אלו.

התהליך הפסיכולוגי יכול בהחלט להיות כזה

א.     במקרה של אחד לאחד: המתדמת מכיר בתכונות הרעות שבו ( קנאה גאווה וכד') ומנסה לשכנע עצמו שאלו תכונות אנושיות הנמצאות בכל אדם באשר הוא אדם. לפי זה הוא בוחר לעצמו את המתודמת (בדרך כלל כטרף קל – אדם הנשמע לו או חלש באופיו או נוטה לקבל מרות וכד') ומשליך עליו את התכונות הללו.

תהליך זה יכול להיות במודע או שלא במודע. תלוי באישיות המתדמת.

א1 . במקרה של רבים לאחד  הרבים כפי שנראה בהמשך מושפעים לא אחת מהאחד הדומיננטי שבהם והולכים אחרים בדעותיהם, ומכאן שמעשה התדמית היא לפי רוח הראש הדומיננטי וחזרנו כאילו ל אחד מול אחד.  (נפרט בהמשך).

ב.     המתדמת " מחפש את האוביקט המתודמת בסיבוב" מנסה בכל שיחה או התבטאות למצוא את הפירצה שבה יכול למצוא הדגש של תכונה שלילית אצל המתודמת. לפעמים הוא מוצא דברים הרחוקים מרחק שנות אור מהשכל, דברים העלולים אף ליצור גיחוך בעיניי המתודמת והסביבה השומעות את ההצבעות וההדגשים של המתדמת באוביקט המתודמת.

ג.       שלב השיכנוע העצמי:  היזון חוזר של המתודמת המנסה להוכיח את טעויותיו של המתדמת בו, גורומות למתדמת להגביר את ההצבעות וההדגשים בדברי המתודמת ביתר שאת עד כדי כך שהוא עצמו – המתדמת – מאמין בדימויים שהמציא כמו היו הם אמת לאמיתה.

אך לא תמיד התווית התוויית או עיצוב התדמית על ידי אותו אדם או אנשים מול האובייקט המתודמת באה לחפות על חסרים אישיים של המתדמת. לפעמים הם נעשים מתוך כוונה להרע. היינו בכוונה תחילה. הפצת כזבים, באופן שיטתי ומתוכנן,תוך הצלבת נתונים שיקרים  ואימות נתונים על ידי אנשי כזב.

לפעמים עיצוב השקר ונטיעתו בכר הכזב כל כך חזק עד כדי שאפילו טהור השם על ידי משפט או באימותים חברתיים לא מצליח לעקור את התדמית השקרית שנוצרה מן השורש. והאדם נושא את תווית הקלון על לא עוול בכפו למשך שנים רבות.

קשה היא ידה של החברה וקלה עד מאוד על הדק ההשמצה והכפשה ויצירת התדמית השלילית לאדם.

במיוחד בולט הדבר בניצול בוטה של הקהל ה "פרימיטיבי"  לכאורה, הפוסח על אלף הסעיפים ואינו יודע, דרך משל, במי לבחור בימי הבחירות. כאן קל לקחת דמות פופולארית ידועה כמו ראש ממשלה למשל, או ראש מפלגה ידוע, ולעשות ממנו אפס, אחד גדול, כדי שאותם אנשים מעטי ידע או פשוטי עם שאינם מבינים בתחום המדיני יקבלו רושם מעוות על אותו האדם והתדמית הגרועה שיצרו לו היריבים תשיג את מטרתה ביום הבחירות.

החברה מונעת על ידי מנוע הכח. מעין היררכיה של יחסי עוצמה הן בארגון הקיבוצי, הן בחיי המשפחה, הן בחיי הפרט והסובב לו. 

כח ההשפעה של אדם הוא פונקציה של העוצמה שצבר  אותו אדם בייחס לחברה הסובבת לו. ובהיותו בעל כך השפעה רב עוצמה ,נלווה לכך גם יכולתו ליצירת  תדמית לאדם מסוים מעבר ליכולתם של יתר האנשים הכפופים לו בהיררכיה של יחסי עוצמה.

על אף שאנשים בתחתית הפירמידה ההיררכית הזאת או באמצעה גיבשו דעה פרטית חיובית משלהם לגבי אותו אדם מסוים, הרי שבעל העוצמה הוא בעל הדעה יכול בנקל לשנות את דעתם במקרה הגרוע ביותר או לגרום להם מסיבות שונות לקבל את התדמית החדשה שיצר כלפי אותו אדם מסויים כעובדה שאין עוררין עליה, ובלית ברירה הם ילכו אחריו.

ומה הם הסיבות השונות?

הגנה על האגו :  אומר לעצמו מחווה הדעה: והרי דעתו של בעל העוצמה מקובלת בדרך כלל ומוחזק הוא משכמו ומעלה מעל כולם, מכאן נובע, שאם אומר את דעתי הפשוטה הנוגדת את דעתו  אהיה לבוז, או לחסר דעת, בעיניי כל.  אך אם אדבק בדעתו שלו, הרי שבאותו רגע , לפחות, איישר קו אינטלקטואלי עמו בעיני המתבונן.  כלומר אתאזן בקו ישר עמו. משמעות הדבר שלפחות בעניין זה איישר קו עם העומדים בראש הפירמידה ההיררכית.

כך נוסף עוד נדבך תומך לתדמית המעוותת שנקבעה על ידי בעל העוצמה.

שמור לי ואשמור לך: כדאי לרצות את בעל העוצמה ולדבוק בתדמית שהוא יצר ל – X כדי לקבל טובות הנאה בעתיד ממנו, או להיות נמנה עם באי שולחנו. במקרה זה יורד  X  אצל Y למקום לא מועדף בסדר הקדימויות של המרצה את בעל העוצמה. זו מכירה "בנזיד עדשים" של X על ידי Y  בשל שיקולים אחרים שאינם נוגעים כלל לדבר גופו.

אחרי רבים להטות:  Y מעדיף לזרום עם הגל המרכזי הראשי הסוחף  ולא להישאר בדעת מיעוט, שוב בשל רצון לשמור על מקומו ההיררכי בחברה, ולא להיות לבוז בעיניי האחרים. גם זו סיבה לשנות גישה ולבחור ולתמוך בתדמית שנוצרה ל X על ידי בעל העוצמה.

עלה נידף ברוח: מאחר ו – Y  לא יודע את האמת לאשורה, שמטיבו הוא הססן, חסר דעה משל עצמו, או אחד ששואל כמה אנשים כדי לשמוע עצתם בדרך קבלת ההחלטה שלו, הוא מאמין בתמימות, שהרוב המכריע הוא הצודק. ולכן התדמית הנוצרת בעיניי הרוב לרבות העומד בראש הפירמידה מתקבלת על דעתו.

 "מסכת תדמית": מסכת תדמיתו האישית של ראש הפירמידה מטעה את "הכפופים" לו וטרם חשפו את פניו האמיתיות. הם תומכים מהסיבות הנ"ל בעמדתו וכך תומכים בתדמית השלילית שיצר ל – X.

אם וכאשר יגלו ברבות הימים את ההונאה שבתחפושת שלבש לו על פניו, תהיה אותה "מסכת תדמית" כמובמרנג נגדו. ומאחר והאמת יצאה לאור התדמית החדשה ישנה תהפך לתעודת זהות של אותו אדם בעיניי קהלו או סביבתו. הוא לא יצליח לעולם להתנער מהאמת של תכונותיו אשר יצאה לאור.

קנאה וצרות עין:

קנאה וצרות עין היא אחד מהגורמים השכיחים בחברה ליצירת תדמית שלילית לאדם.  קנאה ככלל היא אם כל רע ( לא מדובר בקנאה החיובית, הבונה, כמו קנאת סופרים למשל ) אך מקומה ביצירת תדמית שלילית לאדם רב.

ד.     מעשה התדמית  בזיקה לאישיות

המוסכמות החברתיות, הנורמות החברתיות, אופנה , ולעיתים אף נורמות התנהגות סביבתית מסוימת הם גורמי השפעה ישירים על מעשה התדמית, ונוגעים ישירות לאישיות האדם. האדם שהוא ייצור חברתי מעיקרו לא יכול להימנע מהגורמים הנ"ל הסובבים לו, ובעל כורחו יש והם עלולים להשפיע על עיצוב אישיותו.

גורם אחר במעשה התדמית האישית הוא הצורך, הטבעי, הנורמטיבי  להיות אִין IN  לזרום עם הסביבה מוסכמותיה וכלליה.

כך יוצא שאדם Y בעל אישיות מסוימת הרוצה ליצור רושם טוב על עצמו בעיניי חברה אקסקלוסיבית ,ינהג בהתאם לדפוסים  ולמקובל באותה חברה. למשל : בחברה הנוצצת ילבש בגדים מתאימים ( למרות שהלבוש הנוצץ נוגד את אישיותו ואופיו) או לחילופין יצניע לבושו בבואו בקרב חברה "ענייה".

אם האינטרס של אותו אדם למשוך קהל אליו , לעניין בחירות למשל, הוא – החילוני -ישנה ממנהגו  ויחבוש כיפה לראשו יתבטא בביטויים כמו " בעזרת השם" וכד' יתנהג לפי המשפט "ברומא היה רומאי"

הצלחת מעשה הדימוי היא פונקציה של כושר תמרון הקהל על ידיY  ועד כמה אנשי אותה חברה "יקנו " את "הסחורה" שהוא יספק להם במעשי התדמית שלו.

אם , דרך משל , האופנה החדשה היא שמלות "מיקי מאוס" הרי שלמרות שאישה מסוימת תבחל בלבוש זה, הרי שאם תדע שרוב הנשים בכינוס מסוים תלבשנה שמלות אופנתיות מסוג "מיקי מאוס" אף היא בעל כורחה תבוא לכינוס בלבוש זה, ולבד ותמנע מעצמה רכילות הקהל עליה או לעג כלפיה על שהיא יוצאת דופן. מובן שהדימוי שהיא יוצרת על עצמה הוא מזויף ולא אמיתי.

הסכנה בהתחפשות שכזאת היא בכך שאם יהיו באותו כינוס אנשים המכירים את אותה אישה ,ומודעים זה מכבר לאישיותה, הרי יבוזו לה בלבם, אם וכאשר יבחינו שהיא בעצם לא מה שהיא. היינו לבשה על עצמה תחפושת הגדולה עליה בכמה מידות...!

הבוז הזה יהיה בבחינת טראומה בזעיר אנפין לגבי אותם אנשים המכירים את אותה אישה, לאמור: הם לא יישכחו את אותו מקרה לזמן רב, והבוז כלפיה לא יימחק מעל פניהם.

היתרון הוא כרטיס כניסה להיות IN באותו כינוס או חברה, וליצור קו זינוק התחלתי בסיסי טוב.

מובן  שמעשה התדמית בכפוף למוסכמות חברתיות, נורמות התנהגות וכד' יתבצע בהתאם ליכולת האדם להוציאו לפועל בהתאם לאישיותו. אדם חלש אופי ופחדן מעיקרו, לא יהין להשתמש בתחבולות שונות כדי לעשות מעשי תדמית. לעומתו, חזק האופי והאמיץ, לא יבחל בכך.   מובן שישנם עוד גורמים נוספים המשפיעים  על הוצאת מעשה תדמית או אי הוצאתה לפועל: כמו "מצפון",  רגש, חישובי כדאיות, עיתוי, וכו'                                                                                                                                                                

ה.    תדמית עוברת מדור לדור

אדם  ש" אות קיין"  הוטבעה לו על מצחו אפשר וימשיך וילך עם אות קין זאת כל חייו, בלא כל יכולת להסירה. הסיבות לכך ברורות:

א.    עצמתה של דעת קהל , מול חוסר אונים ואוזלת יד של הפרט.

ב.     ייצר לב האדם רע מנעוריו – קל להשמיץ יותר מאשר לכבד. ( קנאה, אגו וכו')

ג.       הנטייה של האדם להאמין למשמע אוזניו  מאנשים המגלים את אוזנו דבר.

הסתייגות:

כל הגורמים הללו בכפוף לאישיותו של המחווה דעה. יש אנשים שמאמינים למראה עיניהם יותר מאשר משמועות או שיחות עם חברים אחרים.

ויש שעל אף שמכירים את  X היטב, בכל זאת מאחר ושמעו את דעתם של האחרים על X יטו לקבל את דעת הרוב ויבטלו את דעתם האישית, מול דעת הרוב. עם זאת יש להבין שתמיד יש יוצאים מן הכלל.

ו.       את הנעשה קשה לתקן

מעשה תדמית לפעמים הוא כמו חותם , כמו חריתה  בסלע שקשה מאוד למוחקה. אדם הולך עם התווית שהודבקה לו משך כל חייו. למה הדבר דומה;  לילד שהודבק לו כינוי בבית ספר ולאחר שנים, והוא פרופסור מכובד באוניברסיטה , הולך לו לתומו ברחוב ומישהו קורא אליו מהפינה: "היי צוויצוויץ מה שלומך מזמן לא התראינו". או "מה שלומך קטנצ'יק" וכד' הוא לא זוכר את האדם בשמו, גם לא מעניין אותו תואר שנושא הוא עמו, הוא זוכר את הכינוי שקראו לו בבית הספר. כך עם התדמית. יכול שאדם יילך עם התדמית שיצרה לו החברה עד סוף ימיו. ואם נקשור זאת לסעיף הקודם הרי שתיאור התדמית של אותו X עוברת מפה לאוזן כמו תורה העוברת מאב לבן.

קשה לך מאוד לקבל את העובדה שמר X שנחשב לטמבל ולעצלן בבית הספר הפך להיות רופא שיניים מפורסם בעירו. אפילו שאומרים לך זאת ברחל בתך הקטנה, אתה עלול להרים גבה ולומר " אתה צוחק לי או מה?"

ז.      שמועות ורכילות כתדמית מעוותת אמת.

נאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו.  לפי זה אנו רואים שאמנם אנשים נוטים יותר לקבל את השלילי, בכל שקשור לאדם אחר, מאשר את החיובי. והדברים אמורים גם ביצירת תדמית. ואמנם כבר נגענו בכך לעיל, אלא שנוסיף על כך דברים:

הסכמה ואימוץ של שמועה או דברי רכיל המופצים כלפי מישהו בחברה, הן ממקור ראשון והן משני ושלישי.וכדי לסבר את העין , ניקח על דרך משל ראש עיר, שר בממשלה, ראש ממשלה, זמר מפורסם, וכד' יתקבלו כסנסציה מוחצת בעיניי השומע. לא תמיד הוא יפנה דעתו לחקור בעניין, ביותר  מן המקרים, יטה לקבל את השמועה או דבר הרכיל כתורה מסיני, ועוד יחוש וימהר להעביר את הדברים הלאה. וככל שהדבר יותר סנסציוני כך ימהר השומע להפיץ הדברים הלאה. למה? כי זה טבעו של אדם. כך הדיבה עלולה לדבוק ב X על לא עוול בידו, וליצור לו תדמית שקרית לא נכונה .

גם לאחר הפרחת דברי ההבל וההשמצה נגדו אפשר וחלק מהדברים ידבקו בו ויהפכו בעיני הציבור לאמיתה שאותה ייקחו אתם הלאה כאגדה עוברת לסוחר.

ח.    יכולת שינוי התדמית על ידי המתודמת,

מסתבר שעוצמת התדמית ( בעיקר השלילית) היא חזקה עד כדי שהיא מטביעה חותמה כפצע שמגליד ומשאיר צלקת מכוערת אחריו.  כאשר נוצרה תדמית למן דהו, קשה מאוד מאוד לשנות אותה. והשינוי תלוי מאוד בכח הרצון , היכולות  וכושר השכנוע של המתודמת. השאלה היא גם עד כמה הסביבה מוכנה לקבל את השינוי הזה ולהיפרד מהדעות הקדומות על אותו X.

ישנם מקרים בהם המתודמת מגיע למצב של אי יכולת ספיגה נוספת והוא עוזב את מושב החיים הקבוע שלו ונודד אל מקומות אחרים כדי להתחיל חיים חדשים, כאשר "גיליון העבודה" שלו, במקום החדש, נקי לחלוטין. אלו מקרים של הגיעו מים עד נפש. קיצוניים וחריגים. אך קודם לכן ינסה אותו אדם בכל מיני דרכים העומדים לרשותו לשנות את זווית ההסתכלות של החברה ,הסובבת לו ,עליו.

שינוי תדמית יכול שיהיה מקצוע כמו כל מקצוע אחר  כמו פרסומאי למשל. ישנם אנשים המתמחים בתחום כדי לסייע לאחרים לשנות את תדמיתם. אך טרם הפניה אל המומחים ואנשי המקצוע שומה על האדם לנסות בעצמו לשנות את תדמיתו וכך הם בעצם השלבים הראשונים. גיוס החברה הקרובה ביותר לעזרה ולהפצת קווי התדמית החדשה בחברה. שינוי התנהגות הדרגתי , כך גם בלבוש, בדעות ואמונות וכד'. ההצלחה תלויה בכח ההשפעה של המתודמת, באמצעים העומדים לרשותו ובהליכה בדרך הנכונה. לעניין זה העיתוי של עשיית התדמית או הפעלתה חשוב מאוד,  לרבות , פעילות הדרגתית ולא בומבסטית, סבלנות, איפוק ואורח רוח. מעל הכל פעולה בשום שכל. יש להבין שהמתודמת כדי לשנות את תדמיתו צריך לפעול כמו רב חובל המתמרן ומניע את ספינתו אל חוף מבטחים.  כאן, זה קשה יותר כי כל אדם בחברה שמולו הוא מעין דרך שיש להכשירה לדרך עבירה ולהסיר המכשולים ממנה.

אדם שישב פעם בבית סוהר וחוזר לחיים אזרחיים כאשר לבו ומחשבתו תמימים כדי לפתוח דף חדש חיובי והגון בחייו יזכה תמיד לחשדנות והפרעות מצד החברה. הישיבה בבית סוהר יוצרת תדמית שלילית, כל כך חזקה לאדם שכמעט ואי אפשר לשנותה.

אחת הדרכים שאנשים החשודים בפלילים מנסים להשתמש בה כדי לשנות תדמית או ליצור תדמית חיובית אחרת היא השמת כיפה על הראש. החשיבה היא שבפסיכוזה החברתית נתפס האדם הדתי כאדם ישר הגון ומטיב עם הבריות. האמנם? לא כל אזרח קונה דעה זאת, אך יש כאלו שמאמינים בכך ולכן יכולים לשכוח וללכת יחד ראש בצד ראש עם אותו עבריין , שלכאורה חוזר בתשובה.

היחס בין האינטלקט לבין יצירת הטבע , אף הם יוצרים נדבך חשוב ביכולת שינוי תדמית על ידי המתודמת.

אדם שמן, אדם בעל "אוזני פיל"  אדם בעל אף עתיר רוחב ורידים בצבעים שונים,  מזמין תדמית וכינויים שבאים לו כמעט על דרך הטבע. אפשר ויכנו אותו "אוזן הפיל" בשל אוזניו , או בעל האף בשל אפו, "חבית מתגלגלת בשל שומנו" אלו כינוי גנאי שפועל יוצא מהם אפשר ותהיה התדמית.

למשל: אנשים שמנים מקובלים להיות בעלי תדמית של איש טוב ונחמד.  אנשים בעלי אוזנים גדולות ומוטות לצדדיהן נחשבים לאנשים חכמים ופקחים, אפשר שהמראה הזה יצור את התדמית הטבעית בעיניי המתבונן, כפי שנרשמה אצלו בתת מודע בשל ששמע דעות על אנשים מסוגים אלו. להזכיר: הרזים מוחזקים כזריזים ועצבנים השמנים כאיטיים, נינוחים וטובי לב.

כאן בא השכל של אותו מתודמת לעזרתו, אם הוא מוחזק כפגום בשל אפו הפגום עליו להוכיח הברקותיו וחוכמתו ברבים כדי לחפות על המום שבו. הבטן והחיוך הרחב יוצרים מיד תדמית של אדם טוב לב וחביב , אך השכל עלול לקלקל את השורה. לכן על האדם להיות חכם כדי להגן על תדמיתו הטובה , ולפעול כראוי.

ט.    כוחו של האדם המתדמת.

האדם שיצר תדמית קשה, אפשר שלילית, לחברו ,ורוצה לשנות שוב את תדמיתו, יקשה עליו לעשות זאת. ראשית יש לציין שככל שהזמן התארך מיצירת התדמית הקלוקלת ועד עכשיו, יהיה קשה יותר ויותר לשנותה, כי דפוסי התדמית וקוויה נחרטו עמוק יותר ויותר בקרב אנשי סביבתו הקרובה. 

שנית, התדמית משולה לשיר. ברגע שיצא מתחת ידי המשורר, שוב אין לו שליטה בשירו. השיר נתון לידי הקוראים לשפיטתם ולפרשנותם. כך בתדמית. כאשר יצא מטעם המתדמת, שוב אין היא ברשותו, גם זכות יוצרים אין לו, ולכן כוחו בשינוי התדמית שהוא יצר, חלש ומועט.  לכן נאמר: " חכמים, היזהרו בדבריכם!"  שאת הנעשה קשה להשיב. יש להדגיש גם שצרכני התדמית  קרי החברה, נהנים לא מעט מתדמית מצחיקה או שלילית שנוצרה על אחד מהם ולא במהרה ירצו להיפרד מ"ההנאה" הזאת.

דגש נוסף הוא, כפי שכבר הזכרנו לעיל,  מעמדו ועוצמתו ה א פורמלית של המתדמת בחברה. אם הוא  מה שנקרא חזק אופי, מקובל בקרב חבריו בעל עוצמה חזקה, הרי שפוטנציאל ההשפעה שלו יהיה גבוה ולכן יהיה לו קל לשכנע את האנשים בפוטנציה. השאלה היא עד כמה הרוב יקבל את דרישותיו ואת אמיתותיו.

לעומתו אדם בעל פוטנציאל חברתי נמוך. חלש אופי, אולי אף חדל אישים או טיפש, יקשה עליו פי כמה מונים לשנות את התדמית אותה יצר מלכתחילה לחברו. לא משום יכולת כמו משום כוח ראשוני מתפרץ, שאיננו.

י.       יכולת שינוי התדמית על ידי המתדמת.

כאמור זו מלאכה קשה ביותר. זה כאילו שאדם חוזר בו מדבריו לאחר שנלחם עליהם כחוק בעל יעבור. קיים גם חשש מצד המתדמת שישים עצמו ללעג בעיניי החברה שלו . וכאחד הפוסח על שני הסעיפים. אדם המשנה את דעתו ולפיכך אינו אמין. המעשה עלול להוביל גם לשרשרת רכילויות ולעג על המתדמת שחזר בו מדברים שאמר בעבר. הוא יודע זאת ולכן שוקל היטב את כדאיות המהלך. אם החליט לשנות, המהלכים הבאים קשורים בכישרון השכנוע והפצת המידע החדש. ברצון החברה לקבל אמת חדשה זו, ובתגובתו החיובית ושיתוף הפעולה של המתודמת.[1] יצוין כי לשנות תדמית קיימת זו פעולה קשה מאוד, כך אין ביטחון כלל וכלל שגם אם כל הגורמים הנ"ל יתקיימו, הרי שתהיה הצלחה לדבר.

יא. טיפוח תדמית אישית על ידי האדם עצמו

אבי ז"ל היה אומר  שאומרים אנשים: " איך שתסדר את המיטה כך תישן" ועוד היה אומר ששאלו מזוקן אחד איך הוא ישן בלילה עם הזקן מתחת לשמיכה או מעל השמיכה. אותו אדם מעולם לא נתן דעתו על כך, אך באותו לילה התהפך על משכבו כך וכך עד שלבסוף קפץ על רגליו לקח את המספרים הגדולים ובאחת חתך את זקנו.

למה הדברים משולים?

המשל הראשון מדבר על כך שאיך שאדם יצור את תדמיתו כך הוא ייראה בעיני החברה הסובבת לו. לכן על אדם המגיע לחברה חדשה לפעול בשום שכל, ולקבוע סטנדרטים מחייבים לעצמו כבר מהתחלה.

המשל השני מדבר על כך שלפעמים עדיף שלא לשמוע את הערת האנשים. היינו הייה אתה עצמך. ונהג על פי שיקולי דעתך, ולפי מה שאתה. ברגע שתקשיב לדעה זו או אחרת אתה עלול להתבלבל להיות אחר מאשר אתה באמת והדבר עלול להוביל אותך למצבי תסכול.

בדרך כלל תדמיתו של אדם היא תבנית נוף פעולותיו ומעשיו שחלקם נובעים מעצם האני שבו. האני המורכב מרגשות דחפים  רצונות יכולות וכו'

האדם יכול לבחור בין שתי חלופות, או להופיע  כהוא עצמו, בצורה הטבעית ביותר, בחברה, ובהתאם לכך תיווצר לה תדמיתו בעיני הסובבים לו, או להתאים את עצמו בכל האספקטים או בחלקם לחברה אליה הוא נכנס. או אז עליו להבין שהוא לא בדיוק הוא עצמו, אלא מה שהיה רוצה להיות ,ואינו.

יב.   סיכום המאמר

מלכתחילה הדגשנו שאנו מדברים על מעשה התדמית, ולא על תדמית שעל פי הגדרה; מהותה וסממניה. את מעשה התדמית בחנו לפי מספר הדגשים תוך התייחסות לעמדת המתדמת ועמדת המתודמת, ולחברה הסובבת להם.  דיברנו  על יצירת תדמית פנימית אישית על ידי האדם ועל יצירת תדמית ממקורות חיצוניים לו. הזכרנו את היותה של תדמית חיובית ותדמית שלילית. וניסינו לעמוד על טיבן של שתי תדמיתיות אלו. לאחר מכן סקרנו את מקורות התדמית למיניהם  האדם עצמו המתדמת ,והחברה הקובעת והמוציאה לפועל של הדימוי שנוצר לאותו אדם. לא דיברנו על יתרונות וחסרונות, מאחר והדברים ברורים ונובעים כפועל יוצא מטבעם ומעניינם.

לסיכום נאמר: ישנו משפט של חז"ל האומר טובים השניים מן האחד. לפי זה יוצא שטובה חברת אנשים משני אנשים. רוצה לומר שרב כוחה ועוצמתה של החברה כנגד היחיד. לפי זה יוצא שתדמית יכולה להרוג אדם ולהחיות אדם. היא נשק העלול להיות הרסני ועשוי להיות בונה. לכן כל כך חשוב לפעול בשום שכל, לא להאמין לכל דעה המדברת על מן דהו , ולהשתדל להיות השופטים הבלעדיים של מישהו מהחברה.