קדושת ארץ ישראל ויציאה ממנה לרבות לאומן בראש השנה

מאת חגי קמרט

"הייתי רוצה לנסוע לארץ ישראל ולהסתלק שם"

                                                          "המקום שלי הוא רק ארץ ישראל  (חיי מוהר"ן קנו קסב)

מבוא:

קבוצת מדענים הכניסה חמישה קופים לכלוב. במרכז הכלוב העמידו סולם ובראשו אשכול בננות.

בכל פעם שאחד מהקופים טיפס על הסולם חטפו יתר הקופים מקלחת קרה מידיהם של המדענים.

לאחר זמן מה, בכל פעם שאחד מהקופים טיפס על הסולם הוא חטף מכות נמרצות וקשות מיתר הקופים.

במשך הזמן אף קוף לא העז לטפס על הסולם למרות הפיתוי  העצום.

המדענים החליטו להחליף את אחד הקופים שבכלוב בקוף חדש. דבר ראשון שעשה הקוף החדש , כצפוי, הוא טיפוס על הסולם. מיד התנפלו עליו יתר הקופים והיכו אותו.

לאחר כמה וכמה ניסיונות למד הקוף החדש לא לטפס על הסולם למרות שלא היה לו מושג למה.

בהמשך הוחלף קוף שני וההתרחשות חזרה על עצמה. ולא עוד, אלא שהקוף הראשון השתתף בהכאת הקוף החדש.

וכן הלאה: קוף שלישי הוחלף וההתרחשות חזרה על עצמה. קוף רביעי הוחלף והמכות חזרו על עצמן. לבסוף הוחלף גם הקוף החמישי.

מה שהתקבל הוא: חמישה קופים  שלמרות שמעולם לא קבלו מקלחת קרה המשיכו להכות כל קוף שניסה לטפס על הסולם.

אם אפשר היה לשאול את הקופים מדוע הם מכים כל קוף שמנסה לטפס על הסולם  הרי ברור כשמש שהם היו עונים:

" אני לא יודע. אך כך העניינים מתנהלים פה."

לתופעה הזאת קוראים  "פרדיגמה" או "תבנית מחשבה"

אני קורא לזה תופעת העדר.

 זה קורה כאשר אדם לא מעז לחקור או לפשפש בנפשו ולומר: רגע עוצרים! למה אני עושה כך בכלל? אפשר שאם היה חושב מדוע או חוקר מדוע היה בוחר אולי לנסות דרך אחרת!

למה הדבר דומה ?

לכל אלו ההולכים לאומן מבלי לשאול עצמם מדוע?  (מדוע = מפני מה= או מה המקור מי אמר זאת? מי החליט על כך?)

התשובה הניתנת כלאחר יד או כשליפה מהמותן היא רבנו הקדוש רב נחמן בן פיגא מברסלב זכר צדיק גאון לברכה אמר זאת. הוא גם הבטיח הצלה מפגם הברית וגם הצלה מאשו של גהינום. וביקש שיבאו אליו להתפלל על קברו בראש השנה.[1] ועוד אמר שם בפסקה קכו "ואמר שעל ראש השנה הוא רוצה שיהיו כל אנשי שלומינו כולם כאחד אצלו, איש לא יהיה נעדר"

האמת שכוונתו שם היתה בימי חייו , אבל תלמידיו המשיכו כוונתו גם לאחר מותו.

אלו המקורות שבידינו.

האם הם מהימנים? עד כמה מהימנים? האם הם מפורשים נכונה? או שמא לא. אולי עוותו משך ההדפסות? אולי לא?

נשאיר בינתיים שאלה זו פתוחה ונחזור אליה בהמשך בגוף הסקירה שלנו.

שאלה תמוהה אחרת היא. לשם מה יש לנסוע מארץ הקודש, עד אומן ודווקא בראש השנה כאשר מוסכם גם על דעתו של   מוהר"ן ז"ל שאין  מעלה גבוהה יותר מלהיות בראש השנה בארץ ישראל והוא עצמו ייחל וקיווה והתגעגע והתייסר בכמיהה להיות בארץ ישראל בראש השנה. וכי יעלה על הדעת שגאון וענו כרבי נחמן יטה לבוא לדרוש מעמך ישראל לעלות אל קברו ודווקא בראש השנה?

גם שאלה זו נשאיר כרגע פתוחה ונחזור אליה.

שאלה אחרת היא עניין התפילה בבית קברות ומענה לשאלה האם התפילה שם – באומן ליד קברו של הצדיק מכוונת טוב יותר מעצימה יותר מאשר בארץ ישראל.

וישנן עוד שאלות אשר נתייחס אליהן בהמשך

אך שאלת השאלות היא בעניין ההלכה. עד כמה עזיבת א"י בכלל ונסיעה לחו"ל ככלל ובראש השנה כפרט עומדת נכון בעיניי ההלכה  ועל כך, כלהלן:

1.      סעיף ראשון:

ההלכה מול עזיבת הארץ לחו"ל והנסיעה לאומן בראש השנה

הרמב"ם או בכינויו  "הנשר הגדול" אחד מגדולי ישראל בכל הזמנים אומר בהלכות ממרים פרק א' שההלכה בישראל נקבעת לפי קביעת חברי הסנהדרין  או על פי חכמי התלמוד. ולאחר קביעתן של אלו לא יהא רשאי אדם מישראל לשנות את ההלכה.

בהלכות ממרים פרק א אומר הרמב"ם: " ז  [ד] כשהיה בית דין הגדול קיים, לא הייתה שם מחלוקת בישראל; אלא כל דין שנולד בו ספק לאחד מישראל, שואל לבית דין שבעירו.  אם ידעו, אמרו לו; ואם לאו, הרי השואל עם אותו בית דין או עם שלוחו עולין לירושלים, ושואלין לבית דין שבהר הבית.  אם ידעו, אמרו להם; ואם לאו, הכול באין לבית דין שעל פתח העזרה.  אם ידעו, אמרו להם; ואם לאו, הכול באים ללשכת הגזית לבית דין הגדול, ושואלין.

ח  אם היה הדבר שנולד בו הספק לכול ידוע אצל בית דין הגדול, בין מפי הקבלה בין מן המידה שדנו בה--אומרין להם מיד; ואם לא היה הדבר ברור אצל בית דין הגדול--דנין בו בשעתן ונושאין ונותנין בדבר עד שיסכימו כולן, או יעמדו למניין וילכו אחר הרוב, ויאמרו לכל השואלין כך הלכה, וילכו להם.

ט  משבטל בית דין הגדול, רבתה מחלוקת בישראל:  זה מטמא ונותן טעם לדבריו, וזה מטהר ונותן טעם לדבריו; זה אוסר, וזה מתיר.  [ה] שני חכמים או שני בתי דינין שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין, אם עד שלא הגיע הדבר להן--בין בזמן אחד, בין בזה אחר זה--אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר:  אם אין אתה יודע להיכן הדין נוטה--בשל תורה, הלוך אחר המחמיר; ובשל דברי סופרים, הלוך אחר המקל. וכן עוד סעיפים   לעניין שמציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ראה כאן[2]

ואומר עוד הרב צוריאל במאמרו " יציאה לראש השנה לאומן, מנהג ראוי או לא?"

"ההלכה נקבעת ע"פ סנהדרין. או ע"פ חכמי התלמוד שהם עצמם בדרגת סנהדרין (וראה "ערוך השולחן העתיד" הרי"מ אפשטיין סי' ס"ה)  מאז ואילך אין רשות לאף אחד לשנות את ההלכה. ממשיך הרב צוריאל במאמרו ואומר: "הרמב"ם כותב (מורה נבוכים מהד' קאפח , דף שע ) שאפילו לעשות "הוראת שעה" אין רשות לאף אחד כי אם לחכמי הסנהדרין.

ברור כשמש שמותר לחדש מנהגים ותקנות בכל דור ודור אך אל לו לאדם לשנות את ההלכות שכבר קיימות. ולכן, אומר הרב צוריאל, גם רבי נחמן עם כל גדולתו איננו מורשה לשנות שום הלכה עם כל הכבוד שכולנו חייבים לתת לו.[3]

האיסור ההלכתי לצאת לחו"ל מופיע בתלמוד במסכת כתובות דף קי"א  ע"א.

אך בנוסף לכך מדובר שם על קדושת הארץ והנה מספר דוגמאות:

"אמר רבי אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עוון שנאמר  "ובל יאמר שכן חליתי העם , היושב בה נשא עון

וכן אמר רב ענן: "כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח"

וכן: אמר רב יהודה אמר שמואל:כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות. רבה  ורב יוסף דאמרי אפילו מפומבדיתא!

וכן בהמשך:

אמר רבי אלעזר: מתים שבחוץ לארץ אינם חיים, שנאמר שנתתי צבי בארץ חיים.הארץ שציביוני בה מתים. שאין ציביוני בה אין מתיה חיים.

וכן הלאה:

אמר רבי אבה ואפילו שפחה כנענית שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת העולם הבא.

אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: כל ההולך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

(אגב אשר לפומפדיתא מפרש רש"י :"...כך אסור לצאת מבבל לפי שיש שם ישיבות המרביצות תורה   תמיד.

ועוד בשבחה של ארץ ישראל קדושתה והאיסור לצאת ממנה נלמד מ "בבא בתרא צא עמוד א.

מתעורר שם דיון בין  רבנן ורבי שמעון. בקשר ליציאה מארץ ישראל אם עמדו סאתים בסלע . בהקשר זה אומר ר"ש בן יוחאי אשר מתייחס למחלון וכיליון ממגילת רות לאמור "אלימלך , מחלון וכיליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו, מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ שנאמר ותהם על העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי? וכן ראה הלאה שם שם .

ובהמשך :  אמר רב חנן בר רבא " מי שיש לו זכות אבות אינה עומדת לו בשעה שיוצא מארץ  לחוצה לארץ.

במסכת עבודה זרה דף יג עמוד א מדובר על מטמא או לא מטמא היינו בהקשר שהתירו חכמים לצאת כדי ללמוד תורה או לשאת אשה או להתפרנס וכתוב שם שם : סימן ה   "מטמא בחוץ לארץ... וכשם שמטמא בחוצה לארץ כך מטמא בבית הקברות.  .... ומטמא לללמוד תורה ולישא אשה.   וכן אמר רב יהודה  אימתי, בשמן שאין מוצא ללמד אבל בזמן שמוצא ללמוד אינו מטמא רבי יוסי אומר אפילו בשמן שמוצא ללמד יטמא לפי שאין אדם זוכה ללמוד מכל וכו'....שם שם.

נמצאנו למדים שחוץ   מההיתרים שהתירו חז"ל (ובנוסף לכך גם היתר הבריאות) אין להוסיף או לתקן.

 ולדעתי האישית: אשר ללימוד תורה אי אפשר ללמוד תורה ממי שטמון בקבר.  שאין רוחו, אף כי יאומן כי  מרחפת מעל הקבר, יש בכוחה ללמד דבר מה. שאין לומדים מן המתים.

ואם בתיקוני מהר"ן עסקינן, יכול שילמד אותם בארץ ישראל ויהא שכרו כפול ומכופל מאשר יטמא לימודו אצל הקבר וזו דעתי.

ועתה לאחר ששמענו את שבחה של ארץ ישראל עד שסמקו לחיינו מרוב חיינה ויופייה וקדושתה של ארצנו המקודשת נשמע לרגע את דבריו של  רבי אלעזר:

כתובות דף  ק"י עמוד ב למטה:

"ת"ר לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כיפי שאין לו אלוה שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוהים.

וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה, אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים,  וכו' שם שם.

2.       סעיף שני: התייחסותו של רב נחמן לארץ ישראל (כפי שמצינו במקורות )

אהבתו כמיהתו תשוקתו של רב נחמן לארץ ישראל  היא בלא מצרים ובלא גבול. אשריו שכך היה.

מתייחדת בכך נסיעתו (תוך סיכון נפשות בים) לארץ ישראל והיותה על אדמתה היתה בעיניו כאחד מהישגיו היפים והמוצלחים ביותר שבחייו.

מכאן אפשר גם להבין את עוצמת זיקתו הגבוהה לארץ ואפשר להבין יותר מזה שרחוק מן השכל הוא שיהא רב נחמן מבקש מיהודאי ארץ ישראל ויושביה לבוא אצלו לאומן בראש השנה. אם בחיו לא על אחת כמה וכמה שלא היה מבקש זאת מהם במותו.

ואלו היה יודע את הנעשה היום, שבאים יהודים מכל קצווי תבל לרבות ארץ ישראל דווקא בראש השנה  כדי להתפלל על קברו ולהיות במחיצתו,  היה מצר על כך מאוד מאוד.

להל"ן מראי מקומות המעידים על זיקתו הגדולה ואהבתו של רב נחמן לארץ ישראל: 

ספר המידות:

א על ידי ישיבת ארץ ישראל משיגין השגחת  השם יתברך על העולם.

מידה זו מתוארת ביתר שאת ובעומק נפשי זועק כשהביע רצונו לנסוע לארץ ישראל ואמר:

"רוצה אני לנסוע לארץ ישראל כדי להשיג שם חוכמה עילאה. חוכמה תתאה כבר יש לי אך חוכמה עילאה אפשר להשיג רק בארץ ישראל.

"חוכמה תתאה זו החכמה החיצונית הגשמית הגלויה לעין. את החכמה הזאת אפשר להשיג בנכר שכן יש חכמה בגויים . אך חכמה עילאה היא החוכמה הרוחנית הנפשית הנשמיתית המדרגה העליונה בהבנת האלוקות. מדרגה שהיא מעין עולם הבא. למדרגה זו אין להגיע על אדמת נכר, אלא בארץ ישראל שעיני אלוקים דורש אותה מראשית השנה.

ב. לפי החדוש שאדם מחדש בתורה כן נמשכת לו הארה מקדשת ארץ ישראל

הכוונה היא לא שהחידוש מושך אליו הארה, אלא שההארה היא שמביאה את האדם לידי חידוש. ויהא זה משלים לזה מעין גירוי המוליד תגובה ותגובה המעוררת גירוי.

וכן ראה בהמשך סימנים ג , ד ,ה, ו.

ואעמוד בפירושי לסעיף ז לבל יסולף ויבואר בדרך לא נכונה על ידי התמים.

שאומרה הוא בסעיף ז כך:

ז. "מי שיודע מארץ ישראל, שטעם באמת טעם ארץ ישראל , הוא יכול להכיר באחר, אם היה אצל צדיק אמתי על ראש השנה אם לאו, כי מי שזוכה להיות אצל צדיק אמתי על ראש השנה אזי בכל מקום שהאיש הזה מסתכל , נעשה אותו האויר בחינת אוירא דארץ ישראל, ועל כן מי שיודע מטעם ארץ ישראל כל אחד כפי ערכו, הוא מחוייב להרגיש ארץ ישראל, כשפוגע ומתועד יחד עם זה האיש , שהיה אצל צדיק אמתי על ראש השנה, כי על ידו נעשה האויר בבחינת ארץ ישראל כנ"ל"

עד כאן ציטוט ועתה פירוש:

ר' נחמן משתמש כאן באחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן והוא כלל ופרט.

הכלל: מי שיודע מארץ ישראל שטעם באמת טעם ארץ ישראל הוא יכול להכיר באחר אם היה אצל צדיק אמתי על ראש השנה אם לאו.

כלומר: הכלל הוא שכל אדם בארץ ישראל שטעם מקדושתה של ארץ ישראל , היינו נמלא מקדושתה וחש בה רק הוא יכול ומסוגל להגיע לשלב שני והוא  לדעת או להכיר, כדבריו, האם האיש העומד לפניו, בראש השנה, הוא צדיק אמתי או לאו.

[ולמה דווקא בראש השנה?  מי שמכיר את השקפתו של ר' נחמן וריגשותיו כלפי ראש השנה לבטח יבין מדוע הוא מדבר על צדיק שנקרה על דרך איש הארץ בראש השנה ולא ביום אחר מהשנה. (למשל שמראש השנה מתחילה שכינה של הקב"ה על בניו בארץ ישראל ועד לסוף השנה זוהי ההתחלה)]

אך לא כל אחד זוכה לכך (היפכא מסתברא מדבריו הוא) אך מי שזוכה לכך , בארץ ישראל בראש השנה כמובן,  אז בכל מקום שהוא מסתכל  נעשה אותו אוויר שבין עיניו ועד למקום הסתכלותו בבחינת אוויר הקודש של ישראל. זה כבפשוטו

אך ברובד שני , מתכוון ר' נחמן לומר שההכרה בצדיק אמיתי,בארץ ישראל בעת ראש השנה, בה מתרכז הקודש ביום הנורא הזה של דין וחשבון,  הכרה זו גוררת אחריה הילה של קדושה סביב אותו אדם שזכה לכך. כאילו השראה (אינוקציה) של קדושה נפלה ודבקה בו ולכן לכל מקום שיילך תהיה אותה הילה באה עמו ומקדשת המקום בו הוא פוגע.

ממשיך הגאון ר' נחמן לומר:   והדבר הוא דו סטרי. היינו בעל היזון חוזר גם לגבי זה שהיה אצל צדיק אמיתי בארץ ישראל וזכה שקדושת הארץ תדבק בו, ברגע שיפגוש באיש אחר בארץ ישראל, שמכיר בארץ ישראל ואף רווה מטעמה של הארץ הרי אותה השראה או הילת קודש שבא עמה אותו זה שזכה, תדבק בהוא גברא שפגש בו ויש  עמו מטעמה של הארץ. והכוונה לאו דווקא בארץ, אלא דווקא בחוץ לארץ.

דרך משל ראובן פגש בראש השנה בצדיק אמיתי בארץ ישראל. הילה דבקה בו בראובן לימים נסע לקפריסין. פגש שם בשמעון שיש בו מטעמה של ארץ ישראל. רוצה ר' נחמן להודיענו שאפילו ששמעון לא פגש בצדיק בארץ ישראל בראש השנה, הרי  שהילת קדושת הארץ שהביא עמו ראובן תדבק גם בשמעון ולו רק משום שטעם שמעון מטעמה של הארץ היינו כיסופים, תשוקה, כמיהה, תפילה אל הארץ או שפיסית היה פעם בארץ.

 בליקוטי תפילות  חא, מז  אומר רב נחמן:" יהי רצון שאזכה לילך ולבוא לארץ חיים לארץ הקדושה חיש קל מהרה, להתגולל בעפרה ולנשק רגבותיה ולשאוב מאוירה  הקדושה ולהסתופף  בצילה (לקוטי תפילות  חא , מז)

במסעו לארץ ישראל שיצא מאודיסה הגיע לעיר חורסון ונשאר שם לחג השבועות שם בחזרתו מהמקווה אמר לר 'שמעון תלמידו תמיד חשבתי שיש יראה עילאה כפי שכתוב בוה הקדוש עכשיו אני יודע שיש יראה גבוה יותר מיראה עילאה וזה אמר לו לאחר ששמע את הקולות. (וראה שם שם  בתיאור נסיעתו לארץ ישראל) מכאן אנו לומדים שכבר בדרכו לארץ ישראל הרגיש ר' נחמן שהוא עולה במדרגות הקדושה והוא מושך אליו אווירה של ארץ ישראל.

בספר ליקוטי מוהר"ן עמוד עב סימן כג   כותב ר' נתן מדברי ר' נחמן כדלקמן:

" ואמר: אני רוצה לנסע לארץ ישראל, ואני יודע גודל המניעות והעכובים, שיהיו לי על זה בלי שעור וערך, אך כל זמן שהנשמה בקרבי, כל זמן שיהי לי רוח חיים באפי, אמסור נפשיואסע בכל כוחי לשם, וכל עוד נפשי כי אסע לשם, וה' – הטוב בעיניו יעשה

 אגב, קשה להניח ולא יעלה על הדעת שאדם בעל אהבה כזו לארץ ידרוש מאנשי א"י לבוא אליו לאומן ועוד דווקא בראש השנה שהוא כל כך מהלל  ומשבח את החג הזה ומודה ל ה' אלף פעמים על שזכה להיות בארץ דווקא בראש השנה  ".וגודל השמחה שהיה לו באותו הרגע שנכנס ועמד על אדמת הקדש אי אפשר לתאר .....ואכלו שם סעודת הלילה של ראש השנה והכל בשמחה גדולה עד אחרהסעודה ובבוקר הלכו לבית הכנסת." ליקוטי מוהר"ן עמוד פו סימן לב.

אז אם אהב רב נחמן כל כך את ארץ ישראל מדוע לא נשאר בה?  התשובה פשוטה משאת חייו היו תלמידיו והוא לא היה מוכן לעזוב אותם בשום מחיר. ולכן הוא ידע שנסיעתו לארץ ישראל היא לזמן קצר בלבד ועל מנת לשוב אל חיק תלמידיו.

נגענו כאן במקצת מקצתי הכמיהה והאהבה של ר' נחמן לארץ ישראל אך בהקשר זה היריעה רחבה מאוד ובהחלט אפשר לקרוא על כך במקורות כמו בחיי מהרן. כמו בספר המידות או ב "איש היסורים " מאת אברהם גרין ש ם שם בתיאור ביקוןרו של רב נחמן בארץ ישראל.

נשוב עתה לשאלה הפתוחה שהשארנו בתחילת דברינו והיא עד כמה מתקבל על הדעת ונכון להגיד שרב נחמן ביקש שיבואו להתפלל על קברו והבטיח שמי שיבוא אליו בראש השנה הוא יציל אותו מגיהינום, מפגם הברית, וכו'.

סעיף מספר 3

בקשת ר' נחמן לפקוד את קברו לאחר מותו בראש השנה ובמועדים אחרים. האגדה והאמת!

ראשית עלינו לזכור ולהכניס לתודעתנו כמה נתוני מידע הקשורים ברב נחמן:

ראשית לכל ר' נחמן הקים דור של תלמידים שהיה להם לראש. ועל דרך הטבע ודרישת היהדות היא שהוא יחנך אותם וילמד אותם על פי ההלכה היהודית, המסורת היהודית הקיימת,  ואת שקיבל מרבותיו.

באופן יוצא מן הכלל האמין ר' נחמן שהוא הצדיק שבדורו וכל יתר הצדיקים לא מגיעים לרמתו. הוא האמין בכך בל לב ולכן לא היתה משום טיפה של גאווה בדבריו אלו. נהפוך הוא רב נחמן האמין שבהיותו צדיק הדור רצוי וכדאי ללמוד ממנו.

מכאן קל להבין את בקשתו של רב נחמן שיבואו יהודים מכל קצווי הגלות אל מעונו באומן לשמוע עצה תורה  ולימוד ממנו. אך מודגש שהבקשה הזאת רלוונטית לחייו ולא חו"ח למותו.

וסיבות לדבר שלא רצה שיבואו אליו לאחר מותו ועל כך נדבר בהרחבה בהמשך.

אפשר גם למצוא ברב נחמן את הפן המשיחי. גם בכך שהוא האמין שהוא גלגולו של שמעון בר יוחאי ולכן רוח הקודש וסגולות הייחוד מעבר לכל אחר אחר בדורו נמצאות בו  באישיותו ובהילה האופפת אותו. התחום המיסטי  והקבלי היה חלק בלתי נפרד מתפיסת עולמו. לכן קל להבין שהאמין גם שאנשים שיבואו אליו בחייו אפשר שהוא יציל אותם מאשו של גהינום ומפגם הברית וכד'

אלו התזות אולי גם העובדות  ועתה לעניין העדין השנוי, לדעתי, במחלוקת בין חסידי ברסלב ד' היום לבין המתנגדים או המביטים על הדברים מהצד כמוני למשל.

ראשית יש לפנות למקורות ואין צל של ספק שר' נחמן הכיר אותם על בורים והנה אנו קוראים בפרק לב בדברים ש ה' מעניש את משה על האירוע במי מריבה ומונע ממנו את הכניסה לארץ ישראל. ולא עוד אלא שמבקשו למות על הר נבו לאחר שיראה מרחוק בעיניו את הארץ כאמור שם ל"ד ה "וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב. על פי ה' ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. חזקוני מפרש  "שלא ידרשו בו שואלי מתים." ופרוש זה די מקובל עלינו. 

כבר ציינו את התייחסותה של התורה בדבר "זכותו תגן עלינו" שהרי היא פוסלת אפשרות כזו מכל וכל.

בראשית פרק ל'  פסוק 1. אומרת רחל: "... הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" כלומר רחל מבקשת את יעקב הצדיק המכובד המקובל הירא שמים שיתפלל בעבורה שגם לה יהיו בנים כמו לאחותה לאה.

תגובת יעקב חריפה ביותר שנאמר: "ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן."  רוצה לומר: איך את מעיזה לבקש ממני תיווך בינך לבין הקב"ה. יש לך בעיה פני אליו ישירות.

ואני אומר אם התורה מביאה בפנינו מקרה להסקת מסקנה חזקה לגבי ההלכה הרי שההלכה היא שאין לבקש שזכותו של זה או אחר צדיק גמור או חלק צדיק יגן עלינו. הקשר להגנה או לבקשה צריך להיות ישיר בלא שום מתווכים.

והתורה אומרת לנו במפורש שאין דבר כזה שזכותו של מי שהוא אחר או צדיקותו יכולה לשמש ערבות לביטחון הזולת.  וכמו שאומרת במקרים אחרים איש בחטאו ימות.  או כמו שאומרים איך שתסדר לך את המטה כך תישן.

וכן מפרש משה בן ישראל איסרליש (הרמ"א) בספרו "תורת העולה ( ח"א פי"ט) "אמונת התפילה, שיש להתפלל להשי"ת ושלא לשום אמצעי.[4]  מובן שהוא מרמז כאן על קשר ישיר בין האדם לבוראו ובלא תיווך של "זכותו תגן עלינו."

אין לי צל של ספק שר' נחמן גדול הדור ידע את כל הדברים הללו והקיש בקלות ממקרה יעקב ורחל לחייו האישיים ולחיי עם ישראל בכלל ואל ההלכה בפרט. ולפיכך לא יעלה על הדעת שחשב שזכותו תגן עלינו.. בחייו, על אחת כמה וכמה לאחר מותו.

לעומת זאת  מאחר וכאמור רב נחמן הכיר והאמין בהיותו נישא מעם [5] ושקדושה אופפת אותו בשל היותו גילגול של גדול ישראל  (בר יוחאי)  הוא האמין בכל לב שעצתו לגבי הנזקק הדרכתו לגבי הנזקק יכולים בהחלט לעזור ולסייע. לכן ביקש שיבוא אליו בחייו כדי לקבל את ברכתו. הצדיק יכול לברך וברכתו יכולה להתקבל. אך זכותו לא יכולה להיות לעזר או למעין כנפי שכינה לאחר.

הנכון הוא שאחרי מותו של רבי נחמן  אמר תלמידו החביב רבי נתן  הנוסע לאומן בראש השנה יש לו חלק בקץ הגאולה (נחל נובע עמוד מ)

אך גם אותו רבי נתן אמר: ליקוטי מוהר"ן עמוד תו בפרק המדובר על "יקרת ראש השנה שלו"

".... וגם למדנו שרצונו חזק להיות אצלו באומין על ראש השנה תמיד לאחר הסתלקותו, ושאין דבר גדול מזה."

ובאותה נימה ממשיך וכותב ר' נתן:

"וגם למדנו כמה צריכין לחזק לשבר המניעות מדבר שבקדשה בפרט המניעות מלהיות על ראש השנה שצריכים לשברם ביותר ולהיות דיקא על ראש השנה,  עד שאפילו אם הוא ז"ל בעצמו מצוה ומסכים לבלי להיות אצלו על ראש השנה, חלילה להסתכל על זה, וצריכין לזהר מאד לבלי לשאל אותו שום שאלה על זה, כי הוא ישיב בודאיי לבלי להיות. ואף אל פי כן בנקדת האמת לאמתו צריכין להיות דיקא.

לפי שכותב הרב צוריאל במאמרו "יציאה לראש השנה לאומן מנהג ראוי או לא? אלו דברים שכותב רבי נתן כ – 64 שנה לאחר מותו של רבי נחמן[6]

אז ממה נפשך?אם רצונו של ר נחמן שיבואו אליו בראש השנה באומן תמיד לאחר הסתלקותו, אז למה לפחד לשאול אותו?

ואם הוא בוודאי ישיב לבלתי היות  אצלו באומן בראש השנה לאחר הסתלקותו, סימן  שהוא לא רוצה שיבאו אליו.

מתוך דברי ר' נתן (וידוע לנו שר' נתן השתדל מאוד להביא את דברי רבו בקפדנות יתירה) יוצא שניתנת כאן חוות דעת אישית של ר' נתן לגבי צפונות לבו וסודות פנימיותו של רבו משמעות הדבר שר' נתן מדבר מהרהורי לבו לפי הכרותו את נחמן ולא מביא נטו את דברי נחמן כהוויתם.

כלומר האמינות ברצונו העז של ר' נחמן שיבואו אליו לאחר מותו מתערערת ודווקא משום דבריו ועצם ניסוח דבריו של רבי נתן.

בהמשך חוזרים הדברים על עצמם בצורה וגיוונים שונים

למשל:  בהמשך בעמוד ת"ז כותב רבי נתן:

"שהיו אנשים שהיו להם מניעות מלהיות אצלו על ראש השנה ושאלו אותו בעצמו, והשיב להם שלא יהיו על ראש השנה. והתחילו להתעקש הלא שמענו מכם גדל האזהרה להיות אצלכם על ראש השנה . ועשה עצמו כמקפיד עליהם וגער בהם שלא ידברו יותר, וכן עשו ולא באו על ראש השנה.

ראשית כאן מדובר על אנשים  שהיה לו קשר עמם בחייו ולא אחרי מותו. ולכן הדברים לגיטימיים גם מבחינת ההלכה. שנית מדובר פה על אנשי חו"ל ושמה של א"י או אנשי א"י כלל וכלל לא מוזכר/ים.

שלישית יש כאן רמז שרבי נתן מדבר מעצמו ולא מתוך דברי ר' נחמן שכן הוא אומר "ועשה עצמו" הייתי מזכיר כאן ואומר למי שלא יודע שרק  הפרט בעצמו והקב"ה שמעליו יודע לבחון כליות ולב. וכל אדם אחר לא יכול לדעת זאת.

למה הדבר דומה שרבקה ששולחת את יעקב צפונה בשל החשש שלה שעשו רוצה לרצוח את יעקב. ושם נאמר: "ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" ואני שואל מי חוץ  מעשו עצמו ומהקב"ה יכולים לדעת מה אמר עשו בלבו? לא רבקה, ולא אנשי חצרה. ולכן אין כל אמינות ואמת באותה מחשבה של רבקה שעשו רוצה להרוג את יעקב.ואין הוכחה טובה יותר לכך שאותה חשיבה בטעות היתה יסודה שכן מי כעשו כאוהב לאחיו. ומי כעשו שדאג לשלום אחיו. ומי כיעקב שסתם לאחיו ורימה אותו על כל שעל ושעל. מכאן שגם ר' נתן עם כל גדולתו וכבודו לא יכול לדבר בשם לבו של ר' נחמן.

ובהמשך ממשיך ר' נתן בליקוטי מוהרן דף ת"ז לכתוב:  "צריך להיזהר מאוד לבלי לשאול אותו בזה כלל" וראה בהמשך שם שם. ומגדיל לעשות ר' נתן שקובע לנו כלל  "וכך הוא נוהג לדורות , שכששואלין להרב והמנהיג על דבר שיש בו כעין מסירת נפש, צריך להשיב : לאו, אף על פי שבאמת לאמתו רצונו שימסר נפשרו וישבר כל המניעות" ואז הוא אומר את המשפט שברישא "צריך להזהר מאש לבלי לשאל אות בזה כלל."

ואני שואל מה זה צריך להיות. האם נקבעים כאן כללים לגבי התנהגות והתדברות עם צדיקי דור? האם לא ניתן לדבר בדיבור ישיר מבלי חששות רמיזות והיפכות מסתברות? והרי משחקי דיבור אלו רחוקים מהשכל ומהתנהגות רגילה של בני אדם ותלמידי חכמים.

מצטט הרב אבינרי במאמרו "ארץ ישראל ולא אומן"  וכן בדברים שכתבו בשמו במדיה שנקראת אינטרנט  מתוך החוברת "ראש בני ישראל "חוברת שהיא מספרי חסידות ברסלב עצמה כדלקמן:

"בראש השנה אנשי ארץ ישראל שזכו להתיישב בארץ החיים- הפלטרין של מלך, לא צריכים לנסוע לאומן, כי בארץ ישראל זורח אורו של צדיק ביתר שאת וביתר עוז."

וכן נכתב שם בחוברת של ברסלב "ראש בני ישראל"כך

"מהרבה מאוד סיבות אין לנסוע על ראש השנה מארעה קדישא לארץ העמין, ושאין רצון רבינו ז"ל כלל וכלל."

וכן ממשיך הרב שלמה אבינרי ומצטט :

כתוב בתורתנו הקדושה ומקרא מלא, שישנה השגחה פרטית מיוחדת והסתכלות מיוחדת מאת הבורא ברוך הוא בארץ ישראל בראש השנה (ובמשך כל השנה כולה, כולל ערב ראש השנה) מה שאין הדבר בשום מקום אחר בעולם כולו, ואין שום נברא, אפילו צדיק ונביא שיוכל לשנות ולומר אחרת ממה שכתבו בפסוק זה" (עמוד 2) ברור ופשוט שאין אף אחד בעולם שיוכל להפקיע מצוות ישוב ארץ ישראל לדורות, לשלוה ימים קבועים בשנה לפחות, וכי יעלה על הדעת שרבינו ז"ל עשה כן?"

ואני ממשיך להביא בכאן עוד מדבריו של הרב אבינרי כדי לסבר את העין להרחיב המחשבה ולהעמיק אל שורשי הלב אהבת ארץ ישראל וכבוד ארץ ישראל   והאדם:

 שאומר הרב אבינרי דברים אלו ומסכים אני הקטן בכל פרט מדבריו:

·        עזיבת אישה וילדים , בראש השנה, היא בעיה מוסרית או אפילו  הלכתית

·        מרן הרב קוק מוכיח שאין היתר לצאת לחוץ לארץ להשתטח על קברי צדיקים  (משפט כהן עמ' שנב)

·        יש תרי"ג מצוות מן התורה ומצוות רבות מדרבנן, אך אין מצוה כזאת להשתטח על קברי צדיקים  (עיין שם משפט כהן)

·        ונניח שמחפשים אנו קברי צדיקים וכי חסרים כאלו  בארץ ישראל: ענקי עולם ראשונים ואחרונים, תנאים ואמוראים ואפ אבותינו אברהם יצחק ויעקב ואמותינו שרה רבקה רחל ולאה שאי אפשר לבטלם אפילו כנגד רבי נחמן מברסלב.

·        על הבטחתו של רבי נחמן להוציא פושעים מגיהנום אם יבקרוהו באומן, נשיב  כי כבר לפני כן זכינו שאברהם יוציא אותנו  מגהינום (עירובין יט א) וכן יצחק אבינו  (שיר השירים רבה ח. סוכה נב. רש"י ד"ה שבעה רועים ושמונה נסיכים) ויתר על כן אברהם אבינו יושב על פתחו של גיהנם ואינו נותן לאדם מהול להיכנס שם בראשית רבה מח,ח.

·        רבותינו הקדושים, התנאים והאמוראים לימדונו שקיום מצוות התורה הוא שמציל מגיהנום כגון קריאת שמע  ( ברכות טו  ב)[7] תפילה (דרך ארץ זוטא ט) ביקור חולים  (נדרים מ, א) צדקה  (גיטין ז..  בבא בתרא י, יא) או לימוד משנה (מדרש תלפיות)

·        על פי תלמידיו הקדושים כבוד מוה"ר נתן ,  ר' נפתלי, ר' שמעון ותלמידי תלמידיו במשך הדורות עד דור אחרון – דעת ר' אברהם בר' נחמן מטולטשין  ור ' לוי יצחק   זכר כל הצדיקים לחיי העולם הבא, המבררים מקחו של צדיק שרצונו חזק וברור, שבראש השנה אנשי ארץ ישראל שזכו להתיישב בארץ החיים – הפלטרין של מלך, לא צריכים לנסוע לאומן, כי בארץ ישראל זורח אורו של צדיק ביתר שאת וביתר עוז,

וכמבואר מדברי רבינו זצ"ל בליקוטי מוהר"ן סימן קיא בלשון הזו כהילכתה:

ראש בני ישראל (שמות ל) ראשי תיבות  רבי. ובסימן מח מבואר שדווקא בארץ ישראל זורח אורו בבחינת רבי. מה שאין כן בגלותא"[8]  מהרבה מאוד סיבות אין לנסוע על ראש השנה מארעא קדישא לארץ העמין, ושאין רצון רבינו ז"ל כלל וכלל."

" עוד ברור ופשוט שאין אף אחד בעולם שיוכל להפקיע מצוות ישוב ארץ ישראל לדורות, לשלושה ימים קבועים בשנה לפחות, וכי יעלה על הדעת שרבינו ז"ל עשה כן?" (עמוד 2)

רבי שמעון , תלמידו ומשמשו של רבינו ז"ל בעולם הזה ובעולם הבא, על פי הבטחת רבנו ז"ל על אף שהיה גר בארץ ישראל, מעולם לא נסע מארץ ישראל לאומן על ראש השנה (עמוד 2)

ונסע רק פעם אחת לשבועות, לחתן את בנו... ואף על פי שידע שהקיבוץ התקרב ובא, לא נשאר בחוץ לארץ, אלא חזר מיד לאחר השידוך , להיות בראש השנה בארץ ישראל (עמוד 2-3)

חשוב לשים לב לעובדה שמוהר"ן רבי נחמן נסע לארץ ישראל אף שידע שיתכן שעל ידי נסיעה זו יפסיד את אומן בראש השנה, ואמנם כך היה במציאות. שמה מינה ארץ ישראל דוחה אומן"( עמוד 3)

וכן ממשיך הרב שלמה אבינרי לצטט מהחוברת "ראש בני ישראל והנה עוד כמה מהמובאות שהוא מביא במאמרו:

ר' מאיר טפליקער , תלמיד מובהק למוהר"ן, לא נסע מהארץ לאומן על ראש השנה  (עמוד 4)

"במכתבו של רבי נחמן טולשינר ה(המודפס בסוף ספר עלים לתרופה) ליושבי ארץ ישראל- מוכח שיושבי ארץ ישראל לא נסעו מהארץ לאומן. ולא העיר להם דבר וחצי דבר על זה וקיבל  את זה בטבעיות, ועיין שם שמחזק אותם מאוד לא לזוז מהארץ ולא להוציא ולבזבז אפילו פרוטה אחת עבור חוץ לארץ"  (עמוד 4)

רבי אברהם ברבי נחמן... אמר... בארץ ישראל, אדרבה שמה זוכים בצורה הכי מובחרת להיות אצל רבנו זצ"ל. (עמוד 5)

ראב"ן אמר לאנשי מסירות הנפש ... שאין לנסוע מהארץ לאומן על ראש השנה.

"רבנו הקדוש בארץ ישראל הוא רבי, מה שאין כן בחוץ לארץ יש בחינת ריב , כמבואר בליקוטי מוהר"ן סימן מח (עמוד 7)

אהבתו של רבי נחמן לארץ ישראל וכמיהתו וגעגועיו אליה, מוצאת ביטוי עז ב "ליקוטי עצות"  (עניין ארץ ישראל פסקה כ ועניין ברית פסקא ע)

שם הוא רואה שהקבר הוא בחינת ארץ ישראל וזה נאמר שם ככלל לגבי כל קברי הצדיקים.

הרב צוריאל במאמרו מסביר "שהרב נחמן לא התכוון שזה ארץ ישראל ממש , כי אם כן הצמחים והגידולים שם חייבים בתרומות ומעשרות, וכן בשמיטת קרקעות וכו' ואף פוסק לא אמר כך. "

וממשיך הרב צוריאל ואומר: " ואם נאמר שהכוונה לגוף הקבר ולא לאדמה ושדות שמסביב , הרי המתפללים כולם עומדים סביב, ולא על הקבר עצמו. והרי הם עדיין בחו"ל וגם הנסיעה כדי להגיע עד לשם צריכים הם לעבור בשטח חו"ל וכיצד זה מותר?

אלא מה התכוון הרבי? נראה לו לרב צוריאל שסביר שהתכוון  רב נחמן לאלו הבאים מאוקריינה או כל מדינה שהיא  לגבי אנשי חו"ל אלו הקבר דומה יותר לארץ ישראל . אבל לרדת מארץ ישראל עד לשם , ודאי שהמקום נמוך בדרגתו."

דבר אחר עניין התשליך (שהוא לפי ענ"ד מנהג)

ידוע לנו שיעשה תשליך ליד הים או ליד הנהר דווקא כדי להזכיר את זכות העקידה. שכתוב במדרש: כשהלך אברהם אבינו עם יצחק בנו לעקידה, עשה השטן את עצמו כמו נהר לעכבו. ועבר אברהם אבינו עליו השלום בנהר עד צווארו, ואמר: "הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש" (כה"ח תקפג ס"ק כט, ל עפ"י מדרש תנחומא וירא כב).

ואני, הקטן , שואל: אם רמז יש לכך למעשה העקידה האם לא נכון ישר וטוב יותר שייעשה התשליך דווקא במקום הקרוב להר המוריה ועד כמה שיותר מאשר שירחק עד אומן לעשות זאת? והרי הדעת נותנת שככל שירחק תתקהה המצווה ממנו וככל שיקרב תתהדר המצווה עליו.

הרב אליעזר מלמד מדבר על מנהגי ראש השנה וגם נוגע בהלכה

בדבריו הוא מסביר מדוע על אף שבתורה ראש השנה מוכר כיום אחד אנחנו נוהגים לחגוג אותו בשני ימים רבות בא"י לרבות בירושלים. ההסבר ארוך מאלף ומשכנע. בסייפא של דבריו הוא אומר

"זהו הטעם ההלכתי, אבל מבחינה רעיונית, ראוי להזכיר כאן את דברי הצמח צדק שהסביר, שבחוץ לארץ הקדושה אינה ניכרת כל כך, ודומה הדבר לפנס שמאיר למקום רחוק, שאורו חלש ומפוזר, ולכן ראש השנה שבארץ ישראל מרוכז ביום אחד מתפזר בחוץ לארץ על פני יומיים (דרך מצוותיך קיד, א). ועל פי זה ניתן להבין שמאחר וראש השנה הוא חג עמוק ועליון, שבו נבראת השנה החדשה, אף שמן התורה הוא יום אחד, כדי לקולטו אנו צריכים ליומיים.

ובהקשר לכך חשוב לציין כאן, שמאחר והיום הראשון של ראש השנה הוא המקודש מן התורה והוא העליון יותר, ראוי להתפלל בו על ענייני הכלל, ואילו ביום השני של ראש השנה שנקבע על פי חכמים, שמדרגתו נמוכה יותר והוא קרוב יותר לחיים היום יומיים שלנו, מתאים יותר להתפלל על ענייני הפרט."

אם אמשיך עוד נדבך הלאה מדבריו של הרב אליעזר מלמד נמצא ונלמד ששוב אנו מגיעים לאותה ידיעה שאף היא ברורה מאליה שככל שאתה מתקרב לעפרה של ארץ ישראל תפילתך מתעצמת יותר וקדושה יותר. וככל שאתה מתרחק מהארץ גם עוצמת התפילה המתקבלת בשמים נמוכה יותר. וזאת על אף שמתפלל אתה בכוונה רבה מאוד. קדושת הארץ אפוא מקרינה מעצמה אורה של שכינה וזיו קדושה. העוטפת את התפילה הארצ ישרלית  בשובלי זהב.

זכר ליציאת מצרים והנסיעה לאומן!

מזכירים בקידוש ובתפילת עמידה "זכר ליציאת מצרים" בראש השנה.ולא סתם מזכירים להראותך שהוציא ה' את בני ישראל ממצרים והביאם אל ארץ ישראל. ואיך יעלה על הדעת להזכיר הזכרה זו מעבר לגבולות ארץ ישראל?

והרי ברור הוא כשמש בשמים שקדושת ארץ ישראל מוזכרת ומודגשת בשל יציאת מצרים ולכן כל בר דעת ידע שעדיף דווקא בראש השנה שהוא היום הנורא והחשוב הזה לבוא לארץ הקודש כפי שיצאו בני ישראל מעבדות לחרות  ושבו אל ארצם. ולא לעזוב לרגע את הארץ בחג קדוש זה ולצאת לרעות בעפרי ארצות זרות. שהם בכללם כמוהם כמצרים.

אגב , המהר"ל מסביר שהיציאה ממצרים - משמעותה שה' הוציאנו מהחומריות ונתן לנו מעלה א-לוקית (גבורות ה', פרק מה). אז איך יעלה על הדעת לעזוב את הארץ המובטחת ולנסוע לחו"ל . הרי זה כאילו טובל ושרץ בידו. כאילו ומבזבז המעלה האלוקית שניתנה לו על ידי הקב"ה.

סעיף 4

 תפילה ליד קבר צדיק המותרת היא או לא.

בגמרא במסכת ברכות ג ע"ב מובא שאסור להתפלל ליד קבר.[9] וכיצד אפשר לבטל דין הגמרא?"

לעניין זה אביא את דבריו של הרב דב ליאור כפי  שכתב במאמרו הנ"ל "ארץ ישראל ולא אומן:

"יש מקומות שנוהגין להתפלל על קברי צדיקים ונותנים שם צדקה לעניים, אך לא ישים מגמתו נגד המתים אלא יבקש בזכות הצדיקים שוכני עפר. הגר"א לא צידד בהליכה לקברי צדיקים. שאלו את מרן הראי"ה קוק, האם מותר לצאת מארץ ישראל לחו"ל להשתטח על קברי צדיקים. בתשובתו כתב , שבוודאי יש עניין להשתטח על קברי צדיקים, אך לצאת מארץ ישראל לחו"ל זה איסור, ויש מספיק צדיקים בארץ ישראל. והוסיף: "מ"מ אין הדבר ברור כלל לע"ד לומר, שלא תספיק אהבת אבות העולם ישני חברון, עד שנצרך לצאת על זה מא"י לחו"ל".

כמובן שלכהנים אסור להשתטח על קברים אפילו של צדיקים. יש שרצו להסתמך על המדרש ש'קברי צדיקים אינם מטמאים' והבינו זאת כפשוטו, שיש היתר לכהנים להשתטח על קברי צדיקים. וזה אינו, מפני שבשו"ע אין דין כזה. ומפורש מצינו במקרא שמישאל ואלצפן שנשאו את נדב ואביהוא שמתו - נטמאו, וכן

נושאי ארונו של יוסף נטמאו משום שהמת מטמא גם אם הוא צדיק. כך כותב גם ר' ישראל משקלוב תלמיד הגר"א בתחילת ספרו 'פאת השולחן'[10] וכן בשו"ת 'סבא קדישא' למהרש"א אלפנדרי ח"ב יו"ד סימן כג, אוסר.

רבקה אמנו מראה לנו את הדרך הנכונה ביותר לתפילה והיא הדרך הקצרה ביותר הישירה, הברורה, והמרגשת ביותר: היא אם ההתבודדות ואולי האישה הראשונה בתורה המתבודדת:

רבקה, לפי שיטתו של רבי נחמן, היא המתבודדת הראשונה בתורה. היא לא שואלת את בעלה לא שואלת רב, היא הולכת מתבודדת ומדברת ושוטחת בפני ה' את כאביה.  הדיבור הישיר בין האדם לבוראו היא הדרך הנכונה והחזקה ביותר.

היא זו המראה לנו בעקיפין שאין מה ללכת אל קברי צדיקים, "אין לדבר על זכותו תגן עלינו" אלא אחת היא: פנייה יישירה אל הקב"ה.

לגבי היציאה מארץ ישראל עוד לומדים  מהמדרש על הפסוק : " לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוקים" ויקרא כה, לח)  על כך אמרו חז"ל "היוצא לחו"ל כאילו עובד עבודה זרה.בהקשר זה אומר הרמב"ן בפירושו לבראשית יט ה " ודע כי משפט סדום היה למעלת ארץ ישראל, כי היא מכלל נחלת ה', ואינה סובלת אנשי תועבות, וכאשר תקיא את הגוי כולו מפני תועבותם, הקדימה וראתה את העם הזה שהיו רעים מכולם לשמים ולבריות, ושממו עליהם השמים והארץ, והושחתה הארץ בלא רפואה לעולם. מפני שבעבור טובה נתגאו, וראה הקב"ה שיהיה לאות לבני מרי לישראל העתידים לירשה כאשר התרה בהן, גפרית ומלח שרפה כל ארצה, כמהפכת סדום ועמורה, אדמה וצבויים אשר הפך ה' באפו ובחמתו. כי היה באומות רעים וחטאים מאוד, ולא עשה בה ככה, אבל למעלת הארץ הזאת היה הכול, כי שם היכל ה'. ועוד אני עתיד לבאר זה בסדר "אחרי מות", אם יחייני הממית והמחיה."

הרמב"ם מבקש לא לצאת מא"י למעט ארבעה תרוצים: ללמוד תורה או לשאת אישה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ. וכן יוצא הוא לסחורה. לבריאות מותר לצאת. כי פקוח נפש דוחה כל התורה. ומותר לצאת כדי ללמד תורה לאחרים

אם נחזור למקרא לספר במדבר פרק ל"ב נראה שמשה מתנגד לבקשת  אנשי ראובן גד וחצי המנשה  שרצו לגור בעבר הירדן המזרחי ארץ חשבון.

על כך אומר הרמב"ן במדבר כא 21

"כי ארץ סיחון ועוג ירושתם של ישראל הייתה כי לאמורי היא, והיה מן הדין שאם יענו שלום ופתחו להם שיהיה כל העם הנמצא בה להם למס ועבדום. אבל משה היה יודע כי ישראל עתה לא יכבשו כל עשרה עממים, והיה חפץ שיהיה כל כבושם מעבר לירדן והלאה, שיהיה מושבם יחד, ושהיא הארץ הטובה אשר היא זבת חלב ודבש, הלא תראה שאם לא בקשוהו ממנו בני גד ובני ראובן לא היה מניח שם אדם אלא שתהיה לחרבה. וכן שנוי בספרי (תבא רצט) לתת לך, פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך, ועוד אמרו רבותינו (במדב"ר ז ח) בעשר קדושות, שאין עבר הירדן ראוי לבית המקדש ולשכון השכינה.

ואוסיף על כך ואומר, אני הקטן, שאי אפשי לך להרחיק אל עבר הירדן והלאה שככל שתרחיק מירושלים ומבית אל, מקומות שהשכינה שוכנת בהם הולכת ומתפוגגת לה כוחה של שכינה. והא דברים אלו כדברי ר' נחמן עצמו שאומר שאין כמו ארץ ישראל להיות בה במחיצתה של שכינה ואור חזק הבא מקדושת השמים.[11]

לעניין זה נמצא בתלמוד בבלי מסכת כתובות דף קי עמוד ב

ת"ר: לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל.
שכל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוה,
וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוה,
שנאמר: ויקרא כ"ה לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים,
וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה?
אלא לומר לך: כל הדר בחוץ לארץ - כאילו עובד עבודת כוכבים;
וכן בדוד הוא אומר: שמואל א' כ"ו כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים,
וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים?
אלא לומר לך: כל הדר בחוץ לארץ - כאילו עובד עבודת כוכבים.[12]

ועוד נאמר בדף ק'"א: שאמר רבי אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון. שומע אני שתושב ארץ ישראל  אין טעם לו לילך אצל רב נחמן שיציל אותך מאישו של גהינום, שעצם היותו בארץ מנקה אותו מכל עוון בעת יעמוד בבוא יומו ליתן דינו אצל בורא עולם, ורב נחמן עצמו הן ידע זאת שברי לנו שקרא במסכת כתובות.

השאלה האם מותר לצאת לחו"ל כדי להשתטח על קברות צדיקים ולהתפלל על ידם:

אומר על כך הראי"ה קוק  (בשאלות ותשובות משפט כהן, סימן קמז)[13] "למי כל חמדת ישראל ? הלא היא בארצנו הקדושה!" ולמה לון לאהדורי על קברי חו"ל? ... שצדיקים בא"י הלא המה הגבורים אשר מעולם שאין דוגמתם . ואיך ייתכן לומר שתהיה מצווה לצאת עבור זה לחו"ל? ועל  עיקר המצווה לא ידענא, דמצינו רק שהיא תועלת שע"י  כן הצדיקים מבקשים עליו רחמים. אבל מצווה מנא ליה?"

כלומר הרב קוק טוען שאין בכך משום מצווה להשתטח  על קברי צדיקים בחו"ל. ואם אין זו מצווה לשם מה יש לנסוע לשם?

וכן כותב הרב הגאון ר' בנימין זילבר בספר "אז נדברו" חלק יב סימן כח בסברו עינינו להבין על עניין יציאה לקברות בחו"ל שאומר הוא כך:

"וכאן מקום אתי לעורר על מה שהתחילו לנסוע מארץ הקודש לבקר קברי צדיקים בארץ העמים: שזה עלבון להארץ ולהאבות בקדושים, התנאים והאמוראים גדולי ישראל הטמונים כאן, והיה המנהג (בעבר ) שהיו באים לארץ לבקר, ביחוד מארצות הסמוכים לארץ, ולא נסעו לארץ אחרת לבקר הטמונים שם, וכל שכן אנו שזכינו, להסתופף בחצרות ה' . גם מבחינת ההלכה שאסור לצאת מהארץ לחו"ל , אין אני מוצא היתר לזה. וכל נסיעה קשור עם ביטול תורה הרבה, והוצאות כספיות, שאפשר להחיות בהם עניים, וכבר פירש ר' יהונתן אייבשיץ הא דאמרו "והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה"  מדובר בששתיהן הן מצוות. ובעידנא של יצר ותאוות התיירות, כל אחד יש לו לחשב בנפשו,אם כל כוונתו רק לשם שמים ."

ועוד ממשיך ואומר בספרו: "וכאן מקום אתי לעורר על מה שהתחילו לנסוע מארץ הקודש לבקר בקברי צדיקים באר. וכל זה אינו שווה אפי' שהכוונה שהגויים ישמרו על קברי הצדיקים.

וכן אומר: אנחנו לא צריכים להתחכם על מה שכבר נפסקביור"ד בסימן ש"ס שמותר לפנות קבר כדי לקוברו באר"י שהוא כפרתו, שעפר ארץ ישראל מכפרת" וגו'   שם שם בהמשך.

חסידי ברסלב נוסעים בשל ששמעו מדברי ר' נתן שמביא מדברי ר' נחמן שליקטם בספר ואומר שאמר רב נחמן, שמי שיבוא עד שבע שנים יציל אותו מפגם הברית עד לחתונה. וכן מעונשו של גהינום ועוד כמה הצלות מהצלות שונות.

ואני שואל: והרי הלכו אנשים רבים ובאו. כמה מהם זכו להטבה באותה שנה? כמה מהם מתו מיתה רגילה באותה שנה , וכמה מהם מתו בייסורים באותה שנה. מישהו עמד אי פעם עם נייר ועפרון ורשם את הזוכים ואת המפסידים והשווה כמויות אלו מול אלו? ו

וכי יעלה על בר דעת ושכל שאותו זה שהלך לאומן וזכה, לא היה זוכה גם פה בארצו ארץ ישראל מעצם היותו כאן? מבלי שהיה מכתת רגליו לאומן? והלו אי אפשי להוכיח דברים אלו.

ונניח שזכה אותו זה שהלך לאומן . אז אני שואל מה המחיר? ומה החשבון שהוא עלול לשלם בשל שעבר על ההלכה, ביטל זמן תורה ולימוד, פיזר כסף נסיעה לטובת עצמו,אף שאפשר ובכסף זה היה מציל או מושיע כמה זקנים או חולים ונדכאים ועניי עמך ישראל המשוועים לעזרה בבחינת ישראל אחים זה לזה.

דבר אחר:

יצחק טרגר ואהרון אויערבך נכדיו של ר' שלמה זלמן אויערבך רשמו בספר שקראו לו על שם הישיבה שהיה ראש לה "הליכות שלמה" על הלכות התפילה. ושם הם כותבים: " והורע בעיניו מאד מה שנפרץ הדבר שנוסעים מא"י לחו"ל שלא לצורך המצוות המבוארות בפוסקים. ואמר שאינו רואה היתר לזה.

הרב צוריאל במאמרו מביא מדברי הרב יעקב עמדין בסידורו  שם הוא מדבר (וקושר גם לנאמר  בברכות ל ע"א)[14] שידוע שחובת המתפלל לכוין גופו כנגד ירושלים (וטעם לכך שצריך כל אדם מישראל לעשות בלבו הסכמה קבועה  לעלות ולדור  בארץ ישראל.)

ואם נקשור זאת לנסיעה לאומן הרי מי שנמצא כבר בא"י והוא עוד יוצא ממנה כדי להתפלל בחו"ל יש לתמוה כיצד יצליח שתפילותיו ישוגרו לא"י אשר בה נמצא שער השמים ובה התפילות עולות. והרי במעשה הנסיעה והתפילה באומן יש משום החלשת יתר של כוחן של תפילות.

לדעתו של הרב צוריאל ואני מסכים אם כל אות מדבריו:

"ומה שצדיק יסוד עולם מוהר"ן מברסלב בקש שאנשים יבואו לפקוד את קברו, ברור הדבר שהוא התכוין רק ליושבי חו"ל, הסמוכים למקום שם היה , כי באותם הדורות לא היו אווירונים המטיסים נוסעים לחו"ל, אלא ההליכה מא"י לאוקראיינה ארכה חודשים ארוכים, ולא היה הדבר מעשי לבוא ולחזור.

לכן, סביר יותר להניח (לדעתי) שאם יהודי מארץ ישראל היה יוצא לחו"ל כדי להשתטח על קברו של רב נחמן ועוד בראש השנה, הראשון שהיה מוחה ומצטער על כך היה רב נחמן בעצמו , שהיה אומר לא הייתי רוצה בכך ולא היתה כוונתי בכך, אלא באנשי חו"ל בלבד שיבואו אלי.

ולכן נעשה שימוש לא מדויק בדברי מוהר"ן רבי נחמן, ויותר מזה אף היפוך מוחלט לרצונו ולדבריו.

מביא הרב צוריאל מדבריו של  תלמידו של רמב"ן הרב יוסף ג'קטליה  בספרו "שערי אורה" (סוף השער השני)  שאומר שם שרבים הסכנות הרוחניות האורבות לתפילות הנאמרות בחו"ל  עד שיגיעו לארץ ישראל. שכן אין שערי שמים בחו"ל , אלא רק בארץ ישראל.

החתם סופר התנגד לחגיגות שעושים במירון בל"ג בעומר לכבוד יום פטירת של רבי שמעון בר יוחאי[15] וכמותו יש מתנגדים רבים גם בקרב אנשי הדת עצמן הרואים בהילולה ההיא מעין יום לעשיית פיקניק אכילה וזלילה עד כדי שכחה לשם מה באו בכלל לשם

ואוסיף ואומר שלפי ע"נד כל ההילולות הנעשות לזכרם של צדיקים ולקבלת ברכה מהם לאחר מותם פסולים מעקרם כל שכן השתטחות ועליה לקברות צדיקים.  יום פטירתו של צדיק אינו יום שמחה ואינו מקור להילולה. נהפוך הוא יום רציני הוא יום עצוב. (ואם הקבר מטמא את הידיים,  והא ראיה שאנשים רוחצים ידיהם ביוצאם מבית הקברות, מי ערב לכך שהעומד ליד הקבר אינו  מטמא את התפילה וכל תפילתו מיטמאת בשל המעמד?)

4.1   ספציפית לגבי התפילה עצמה בבית הקברות

בהסתמך על המשך מאמרו של הרב צוריאל בפרק השלישי:

עובדה קיימת שמציין אותה הרב היא שאחד מההבדלים שבין החסידים למתנגדים הוא "שהראשונים מרבים לפקוד קברותיהם של הצדיקים  (עפ"י זירוז הזוהר והמקובלים) וה"מתנגדים" נמנעים מזה.  לשתי השיטות יש מקור בחז"ל אע"פ שגדולי הראשונים כמו הרמב"ם נקטו שאין ללכת. (רמב"ם הלכות אבל פ"ד ה"ד והתוספות לסוטה דף לד)

כאן מדגיש הרב צוריאל במאמרו נקודה חשובה:

המפתח למחלוקת הוא במסכת תענית דף ט"ז עמוד א.בכל הדיון בקשר ליציאה לבית הקברות ביום תענית גשמים. למה יוצאין לבית הקברות פליגי ה ר' לוי בר חמא ור' חנינא. חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים וחד אמר כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים. מאי בינייהו? איכא בינייהו קברי עכו"ם מאי הר המוריה פליגי בה ר' לוי בר חא  ור' חינא חד אמר הר שיצא ממנו הוראה לישראל וחד אמר הר שיצא ממנו מורא לעובדי כוכבים."  רש"י מסיק מסקנה ואומר "יוצאין לבית הקברות, ומכאן נוהגין בכל מקום לילך לבית הקברות  ב ט באב שהרי ט"ב הוי תענית צבור כמו שהיו עושין מפני הגשמים.

הרמב"ם פסק כ "מאן דאמר" הראשון שהטעם מפני הכנעת הלב.  דבריו בהלכות תעניות (פ"ד ה"יז) " אחר שמתפללין יוצאין כל העם לבית הקברות ובוכין ומתחננין שם, כלומר הרי אתם מתים כאלו, אם לא תשובו מדרכיכם." הרמב"ם לא מנמק את מה שפסק למעשה. זאת אומרת שהוא יוצא לחנך נגד אותה הדעה שיתפללו המתים עבורנו. הראב"ד בהסכם מן השתיקה מסכים אתו. וגם השו"ע מסכים אתו שמביא את דבריו בחיבורו. וגם הרמ"א מסכים אתו וגם מהר"י קארו. כולם סוברים שאין טעם הליכה לבית הקברות בעבור שהמתים יתפללו עבורנו, אלא כדי להכניע ולהנמיך את רוחם של ההולכים שם.

ממשיך ר' צוריאל ומסביר לנו שהרמב"ם למד מהירושלמי לפסוק כמו "מאן דאמר.." שיוצאים לבתי הקברות כדי לקבל הכנעה, ולא מפני שמבקשים מהמתים להתפלל עבורנו.

שבירושלמי על אותה משנה בתענית  (תחילת פ"ב) הביאו רק את הנימוק של ההכנעה. מכאן נובע שכל המאמרים בבבלי על ההליכה אל המתים שיבקשו רחמים בעבור החיים הם רק לפי "מאן דאמר" ההוא. אשר בסופו של דבר דעתו נדחית  מן ההלכה למעשה.

ועוד מאיר עינינו ר' צוריאל לזכור שבמשנה ברורה לס' כ"ה ס"ק מ"ב שבכל מחלוקות בין הגמרא והזוהר, יש לעשות כמו הגמרא.

אני ממשיך לעיין במאמרו של הר' צוריאל וכאן הוא מאיר עינינו לעוד פסק ברור וידוע:

מקובל הוא, לרבות על דעת המקובלים "שההולך להתפלל ליד קברי הצדיקים עליו להתרחק ד' אמות מהקבר. וכן, ד' אמות מכל קבר אחר הנמצא בקרבת מקום לקבר הצדיק.  כי כך לשון האר"י ז"ל "ודע כי לא כל אדם ראוי והגון להשתטחות הנ"ל והסיבה היא כי אין לך אדם שלא יצא ממנו טיפת זרע לבטלה אשר מהם נוצרים בחינת מזיקין הנקראין שידין ונגעי בני אדם כמ"ש. והנה האדם ההולך שם אפילו במקרה שלא להשתטח, מתדבקין בו ואפשר שיתעברו בו ומחטיאו. ולכן אין ראוי לילך לבית הקברות אם לא לצורך מצות הלויית המת וקבורתו וכו' ובפרט אם האדם ההוא גם לא נטהר ולא תיקן הנגעים אשר לוו ולא שב בתשובה עליהן, כי בוודאי יתדבקו בו מדי עברו בבית הקברות" עכ"ל  (שער היחודים ונבואה"  פרק ד, מהדורת קארעץ, תקמ"ג דף ד.

 אומר הרב צוריאל  כי  "עניין זה שצריך להתרחק ד' אמות מהקבר  הובאו ב" מגן אברהם" וב "באר היטב" וב "משנה ברורה (ס"ק מ"א)  ובערוך השולחן (שם ס"ק ז כתב : והארי ז"ל אין דעתו נוחה לילך על הקברות. וזה בנוסף לדעת הגר"א באגרתו בדרכו לא"י כותב: " וכל הצרות והעוונות באים מזה.

ושואל הרב משה  צוריאל שאלה לגיטימית:

"ומי הרואה כל הפוסקים הללו המסכימים לדעת הארי ז"ל עצמו ולא יחוש לדבריהם?

ואע"פ שברור כשמש שאין לחשוש מקבר אדמו"ר ברסלב עצמו, אבל הרי הוא מוקף עשרות קברות של אנשים אחרים, ואי אפשר להגיע אליו אם לא מקדימים לעבור בין הקברות ההם.

יתירה מזו!

חז"ל אסרו ללמוד תורה או להתפלל בסמיכת מקום של המת (ברכות יח ע"א)[16] ומה שכתוב שהושיבו ישיבה על קברו של חזקיה המלך  (גגא קמא טז ע"ב) פסקו שם התוספות  שזה היה רק בריחוק ד אמות.

ושואל הרב צוריאל: מה נאמר כאשר הקבר ההוא מוקף בקברות של מתים אחרים. כלום גם הם כולם מוחלים על סזיונם מחמת תועלת של מת זה?

  ממשיך הרב צוריאל לחדד את העניין הזה ואומר: ר' יוסף קאפח הקשה בביאורו לרמב"ם (הל' אבל, פי"ד  הי"ד) הא כיצד הופכים מקום טמא כמו בית קברות להיות בית כנסת? והרחיב ע"פ "מורה נבוכים" מה הוא מהות של בית קברות. גם החיד"א  (שם הגדולים" ערך ר' אליעזר בר נתן (ראב"ן) בסוף דבריו הקשה: "כי כמה שנים הייתי תמיה על מנהג ישראל שמתפללין בזיהאר"ה אצל קברות הצדיקים, ואין לקרות ק"ש או להתפלל תוך ד' אמות של מת או בבית הקברות וכו'..... ובכן לפי דעת חיד"א ע"פ הרמב"ם תפילה שם פסולה אף בדיעבד. ויש להתפלל שוב.

פנייה אל המתים:

וכבר הבאתי לעיל את עניין ראישא ד' פרק ל בבראשית בו מתכעס לו יעקב על רחל על שאמרה לו " הבה לי בנים, ואם איל מתה אנכי."

על כך מפרש הרמ"א בספרו תורת העולה ח"א פי"ט " אמונת התפילה, שיש להתפלל להשי"ת ושלא לשום אמצעי (מתווך) ולזה כיוון יעקב אבינו באומרו התחת אלקים אנכי? להורות  כי אף אמצעי אין לאדם לשים בינו לבין אלוהינו.

וכן כותב דנציג אברהם בעל "חיי אדם"  הלכות ראש השנה, כלל  קלח ס"ק ה

"ער"ה הוא יום האחרון מן השנה וקבלו חז"ל שכל העושה תשובה יום א' בשנה חשוב כאילו שב כל השנה. ולכן נהגו שכולם מתענים וגו'.... ויש נוכגין עוד לילך על הקברות ואמנם צריכים להיזהר מאוד שלא יכנס לקברות מי שהוא טמא קרי כי אז החיצונים מתדבק בו וגם לא ילך על קברי רשעים כי הם המזיקין ויהי נזהר מאוד שלא ישים מגמתו להתפלל ולבקש מן המתים שקרוב הדבר שיהי' בכלל ודורש אל המתים. אלא שיתפלל להקב"ה שיעשה חסד בזכות הצדיקים המתים."

וכן הוא כותב בספרו חכמת אדם (כלל פט, ס"ד ז) "איסור דורש אל המתיםזה שמרעים עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה ואותן נשים וכן ע"ה שהולכין על קברי מתים וכאלו מדברים עם המתים ואומרים להם רצתיהם קרוב הדבר שהם בכלל זה ונמצא שיש מן הגאונים היו רוצים לאסור להשתטח על קברי מתי, אלא ההולכים שם יתפללו לה' שימלא שאלותם בזכות אבותם ובזכות הצדיקים."[17]

מעיר הרב צוריאל : "ויש חשש פן  יש חלק מסויים מהבאים לאומן הפונים אל הצדיק ר' נחמן שיפעל למענם אצל הקב"ה כדי להוושע מצרותיהם ובדבר זה הם נכשלים לעבור על היסוד המפורט כאן..

לדעתי על האדם להבין את הבדל הדק בין ההליכה אחרי הרגש לבין ההליכה אחרי ההלכה והגיונה וכללי חז"ל נכון שקיימת משיכה בלתי מוסברת להגיע לאומן כדי להיות קרובים עד כמה שיותר לרבי, בדיוק כמו אותה תחושה שאם עומד אני ליד קברו של אבי אני מקרב עצמי אליו ביתר שאת. אך ההיגיון אומר אחרת. חכמים! אל תפנו אחר הרגש כי לפעמים הרגש הוא בחינת יצה"ר, ומושך אתכם לעבור על איסור ד' אמות, איסור דרישה אל המתים (שההשקה בינו לבין זכות מעשיו תגן עלינו היא דקה מאוד)  איסור עזיבת ארץ ישראל לגלות או במילים אחרות עזיבת הקודש כדי לילך אל החול. ומעל הכל עיוות השקפת עולמו ורצונו של הרבי עצמו המבקש בכל לשון של בקשה לכו לארץ ישראל ודווקא בראש השנה כי לו יכולתי אף אני הייתי הולך כדי להניח עצמותי שם לנצח, אך יהיה זה חמור מבחינתי אם אעזוב את תלמידיי.

מי שמאמין באמונה שלמה בקיום המצוות ודעת תנאים אמוראים  וגאוני ישראל כמו הרמב"ם החידא הרמא ואחרים, מן הראוי שילך אחר ההלכה.

ומעל הכל מה שמצינו אצל עקביא בן מהלל שאמר ארבעה דברים והמסקנה שם היא כי יש אחרי רבים להטות.

ורבים אומרים לא לילך לאומן בכללם אפילו פלג מחסידי ר נחמן  מברסלב עצמו ומיעוט רק אומר לילך.

וחשוב יותר שכל ההבטחות שנאמרו שיתן אותו צדיק גאון למי שיבקרו באומן ניתנו ונאמרו בשמו אך איש לא יחתום באופן עיוור שאמר במדויק אי אלו דברים.

וגם אם אמר, סביר להניח בקרוב של מאה אחוז שלא התכוון בדבריו אלו לאנשים יושבי ארץ ישראל כפי שהראנו עד הנה אלא לאנשי חו"ל בלבד.

כתב:

חגי קמרט

--------------------------------------------------------------------------------

[1] כך מכל מקום כותב ר' נתן מנעמירוב בספרו "חיי מהר"ן (נדפס לראשונה בלבוב תרל"ה) ממה ששמע מפי רבי נפתלי שהיה אחד משני עדים נאמנים שנכחו בעת שמוהר"ן בקש בהפצרה שיבוא אנשים לבקר את קברו (פסקה קס"ב  וכן בפסקה רכ"ה שם נאמר "כשיבואועל קברו ויתנו פרוטה לצדקה בעבורו, בעבור הזכרת נשמתו, ויאמרו אלו עשרה פרקי תהילים בשביל תיקון למקרה לילה אז יניח רבנו עצמו לאורך ולרוחב  (כלומר יתאמץ בכל כוחו) ובודאי יושיע לזה האדם. ואמר  שבפאות  (שבראשו של אותו אדם יוציא אותו מגהינום אפילו אם עבר מה שעבר  (עבירות) רק מעתה ואילך יקבל על עצמו שלא ישוב לאיוולתו חס ושלום

[2] א  בית דין הגדול שבירושלים--הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמוד ההוראה, ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהם הבטיחה תורה:  שנאמר "על פי התורה אשר יורוך, ועל המשפט אשר יאמרו לך--תעשה" (דברים יז,יא), זו מצות עשה.  וכל המאמין במשה רבנו ובתורתו--חייב לסמוך מעשה הדת אליהם, ולהישען עליהן.

ב  כל מי שאינו עושה בהוראתן--עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תסור, מכל הדבר אשר יגידו לך" (ראה דברים יז,יא).  ואין לוקין על לאו זה, מפני שניתן לאזהרת מיתת בית דין:  שכל חכם שמורה על דבריהם--מיתתו בחנק, שנאמר "והאיש אשר יעשה בזדון, לבלתי שמוע . . ." (דברים יז,יב).

ג  אחד דברים שלמדו אותן מפי שמועה, והם תורה שבעל פה, ואחד דברים שלמדו אותן מפי דעתן באחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שהדין בדבר זה כך הוא, ואחד דברים שעשו אותן סייג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה, והם הגזירות והתקנות והמנהגות--בכל אחד ואחד משלושה דברים אלו, מצות עשה לשמוע להן, והעובר על כל אחת מהן, עובר בלא תעשה.

[3] לדעתי אין במילים אלו, של סיפא, משום דיוק, מאחר והרב הגאון נחמן מאומן לא נגע בהלכה, אלא שתלמידיו ר' נתן בעיקר פירשו יותר מהרהורי לבו מאשר ממה שרב נחמן התכוון לו. והא ראיה שמעולם לא ביקש ר' נחמן בפיו, שיבואו אל קיברו יהודאים מארץ ישראל בראש השנה. וגם לא היה אומר דבר כזה שהוא בלתי אפשרי ועל כך נדון בהמשך.  וראיה נוספת ששמעתי את הרב הרוש מגדולי ברסלב בימינו מדבר על שלושה הלכות שרב נחמן תיקן. ודברים אלו רחוקים מכל מציאות ואמת.

[4] בפרק תשע עשר בהתחלה הוא אומר: "נשוב למה שהיינו בו ....הערת הימני נגד אמונת התפלה שיש להתפלל להשם יתברך ושלא לשום אמצעי. ואת האמונה נתבארה בספר בראשית שמצינו כל האבות התפללו אל השם יתברך בלי אמצעי כלל.  ומצינו אברהם שהתפלל במעשה סדום ויצחק התפלל על רבקה אשתו ויעקב התפלל כמו שדרשו ז"ל (בראשית כה)  "ויפגע במקום" ולזה כיוון יעקב במאמרו התחת אלוהים אנוכי וכו'  לכן חרה אף יעקב על רחל שרצתה לשומו אמצעי בינה לבין אלוהיו באמרה הבה לי בנים."

[5] דרך משל: ר' נתן כותב בליקוטי מוהר"ן עמוד קלז סימן ה בהקשר לנסיעתו  של ר' נחמן לא"י: " אלו היו יודעים העולם על מה אני נוסע, היו נושקים את דריסת הרגלים שלי. בכל פסיעה ופסיעה שלי אני מכריע את העולם כלו לכף זכות."

[6] כותב הרב משה צוראיל: " חיי מוהר"ן נדפס לראשונה רק בשנת תרל"ה עת שהרבי נפטר בשנת תקע"א כלומר 64 שנה אחרי פטירתו! וגם ספר זה לא נדפס על ידי תלמידו ר' נתן .  ולכן אין אמינות גמורה לגבי הנאמר שם. כלומר אפשר שהוסיפו מלה או גרעו מלה וכל המשמעות עלולה להשתנות וראה מאמרו של הרב משה צוריאל  "יהדות: ימציאה לראש השנה לאומן , מנהג ראוי או לא?"

[7] וראה שם שם  בתחתית העמוד : " א"ר חמא ברבי חנינא כל הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה מצנינין לו גיהנם."

[8] וכך כתוב ואני חגי מצטט מליקוטי מהר"ן דברי רבי נחמן כפי שנכתבו על ידי רבי נתן:

קיא :

" שמעו הרים ריב, דאהי ריב על בנהא בגלותא . כי בארץ ישראל איהי רבי שנתהפך אתון ריב ונעשה רבי ועקר ארץ ישראל על ידי כח מעשיו. כמו שכתוב " כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים " תהילים קיא . אבל כשכח הזה הינו בחינת סוכה נפגם, אזי גוברים אומות העולם, גורב ימין שקר, ונעשה מ "רבי" "ריב" אזי איהי ריב על בנהא שגלו משלחן אביהם ומארצם יצאו ובשביל זה סכה הינו תפלה בכח  וכו'''

[9] וראה שם ע"ב " אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת. וראה רש"י. שם שם.

[10] שם בפאת השולחן נכתב: יש למנוע..... מנהג כהנים שהולכים עק"צ התנאים ואמורים וגאונים באומרם שקברי הצדיקים אינם מטמאים. וטעות הוא בידם . כי מגדולים דצדיקים, מאבותינו הקדושים... אדם וחוה והאמהות הק' ויוסף הצדיק וגו' ואחרי כן אומר : (בית ישראל) יש למנוע... אותם אנשים מי שהיו נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' יוסי הגלילי ...מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהו כי הרי צדיקים מטמאין וגו' שם שם.

[11] זה הניסוח שלי ותרגומי לדבריו של ר' נחמן ולא ציטוט של דבריו. שציטוט מדבריו כפי שהובאו על ידי ר' נתן אמרנו זה לא פעם במאמר זה.

[12] ועוד נאמר שם אצל רש"י (על המשנה" הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין וגו' ) "הכל מעלין את כל בני ביתו אדם כופה לעלות ולישב עמו בירושלים. אחד האנשים ואחד הנשים. אף האשה כופה את בעלה לעלות ולדור שם" שם שם ק' עמוד א רש"י. ועוד נאמר בדף ק'"א:

[13] הלכות מלכים לרב קוק סימן קמז בענין היציאה מא"י לחו"ל (הערות לס' שדי חמד) אות א'מערכת א"י כתב דמותו לצאת מא"י לחו"ל להשתטח על קברי צדיקים מצד שהיא מצוה רבה. ולע"ד צ"ע טובא שנהי שמצינו בכלב שהשתטח על קברי אבות וכיו"ב כ"מ בגמ'. אבל ודאי לענין מצוה היש פנים לומר דעל כל קברי הצדיקים שבעולם מצוה להשתטח, זה לא ניתן להאמר כלל. א"כ הלא רבו מאוד קדושים וטהורים, ועיקר הקדושה של הצדיקים הראשונים, למי כל חמדת ישראל הלא האו בארץ הקודש, ולמה לך לאהדורי דוקא על קברי חו"ל."  וכאן ממשיך הרב קוק  ומדבר על עניין המצווה שזה כלל וכלל לא מצוה.

אגב כותב הרב צוריאל במאמרו שסיוע לדברי הרב קוק ניתן למצוא בספר "פתחי תשובה"  : אבל להשתטח על קברי צדיקים , לא מצינו בזה ( בחז"ל) מצוה ידועה או כבוד חכמים. (לשו"ע יו"ד ס שע"ב ס"ק ב)

[14] ת"ר סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות יכוין לבו כנגד אביו שבשמים שנא' התפללו אל ה' והיה עומד בח"ל יכוין עצמו כנגד ארץ ישראל. היה אומד בארץ ישראל יכוין עצמו כנגד ירושלים. שנאמר והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת. היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר והתפללו אל הבית הזה. היה עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים שנאמר והתפללו אל המקום הזה וגו' ...נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם למקום אחד.

[15] בהערת שוליים אזכיר שרב נחמן חשב שהוא גלגולו של רבי שמעון בר יוחאי. ורב נתן היה מקבל זאת כמעין עובדא שרבו אינו אלא גלגולגו  של רשב"י.

[16] והתניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו, התם תוך ארבע (אמות) הוא דאסור חוץ לארבע אמות חייב.  וגו'

[17] אגב, עניין של זכותם תגן עלינו ז"א מעשים טובים שעשו ורוב צדקות שעשו ובעצם היותם צדיקים , כדי להשפיע במקומים על כך שהפרט המבקש והמתפלל ייענה על כך משמים אינה מקובלת עלי שכן היא נוגדת כל מה שהתורה שלנו באה ללמד אותנו במקרה יעקב ורחל. וחד משמעי הוא איש בלבו יתפלל. והקב"ה  ירצה יענה לא ירצה לא יענה. אך אין להרוויח מן ההפקר היינו מאצטלא של צדיקים. שכשם שאמר איש בעוונו ימות כך יש לומר איש במצוותיו ייחיה! וזו היא דעתי שלי בלבד.