על הביקורת : פרק שלישי: שיר טוב ושיר גרוע מדדים וקריטריונים

1.מבוא קצר

אציג בפניכם תזה שתפתח בפניכם צוהר למחשבה נוספת בביקורת השירה והפורזה בכלל:

כל אדם מעצם טבעו הוא עולם בפני עצמו ואינדיבידואל בפני עצמו. לכן קשה להניח  שאם ניתן לשני אנשים לכתוב שיר על כפתורים למשל, שניהם יכתבו בדיוק אותו דבר.

משמעות הדבר שהאדם מעצם טבעו הוא מקורי. ולא רק שהוא מקורי, אלא שגם אם ינסה לחקות מישהו אחר הקושי בחיקוי יהיה קשה יותר מאשר בכתיבה הרגילה של שיר למשל, מצד אותו אדם.

פועל יוצא מכך הוא  שהאדם תמיד ייתן מעצמו דבר מה מאישיותו מאופיו מסגנונו ולכן כל מה שיצא מתחת ידיו יהיה בגדר מקורי. מכאן שכל יצירה שיוצאת לאוויר העולם היא בבחינת חידוש אומנותי שיש לתת את הדעת עליו. השמדת אותה יצירה היא הפיכתה לכלום. מכאן שעצם קיומה של אותה יצירה הוא כבר עולה על הכלום הוא כבר חיובי וכך יש לראותו. מכאן שאין דבר כזה יצירה אפסית ריקה  רעה. כל יצירה היא בבחינת יצירה טובה. טובה יותר פחות טובה זה כבר עניין לשיקול דעת האדם.

לא אחת קרה שבבחינתי שיר, כמבקר, מצאתי אותו כשיר טוב , לטעמי, והשתוממתי על כך שמבקרים אחרים מצאו אותו כשיר לא מוצלח.

למותר לציין שאין זאת, אלא שכותב השיר בודאי ראה אותו לפחות כשיר טוב עד טוב מאוד. שהרי זוהי יצירתו ואותה הוא שולח לביקורת הכלל![1]

מה הוא שהאחד רואה בשיר כשיר טוב והשני שיר לא טוב והקיצוני אף מהין לומר גרוע או זה כלל וכלל לא שיר.

ננסה  במאמר זה לנסות למצוא את אותו שביל זהב או קווי הנחיה לבחינת היצירות כטובות או לא טובות.

לפני כן אביא כמשל  דבר מה מתחום המוסיקה הקלאסית:

 הקונצרטו מס´ 1 לכינור שכתב צ´יקובסקי נחשב לאחד משיאי המוסיקה הקלאסית ומהקונצרטים הפופולאריים והיפים ביותר שנכתבו אי פעם בכל הזמנים.

סמוך להופעת הקונצרט כתב גדול מבקרי המוסיקה של אותה התקופה על הקונצרט לכינור של צ´יקובסקי  כדלקמן ואני מצטט מהויקפידיה:[2]

"בקהל ישב אדם, שהיה אימת המלחינים והנגנים, המבקר אדוארד הנסליק, שכתב על היצירה כי נדמה שאפשר לשמוע סירחון מהמוזיקה שצ´ייקובסקי כתב, בעיקר בשל הפרק האחרון בקונצ´רטו שנכתב על מוזיקה קוזאקית עממית. הסערה שהמאמר חולל הובילה לפרסום היצירה ברחבי העולם כולו.

על הצייר הדגול אמדאו קלמנטה מודיליאני אנו יודעים שלא זכה להערכה רבה בחיו, רק אחרי מותו היתה הכרה בערכן הרב של יצירותיו. ומי היום לא יודע מי זה מודילאיני?

2.שתי נקודות מבט לנושא:

בעיניי המשורר

בעיניי הכלל

בעיניי המשורר:

 עד כמה שנשמע פרדוכסלי בכל זאת מציינו משוררים בעלי ביקורת עצמית חזקה מאוד לגבי שיריהם; הן לגבי שירים שפורסמו בהווה על אחת כמה וכמה לגבי אלו שפורסמו בעבר (ולא אחת נקראים כ "בוסר" בעיניהם).

לגבי הכלל:

רבגוניות בביקורת. ודומה כי לכל אחד יש את הטעם האישי שלו ואת קנה המידה לשיפוט משלו.

אין בקהל הקוראים כללים ברורים חדים ומחייבים לגבי מה שיש לקרוא כשיר טוב או שיר גרוע. המרחב פרוץ ולא אחת המבקרים ,דווקא בפורומים, הולכים אחרי ההסכמה הכללית שנקבעת לפי מה שמחוזק בעיניהם ככותבים טובים. בבחינת בעל המאה הוא בעל הדעה. כותב טוב דעתו טובה.

לפני הכל חשוב להדגיש דגש אחד והדגמתו היא במעין סיפורון קצר:

יום אחד אמרתי לבני ששיריו של זמר מסוים (שמו לא חשוב לצורך העניין) אינם מוצאים חן בעיניי ועוד לעגתי ואמרתי שהתכנים ברמה ילדותית והלחן גם הוא לא משהו.

ענה לי בני ואמר לי.

ועובדה שיש לאותו זמר המון מעריצים והרבה בני נוער נהנים גם מהמילים וגם מהשירה.

ואז הוא אמר לי משפט שלא אשכח:

מה היית מעדיף מחיקה טוטלית של כל שיריו של אותו זמר כמו להעלימם מהעולם או להשאיר אותם.?

ודע שמחיקתם היא מחיקת יצירה או בריאה  קיימת. והפיכתה לאפס לריק לכלום.

מובן שהשאלה רטורית והמשמעות שלה היא : עדיף שהיצירה שהיא חלק מנשמתו של היוצר תתקיים בעולם מאשר תחדל מהיות. שאם תגרום הנאה ולו רק למעט אנשים הרי שעשתה את שיוצרה ייעד לה.

שווה בעיניך יצירה שבעינך היא ברמה נמוכה אך יכולה לגרום הנאה רבה למישהו ברמת משכל פחותה מהנורמה.

האם לא טוב שנבראה ונשארה בעולמנו? הרי יכולה למלא את כל עולמו של אותו אדם בהנאה רבה , ואחרים יכולים לדחותה כאוות נפשם. בעיניו היא מעולה ומצוינת ובעינך גרועה ורעה.

מה הם המדדים העכשוויים הסמויים והגלויים לבחינת שיר בעיניי הקורא וקביעה אם שיר טוב הוא או לא?

 תחושת בטן: ההרגשה הפנימית המורכבת מניסיון נצבר, מהתחברות לנושא או אי התחברות אליו

 גורמי ההשוואה:,ההשוואה אף היא ניסיון מצטבר, לשירים אחרים, על אותו נושא או באותה מתכונת

ניסיון:,נסיון בניתוחי שירים בביקורת של שירים בחינת ביקורת של אחרים.

מיומנות הביקורת:,מיומנות נרכשת עם הזמן. היא אמצעי טוב לביקורת.

החששות : הן מהמבוקר ותגובותיו, והן מקהל הקוראים.

החששות הם לא אחת פונקציה של אי בטחון עצמי בביקורת. וכתיבת ביקורת בצל החשש יכולה להיות הרת אסון למבוקר. לכן מומלץ במקרה כזה כלל וכלל לא להגיב.

אינטואיציה: הגישה האינטואיטיבית  "פגשתי במשהו דומה שהיה טוב" "מזכיר לי משהו שקראתי פעם" וכד´ יכולה להיות טובה ויכולה לשמש כמכשול. מכל מקום אינה תורמת הרבה לשיר ולמבוקר בהיותה , (כמו תחושת בטן), לא מדויקת ולא נשענת על כללים ברורים מוסכמים.

3. כללי הביקורת:

ישנם כללי ביקורת מקובלים וברורים ואפשר לומר אוניברסאליים במהותם.

אלו כללים שבעיקר מתייחסים לצורה, למעטפת יותר מאשר לתכנים.

על דרך משל נמנה מספר מהם:

צורה

                     ¨         קישוטי שיר: דימויים  אונומטופיה, תקבולות למיניהם, מטאפורות, חרוז, מצלול ומקצב כל הקישוטים המקובלים בשירה

בתחום זה תהיה ההבחנה לגבי: מידת המקוריות בדימויים.  כמות הדימויים –פרופורציה מתקבלת על הדעת. לא יותר מדי ולא פחות מדי. מקצב  - עד כמה השיר זורם.

קישוטים – עד כמה הם באמת מיפים את השיר (ולא מעמידים אותו בצורה מגוחכת.)

עד כמה הם באמת נחוצים לשיר בהתחשב  גם בתוכנו. שווי משקל של השיר ומידת ההרמוניה הניכרת בו.

                     ¨         משקל: משקלים למיניהם בין אם יתדות ותנועות בשירת ימי הביניים או למשקל המטרי בשירה המודרנית

                     ¨          

חרוז. חריזה בשיר

ואופן בנית הבית. אקרוסטיכון, אמביוולנטיות של מילים , משחקי מילים וכד´

תכנים:מידת התאמת תוכן וצורה היא אחת מהמדדים החשובים להארת שיר טוב. עד כמה הצורה חובקת תוכן ועד כמה תוכן מתאים או חופף לצורה. זוהי כוחה של אומנות.

נפש השיר:עד כמה השיר זורם ועד כמה הצבעים שבו בולטים והחשוב ביותר עד כמה הוא שר את שיר נשמתו בפני הקורא.

             תכנים:

גם לתוכן השיר קשה לקבוע כללים ומסמרות אך מובן שהוא חלק חשוב  בקביעת  השיר הטוב או הגרוע.

התוכן קובע את הלך הרוח של השיר ואי אפשר להתעלם מקיומו. התכנים הם הצטברות של ראית מרחבים  חווית אירועים שיוצאים יום אחד החוצה מלב המשורר. אולי אפשר לקרוא לכך: "בזמן רגעי ההשראה.."

גם כאן אפשר לקבוע כמה כללים המובנים מעצמם :

                     ¨         חשוב שהתוכן יתאים לכותרת השיר.מגוחך יהיה לכתוב שיר טבע תחת הכותרת הבית הלבן למשל

                     ¨         חשוב שתהיה התאמה בין תוכן לצורה (למעטפת)בשיר ילדים לדוגמא חשובים הם  החרוז המשקל.

                     ¨         קו הגיוני מתפתח חשוב שלתוכן יהיה איזה עמוד שידרה דהיינו איזו נקודת מוצא ונקודת סיום.ערבוב עניינים פוגע בהבנת השיר ועלול לייגע את הקורא בפענוח. (למעט בשירים מופשטים שנכתבו מלכתחילה בסגנון כתיבה שכזה ושזוהי מטרתם)

                     ¨         נדוש בנלי מול מקורי: רצוי מאוד להקפיד על שיבוצי מילים וביטויים מקוריים אשר יכולים להפיח חיים בשיר ולהעלותו לרמה גבוהה יותר.

הביטויים הנדושים (קלישאות) עלולים לקלקל ולפגוע ברמתו של השיר.

                     ¨         כתיבה טכנית מול כתיבה מתוך השראה מובן שגם הכתיבה הטכנית יכולה להוליד שיר טוב ויותר ממנו, אך קל יהיה לו למבקר המיומן להבחין שחסרה בו בשיר אותה נשמה יתירה אותו משהו מיוחד שאנו קוראים לו השראה, ותוצאתו לדעתי היא נפש השיר או נשמת השיר.

5. הקונפליקט בין שפיטת המשורר את שירו מול שיפוט הכלל

מובן שביקורת שלילית מול ביקורת עצמית חיובית של המשורר יוצרת קונפליקט. המשורר מסתכל דרך ביקורת הכלל על שירו שלו, כאשר השיפוט הראשוני  העצמי שלו עומד כרגע לביקורת.

ההתמודדות הזאת היא נקודה חשובה מאוד בחיי היוצר והיצירה. עד כדי שיכול לקבוע את אופייה וטיבה של היצירה לעתיד לבוא.[3]

טבלה : ניסיון לקביעת קריטריונים לבחינת שיר:

סיכום: השיר הטוב והשיר הרע:

גם בבחינה זו מצאנו מספר קריטריונים להחלטה , בדרך כלל לפי הצורה יותר מאשר לפי התוכן.

חשוב לזכור שכל אדם הוא אינדיבידואל  בפני עצמו עם מטען תרבותי משלו, ורקע שונה. לפיכך, בהעדר כללים מוסכמים ברורים, הסתכלות על היצירה תהא שונה מאחד לרעהו. מה שיראה לאחד כשיר רע יראה לרעהו כשיר טוב וההפך. אין כללים ברורים ונחרצים. הכל עניין של הרגשה ותחושה או לפי כללים לא כתובים שנקבעו להם בפורום אנשים  מסוים, כאשר הם יכולים בהחלט להשתנות מפורום אחד למשנהו. כותבי הפורום הם שמכתיבים את אותם הכללים שבעל פה, שיחייבו את כח השפיטה לגבי שיר באותו הפורום בו נשתרשו להן מוסכמות או כללי כתיבה ,ברורים פחות או יותר. אפשר שאותו שיר עצמו יפול בעיניי אנשי חוג אחר.

לאור האמור הייתי ממליץ להוציא משורותינו את הביטוי שיר רע או שיר גרוע. לאמור; בביקורת החברים בפורום אין שיר רע ואין שיר גרוע יש שיר שבעיניו של אחד יראה טוב מאוד ובעיניי חברו יראה טוב או פחות מכך. הכל לפי טעם אישי. את האמת לאמיתה יודעת רק  נפש השיר אשר עומדת לה מהצד, לפעמים כועסת לפעמים צוחקת.

ברמה האוניברסאלית אפשרי שדעת הרוב או תחושת הרוב יכולה להכריע גורלו של שיר או קובץ שירה, אך עדיין אין זה אומר שקבוצות מסוימות אחרות לא  ימצאו באותו שיר או באותו סטייל של קבוצת שירים עניין, ואפילו יותר מזה, יגידו שהשירה הזאת מדברת ללב.

כדי לסבר את העין: השיר "יונתן הקטן " כשיר ילדים או "עוגה עוגה" יראה פשטני ואפילו לא ברמה בעיניי המבוגר המשווה אותם  לשירי ילדים אחרים. אך עובדה היא שהשירים האלו  תפסו תופסים  ויתפסו את אהבת כל הילדים  אליהם והוריהם ימשיכו לשיר להם אותם.

בפורומים לכתיבה יוצרת, ישנו עוד פן שכדאי להתחשב בו והוא הפן המוסרי חברתי. שווה בנפשך יוצר ששלח לפרסום שיר שהוא עמל עליו רבות, חשב אותו לטוב ביותר והנה מישהו בא ואומר לו חד משמעית השיר שלך גרוע.

עצור לרגע ושאל עצמך: איך היית מרגיש לו היו אומרים לך משפט כזה. ואפילו זו אמת לאמיתה, מצד אותו משיב. האם לא טוב לרכך קצת במילים? האם לא עדיף לעודד את היוצר לרכך מעט בדברי האמת ולהורות לו דרך ולא להוריד אותו במחי יד אחד מהדרך בה הוא הולך?