מבוא:
אנחנו ,בני המאה העשרים ואחת ,וקודמינו משך כל הדורות ,עד ימי התנ"ך ועד בכלל, רואים ומכירים בירושלים כעיר הבירה של הארץ המובטחת - ארץ ישראל. בספר בראשית מוזכרת ארץ המוריה , שעל אחד מהריה התרחשה העקדה. מפרשי המקרא קושרים את ארץ המוריה עם ירושלים. ספר דברים מדבר עליה באומרו " אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם" היינו, גם כאן מזהים מפרשים "את המקום אשר יבחר ..." כירושלים. אך תמוהה היא העובדה שהשם ירושלים לא מוזכר כלל וכלל בתורה... מדובר על מלכיצדק מלך שלם. כך מזהים את שלם כעיר שלם שהיא על פי הפרשנים ירושלים. האמנם? ארץ המוריה היא ירושלים? האמנם הר המוריה הוא הר הבית? "המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם" היא ירושלים. אלו שאלות שאין עליהן תשובה חד חד ערכית. ועוד נדון בכך בהמשך.
לעומתה : בית אל מוזכרת גם מוזכרת, לא ברמז ולא בכוונה, אלא מפורשות בשמה. ועוד כבר מקדם; בספר בראשית. לראשונה אצל אברהם פרק יב ' "ח וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה, מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל--וַיֵּט אָהֳלֹה; בֵּית-אֵל מִיָּם, וְהָעַי מִקֶּדֶם, וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה. ": וכן אצל אברהם בחוזרו ממצרים נאמר: " ג וַיֵּלֶךְ, לְמַסָּעָיו, מִנֶּגֶב, וְעַד-בֵּית-אֵל--עַד-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה, בֵּין בֵּית-אֵל, וּבֵין הָעָי. "
וכן אצל יעקב בראשית כח יט וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל; וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה. והן הלאה כ"ח 21 , לא 13, לה ,1,3,6,
יתירה מזו, בית אל מתקדשת מפורשות בשמה בתורה. כאשר יעקב, לאחר חלומו עם בוקר. מדבר על היות אלוהים במקום הזו ועל שער השמים .
לכאורה מוזר שאברהם - היהודי הראשון, זכה שבזכות העקדה על הר מוריה נתקדשה העיר כעיר אשר בחר ה' לשכן שמו שם. ואלו יעקב אבינו שהוא הישראלי הראשון ובעצם אבי העם היהודי ,לא זכה שהמקום בו קיבל מחדש את ההבטחה על הארץ, המקום בו דיבר על שער השמים שבו נגלה אליו ה' ובו הניח את אבן הפינה למה שאמרו להיות בית המקדש לאלוהי ישראל, מקום שלאחר היותו בו שונה שמו לשם העם היהודי, מקום זה לא נתקדש עד כדי היותו בירת העם היהודי. שהרי להזכיר נאמר שם : "טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי. יז וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה: אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. " כלומר המקום היה רווי בקדושה עד כדי היותו נקודה יחידה בעולם בו היתה השקה בין שמים לארץ בין העולם של מעלה לעולם של מטה קרי שער השמים! ולפיכך גם נראה לו ליעקב שבית אלוהים הוא הוא במקום הזה, רמז אולי לבית המקדש שצריך לו שייבנה דווקא בבית אל...
וכי לא תמוה הוא שמקום זה – בית אל לא נתקדש עד כדי היותו בירה. והרי טבריה וצפת מוכרות ומקודשות היום יותר מהישוב הקטן בית אל.
וכי לא מוזר שבמקום בו נתגלתה קדושה שמים על ארץ, ושורש נשתרש באדמתו כניצן ראשוני של עם ישראל, שהראשון ממנו ( יעקב) שונה שמו לישראל, ומכאן ואילך בניו שהם בני ישראל, נפוצו על פני הארץ, שמקום זה לא נתקדש כסמל לעם כולו מאז ועד עולם?
מאמר זה בא כדי לברר את הסיבות ואת הגורמים להעדפת ירושלים על פני יתר הערים ולאמת או לשלול הצדקת היותה בירת ארצנו.
1. קדושתה של בית אל
1.1 התיאור ההיסטורי בתורה :
המקום הראשון בתורה בו אנו פוגשים את העיר בית אל הוא בנתיב דרכו של אברהם בארץ כנען הנה: פרק יב פסוק ו " ו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ. ז וַיֵּרָא יְהוָה, אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו. ח וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה, מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל--וַיֵּט אָהֳלֹה; בֵּית-אֵל מִיָּם, וְהָעַי מִקֶּדֶם, וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה. ט וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה.
בחינת הפסוקים הנ"ל מעלה שתי בעיות הקשורות זו בזו. האחת:
והרי ידוע שמאז ומתמיד הכנעני שכן בארץ, לרבות בזמן היותו של אברהם ובני ביתו באור כשדים. והנה הפסוק אומר "שבבוא אברהם עד אלון מורה הכנעני היה אז בארץ. נשאלת השאלה וכי מה חידוש בכך שהכנעני היה אז בארץ זה כמו שהיית אומר שאבני המקום היו אז במקומם. מכאן ניתן לשער שהדברים שנכתבו כאן נכתבו בזמן שהכנעני כבר לא היה בארץ, היינו בתקופה מאוחרת יותר.[1] משפט זה מתקשר לנאמר להלן בפסוק ח שאברהם העתיק אוהלו מקדם לבית אל. נשאלת על כך השאלה מניין ידע המקרא לכתוב בית אל, בעוד בית אל , נקראה בשמה מאוחר יותר - על ידי יעקב שהגיע אל המקום שנקרא לוז לראשונה.[2]
לענייננו נלמד שאפשר שהדברים אצל אברהם מסתמכים על הורדת דברים שקראו בעתיד.
מובן שניתן לפרש את הדברים גם אחרת לפי רוח המסורת היהודית כך:
ציון העובדה של הכנעני אז בארץ, היא כציון תמרור דרכים קיים. כהדגש למצב קיים חשוב. להסב תשומת לב הקורא למצב הפנימי שרחש בארץ בעת פעולתו של אברהם בה. היינו אין חשיבות לזמן כמו לגופים הפועלים.
אשר לבית – אל , ניתן להסביר שהמקום נקרא כך על ידי הכנענים שישבו בארץ וכאשר אברהם הגיע לארץ שם המקום היה לגביו כשם נתון. וכנקודת ציון. כמו שכם כמו העי . מאוחר יותר שמות אלו אושררו על ידי הדורות הבאים. מתקבל על הדעת שמשך השנים שונה השם בית אל ל- לוז, ויעקב בעקבות החוויות הנשגבות שחווה במקום החזיר את השם לקדמותו וקרא למקום בית אל.
יבחר הקורא בפירוש המתאים לו.
בין כך ובין כך רואים שמקום בית אל מתקדש כבר בימי אברם לפי שהוא בונה שם מזבח ל ה' , וקורא בשם ה' היינו נותן אמונו המוחלט בו. וקורא לכל אנשי המקום לעבוד את ה'. ככתוב: " וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה"[3]
אירוע חשוב שני בו מוזכרת בית אל הוא בשובו של אברם ממצרים כאמור
פרק יג " א וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלוֹט עִמּוֹ--הַנֶּגְבָּה. ב וְאַבְרָם, כָּבֵד מְאֹד, בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב. ג וַיֵּלֶךְ, לְמַסָּעָיו, מִנֶּגֶב, וְעַד-בֵּית-אֵל--עַד-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה, בֵּין בֵּית-אֵל, וּבֵין הָעָי. ד אֶל-מְקוֹם, הַמִּזְבֵּחַ, אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁם, בָּרִאשֹׁנָה; וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם, בְּשֵׁם יְהוָה. "
מעניין שהפעולה הראשונה שאברם עושה כאשר הוא יוצא ממצרים היא מסע עד הנגב ועצירה בבית אל אצל המזבח אשר עשה שם בראשונה בדרכו דרומה. ושוב קורא כאן בשם ה'.
שתי שאלות ניתן לשאול בשלב זה? (הראשונה רטורית מעיקרה)
האם בשל היות המזבח שבנה בבית אל, משכבר בימים, עצר הוא שם? וקרא שוב בשם ה'
וכן מדוע בחר לראשונה לבנות מזבח אצל בית אל? ולקרוא שם בשם ה' .
נשאיר בינתיים שאלות אלו פתוחות.
הפעם הבאה בה מוזכרת בית אל במקרא היא במפגש בין הישראלי הראשון בהיסטוריה, או אביהם של ישראל הוא יעקב, עם אלוהיו. בדרכו אל ארץ נכר – פדן ארם – הוא חונה חניית ליל בשטח במקום שנקרא לוז. הוא שם אבן למרשותיו, נרדם וחולם את החלום ההיסטורי בו מאושררת הבטחת הארץ על ידי ה' כאמור:
"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ".
ספר בראשית הוא מעין "ספר החלומות", חלום יעקב מתייחד מעבר לכל החלומות האחרים בכך שבנוסף לכך שהוא ציורי מאוד הרי תוכנו מלא קדושה והוד, מקשר הוא בין שמים לארץ – הסולם עם המלאכים העולים ויורדים – ה' האל הנורא עומד בראש הסולם ומדבר אל יעקב בן האנוש השוכב על אדמת הארץ. כלומר ההשקה בין ארץ לשמים , בין קודש ל"חול" כביכול מודגשת ובעלת עוצמת זיקה גבוהה ביותר.
יעקב מתעורר, אך תחושת החלום חזקה בו עד כדי שהוא מבין שהמקום הזה מתייחד בקדושתו מעבר למקומות האחרים שבארץ. חוויה שמימית עברה עליו, חוויה שאפשר ומזדמנת לאדם פעם בחיים. הוא מקיץ ואומר:
"וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. יז וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה-נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם".
פרוש הדברים שבשלב ראשון הוא מרגיש בנוכחות חזקה של ה' במקום הזה.
שלב שני ההכרה הזו מביאה אותו לפחד ויראה עד כי אומר הוא "מה נורא המקום הזה" נורא מבחינה חיובית כמובן, הוד הדר וקסם אלוהי שמפחיד בקדושתו.
השלב הנוסף הוא המסקנה שאי אפשר למקום הזה להיות אחר בלתי אם הארובה לשמים וביתו של האלוהים על פני הארץ. היינו זה המקום המקודש ביותר עלי אדמות כי כאן יש השקה ברורה חזקה והדוקה בין שמים לארץ.
הפעילות העכשווית של יעקב עם בוקר היא טקסית: את האבן ששם יעקב למרשותיו כאשר פנה לישון , הוא לוקח ומניח אותה למצבה ויוצק שמן על ראשה. המשמעות היא סמלית.
בצירוף האמירה לעשייה , היינו "זה בית אלוהים.." לטקס הנחת אבן ויציקת שמן עליה", ניתן בהחלט לראות כהנחת אבן פינה למקדש או לבית האלוהים.
מעניין שמאוחר יותר ברבות השנים שלמה בונה את בית האלוהים – המקדש – דווקא בירושלים , ולא כהמשך לאבן הפינה אותה הניח יעקב בבית אל.
וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל-רֹאשָׁהּ.
פעולה נוספת שיעקב מבצע כאות לקדושה שאפפה אותו או כתוצאה מאותו חלום איום ונורא בקדושתו שחלם הוא קריאת שם למקום . ולא סתם קריאת שם, אלא החלפת שם חולין "לוז" בשם מקודש המטביע חותמו על המקום לדורות. הוא קורא לו בשם בית – אל. כתרגום לאמירה שאמר כאשר הקיץ והתפעל כל כך שאמר: "אֵין זֶה כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם".
הנה כי כן הוא אומר: יט וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית-אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר לָרִאשֹׁנָה.
הפרק ההיסטורי הקריטי הזה בחיי האומה מסתיים באמירה: וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.
יעקב נודר את הנדר הראשון בתנ"ך כולו: והוא בעצם אומר מפורשות שהאבן הזאת שהניח אותה בטקס דתי, כאמור לעיל, תשמש כאבן פינה לבית אלוהים שיבנה בעתיד במקום זה . ויותר מזה שכל מה שיינתן לו הוא יעשר ל- ה'. היינו הבית ישמש גם למעשי פולחן כפי שנראה בעתיד; הקרבת קורבנות אשה ל – ה'.
1.2 התיאור ההיסטורי ב- נ"כ.
בספר יהושע מופיעה בית אל כעיר כנענית ומיקומה הגיאוגרפי ליד העי. יהושע בכובשו את הארץ מכה 31 מלכים וכובש את שטח נחלתם. במעשה כיבוש זה הוא לא פוסח גם על בית אל כאמור " מֶלֶךְ מַקֵּדָה {ס} אֶחָד, {ס} מֶלֶךְ בֵּית-אֵל {ס} אֶחָד. יהושע פרק יב פסוק ט"ז 31 מלכים וישובים מכה יהושע. בית אל נופלת להיות בחלקתו של שבט בנימין שעל גבול אפרים, וכובשי בית אל היו מאנשי אפרים.
בימי השופטים והימים הם ימי פילגש בגבעה , שומעים אנו על מרכז פולחני רציני בבית אל. שם היה ארון ה' ופנחס בנו של אליעזר בן אהרון עמד לפני העם באותם הימים הנה:
שופטים פרק כ: "כו וַיַּעֲלוּ כָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל-הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית-אֵל, וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְהוָה, וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם-הַהוּא, עַד-הָעָרֶב; וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים, לִפְנֵי יְהוָה. כז וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּיהוָה; וְשָׁם, אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים, בַּיָּמִים, הָהֵם. כח וּפִינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו, בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר, הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם-בְּנֵי-בִנְיָמִן אָחִי, אִם-אֶחְדָּל;"
אל בית אל באו בני ישראל בשאלה לאלוהים מי יעלה בתחילה להילחם עם בני בנימין: שופטים כ " יח וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית-אֵל וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹהִים וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עִם-בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֹּאמֶר יְהוָה יְהוּדָה בַתְּחִלָּה".
שם גם עלו ובכו והקריבו לפני ה' והעלו עולות ושלמים בטרם יציאה לקרב נגד בנימין( וראה שם שם פסוק כו')
ולאחר הניצחון על בנימין נאמר: " ב וַיָּבֹא הָעָם בֵּית-אֵל וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד-הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל. ג וַיֹּאמְרוּ לָמָה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד. ד וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיַּשְׁכִּימוּ הָעָם וַיִּבְנוּ-שָׁם מִזְבֵּחַ וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים. {פ}"
כלומר אנו למדים שהמקדש בבית אל היה מאין אבן שואבת לישראל לשאול במשפט האורים והתומים , להתפלל , לצום, ולהקריב קרבנות,
שמואל אשר שפט את העם היה סובב בין ערי ישראל. אחת הערים מהן שפט את העם היתה בית אל כאמור: שמואל י ג: " ב וַיָּבֹא הָעָם בֵּית-אֵל וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד-הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל. ג וַיֹּאמְרוּ לָמָה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד. ד וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיַּשְׁכִּימוּ הָעָם וַיִּבְנוּ-שָׁם מִזְבֵּחַ וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים. {פ}"
תפארתה של בית אל ניכרה לא רק מבחינה דתית אלא גם בהיותה מקום מיושב ונקודה אסטרטגית טובה מבחינה צבאית. אנו שומעים על הדרכים הקושרות את בית אל אל סביבתה שופטים כ לא: " לא וַיֵּצְאוּ בְנֵי-בִנְיָמִן לִקְרַאת הָעָם הָנְתְּקוּ מִן-הָעִיר וַיָּחֵלּוּ לְהַכּוֹת מֵהָעָם חֲלָלִים כְּפַעַם בְּפַעַם בַּמְסִלּוֹת אֲשֶׁר אַחַת עֹלָה בֵית-אֵל וְאַחַת גִּבְעָתָה בַּשָּׂדֶה כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל.
כמו כן שאול הציב בבית אל חלק ניכר מצבאו: שמ"א יג ב: " ב וַיִּבְחַר-לוֹ שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ עִם-שָׁאוּל אַלְפַּיִם בְּמִכְמָשׂ וּבְהַר בֵּית-אֵל וְאֶלֶף הָיוּ עִם-יוֹנָתָן בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו".
מעניין שעם הקמת מקדש שלמה בירושלים, אשר ועד להיות למקדש העיקרי החשוב של העם, ירדה בית אל לרמה אחרת משהייתה בכל ענייני קודש ופולחן. היה זה ירבעם בן נבט אשר ניסה להשיב עטרה ליושנה. להעלות שוב את בית אל על נס, ולהחזיר אותה להיות עיר האם ומרכז הפולחן הדתי של העם . כך עשה כאשר הציב, כדוגמת אהרון בזמנו, עגל זהב בבית אל ועגל שני בדן. מובן שלא עשה זאת "מאהבת מרדכי" אלא מתוך מחשבה ברורה לפלג את העם ולהעתיק את העלייה ברגל מהכמיהה והעלייה לירושלים, אל הכמיהה והעלייה לבית אל: " כט וַיָּשֶׂם אֶת-הָאֶחָד, בְּבֵית-אֵל; וְאֶת-הָאֶחָד, נָתַן בְּדָן. ל וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה, לְחַטָּאת; וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד, עַד-דָּן. לא וַיַּעַשׂ, אֶת-בֵּית בָּמוֹת; וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם, אֲשֶׁר לֹא-הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי. לב וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ--כֵּן עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר-עָשָׂה; וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל, אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה. לג וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי--בַּחֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-בָּדָא מלבד (מִלִּבּוֹ); וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר."
כך הפך ירבעם בנן נבט את בית אל למרכז דתי למלכות ישראל. העמיד בה את אותו העגל ,שנשאר בזיכרון העם מימי אהרון, כמעין עצם המקשר בין תפילת העם לאלוהים, בין האדם לבוראו, מעין הקבלה לכפורת הכרובים במקדש שבירושלים.
הרע שעשה ירבעם , מן הסתם, בעיני הושע ואמציה הנביא הוא החזרה לחטא העגל של אהרון אשר עשה ירבעם בבית אל , ולא עוד אלא שרמז על כוונתו זו בקוראו לשני בנים בשם נדב ואביה כשמם של בני אהרון נדב ואביהוא אשר ידוע שהקריבו אש זרה במשכן שבמדבר[4]. כך ניסה לפרוץ את קו הדבקות של העם בתורת משה , אל דרך זרה אחרת עגל כעגלו של אהרון, עבודת ה' לפי נדב ואביהוא, כמו כן שינה את סדר החגים וסדרי הכהונה מהסדר הרגיל והמקובל שנהוג היה מימים ימימה ביהודה.
בימי הנביאים אליהו ואלישע הפכה בית אל להיות גם בית הנביאים. על פניו נראה ששני אלו לא התנגדו לפולחן ועבודת ה' שנעשתה במקדש בבית אל, ואין התנ"ך מגלה אף לא רמז להתנגדותם. אולי משום שהכוונה היתה אותה כוונה עבודה ל – ה' אלא שהדרך והצורה היתה שונה מהרגיל והמקובל.
לפי המסופר במל"א יג בא איש האלוהים מיהודה בא להוכיח את ירבעם על מעשהו בהקטרה על המזבח[5]
כדוגמה זו עשה אחיה השילוני שאף הוא הוכיח את ירבעם על מעשיו בקודש מל"א יד ט[6]
המלך יהוא אשר ניתץ את מזבחות ואלילות הבעל לא פגע בעגלי הזהב והמזבחות שבבית אל, אולי משום שחשב שאין בהם עבודה זרה לשמה כמו מזבחות הבעל שיועדו לבעל, אלא קשר או אמצעי לעבודת האלוהים – אלוהי ישראל.
בהמשך אנו לומדים שאכן המקדש בבית אל המשיך להיות כמרכז דתי ופולחן לפחות בימי ירבעם השני וראה עמוס ז יג שאומר : כי מקדש מלך הוא ובית ממלכה הוא: " עמוס ז יג:" יב וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל-עָמוֹס חֹזֶה לֵךְ בְּרַח-לְךָ אֶל-אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכָל-שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא. יג וּבֵית-אֵל לֹא-תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא כִּי מִקְדַּשׁ-מֶלֶךְ הוּא וּבֵית מַמְלָכָה הוּא". , ולא עוד אלא שהיה המקום גם כמוקד לעליה לרגל עמוס ד ד : " ד בֹּאוּ בֵית-אֵל וּפִשְׁעוּ הַגִּלְגָּל הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ וְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר זִבְחֵיכֶם לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים מַעְשְׂרֹתֵיכֶם".
בבית אל באותם זמנים התקיים פולחן במלוא עזו והיקפו אמציה היה כהן במקדש, אלא ששני נביאים התנגדו לכך עמוס והושע.
עמוס שניבא בימי עוזיה מלך יהודה וירבעם בן יואש מלך ישראל ראה במקדש שבירושלים את טוהר הפולחן ועיקרו באומרו : א, ב . ב" וַיֹּאמַר יְהוָה מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל"
מעבר לכך התנגד לעבודה במקדש בבית אל באומרו:
עמוס ג יד "כִּי בְּיוֹם פָּקְדִי פִשְׁעֵי-יִשְׂרָאֵל עָלָיו וּפָקַדְתִּי עַל-מִזְבְּחוֹת בֵּית-אֵל וְנִגְדְּעוּ קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ וְנָפְלוּ לָאָרֶץ".
עמוס ד ד : " ד בֹּאוּ בֵית-אֵל וּפִשְׁעוּ הַגִּלְגָּל הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ וְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר זִבְחֵיכֶם לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים מַעְשְׂרֹתֵיכֶם".
עמוס ה ה,ו,: " ה וְאַל-תִּדְרְשׁוּ בֵּית-אֵל וְהַגִּלְגָּל לֹא תָבֹאוּ וּבְאֵר שֶׁבַע לֹא תַעֲבֹרוּ כִּי הַגִּלְגָּל גָּלֹה יִגְלֶה וּבֵית-אֵל יִהְיֶה לְאָוֶן. ו דִּרְשׁוּ אֶת-יְהוָה וִחְיוּ פֶּן-יִצְלַח כָּאֵשׁ בֵּית יוֹסֵף וְאָכְלָה וְאֵין-מְכַבֶּה לְבֵית-אֵל.
עמוס ט א " רָאִיתִי אֶת-אֲדֹנָי נִצָּב עַל-הַמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר הַךְ הַכַּפְתּוֹר וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים וּבְצַעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם וְאַחֲרִיתָם בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג לֹא-יָנוּס לָהֶם נָס וְלֹא-יִמָּלֵט לָהֶם פָּלִיט".
ברור שהכוונה כאן למזבח שבבית אל שהרי שם הנביא נמצא אצל אמציה הכהן והעם. בסופו של דבר גזר על עמוס אמציה הכהן באומרו: "חוזה לך ברח" לעזוב את בית אל ולחזור אל ירושלים אל ארץ יהודה.
הנביא הושע תקף את עבודת ה' בבית אל ביתר שאת ובעוצמה רבה יותר: לגביו העבודה במקדש בבית אל לא היתה עבודת ה' אלא עבודה זרה . זנות אחרי אליל הבעל ובגידה בברית שבין ה' לעם ישראל.
הנה הוא אומר:
הושע ד ט"ו: " טו אִם-זֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל אַל-יֶאְשַׁם יְהוּדָה וְאַל-תָּבֹאוּ הַגִּלְגָּל וְאַל-תַּעֲלוּ בֵּית אָוֶן וְאַל-תִּשָּׁבְעוּ חַי-יְהוָה. "
יש לשים לב שהוא משבש את שם בית אל . לא קורא לה בשמה אלא בכינוי בית און. עד כדי כך הוא בוחל במקום.
הושע ה ח: " תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגִּבְעָה חֲצֹצְרָה בָּרָמָה הָרִיעוּ בֵּית אָוֶן אַחֲרֶיךָ בִּנְיָמִין".
הושע ח ה: "
הושע י ה: " לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן יָגוּרוּ שְׁכַן שֹׁמְרוֹן כִּי-אָבַל עָלָיו עַמּוֹ וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ עַל-כְּבוֹדוֹ כִּי-גָלָה מִמֶּנּוּ".
הושע
הושע י ח: " ח וְנִשְׁמְדוּ בָּמוֹת אָוֶן חַטַּאת יִשְׂרָאֵל קוֹץ וְדַרְדַּר יַעֲלֶה עַל-מִזְבְּחוֹתָם וְאָמְרוּ לֶהָרִים כַּסּוּנוּ וְלַגְּבָעוֹת נִפְלוּ עָלֵינוּ".
הושע ח ט"ו : " טו כָּכָה עָשָׂה לָכֶם בֵּית-אֵל מִפְּנֵי רָעַת רָעַתְכֶם בַּשַּׁחַר נִדְמֹה נִדְמָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל".
הושע יג ב: "
הושע יב ד –ה : " ד בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת-אָחִיו וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת-אֱלֹהִים. ה וַיָּשַׂר אֶל-מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן-לוֹ בֵּית-אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ.
בפסוק זה מזכיר הושע את מקרה יעקב ולא על דרך הטוב, אלא אל דרך השלילה. גם בתיאור הלידה וגם ב"התרפסות" בבית אל.
וכן מצחק הוא בשם בית אל וקורא לו בית און:
הושע ד טו אִם-זֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל אַל-יֶאְשַׁם יְהוּדָה וְאַל-תָּבֹאוּ הַגִּלְגָּל וְאַל-תַּעֲלוּ בֵּית אָוֶן וְאַל-תִּשָּׁבְעוּ חַי-יְהוָה.
הושע י ה " לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן יָגוּרוּ שְׁכַן שֹׁמְרוֹן כִּי-אָבַל עָלָיו עַמּוֹ וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ עַל-כְּבוֹדוֹ כִּי-גָלָה מִמֶּנּוּ".
בשורה התחתונה נראה כי:
הושע הוקיע מעשהו של ירבעם בן נבט – מעשה העגלים- עמוס פועל גם מבית אל עד אשר מגורש על ידי הנביא אמציה. עמוס פרק ז' פסוק י " י וַיִּשְׁלַח, אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית-אֵל, אֶל-יָרָבְעָם מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס, בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל--לֹא-תוּכַל הָאָרֶץ, לְהָכִיל אֶת-כָּל-דְּבָרָיו. יא כִּי-כֹה אָמַר עָמוֹס, בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם; וְיִשְׂרָאֵל--גָּלֹה יִגְלֶה, מֵעַל אַדְמָתוֹ.
וכן בהמשך פסוק יב: " יב וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה, אֶל-עָמוֹס, חֹזֶה, לֵךְ בְּרַח-לְךָ אֶל-אֶרֶץ יְהוּדָה; וֶאֱכָל-שָׁם לֶחֶם, וְשָׁם תִּנָּבֵא. יג וּבֵית-אֵל, לֹא-תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא: כִּי מִקְדַּשׁ-מֶלֶךְ הוּא, וּבֵית מַמְלָכָה הוּא".
והנה כך עדים אנו להתפוררות עבודת הפולחן בבית אל בעת האדרת הפולחן בבית המקדש של שלמה בירושלים שבארץ יהודה. ניכרת התפקחות הנביאים וזעם על עבודת הפולחן שאינה לפי טעם בית ישראל לדורותיו.העין הצופייה היא עתה לירושלים ומסומלת היא בחזרתו של עמוס אל ארץ יהודה. סופו של מקדש בית אל ומחיקת בית אל כעיר קדושה בה מתקיים פולחן דתי יהודי היה בימי יאשיהו אשר תיקן תיקונים וחידש את כוח התורה ומעמד האלוהים ברפורמה הגדולה שעשה. יאשיהו מלך יהודה התכוון לרכז את כל עבודת האלוהים במקדש שלמה שבירושלים. הוא נתץ את המזבח ואת "הבמה" של בית אל וטימא את המקום בעצמות מתים, כדי למנוע מהאנשים להשתמש בו כמקום להקרבת קורבנות היינו כמקום קדוש.
מלכים ב כ"ג " טו וְגַם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית-אֵל הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל גַּם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת-הַבָּמָה נָתָץ וַיִּשְׂרֹף אֶת-הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה. טז וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּרְא אֶת-הַקְּבָרִים אֲשֶׁר-שָׁם בָּהָר וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת-הָעֲצָמוֹת מִן-הַקְּבָרִים וַיִּשְׂרֹף עַל-הַמִּזְבֵּחַ וַיְטַמְּאֵהוּ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר קָרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. יז וַיֹּאמֶר מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר הַקֶּבֶר אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר-בָּא מִיהוּדָה וַיִּקְרָא אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח בֵּית-אֵל. יח וַיֹּאמֶר הַנִּיחוּ לוֹ אִישׁ אַל-יָנַע עַצְמוֹתָיו וַיְמַלְּטוּ עַצְמוֹתָיו אֵת עַצְמוֹת הַנָּבִיא אֲשֶׁר-בָּא מִשֹּׁמְרוֹן. יט וְגַם אֶת-כָּל-בָּתֵּי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס הֵסִיר יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּעַשׂ לָהֶם כְּכָל-הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית-אֵל. [7]
1.2 קדושתה של בית אל:
כשאנו שומעים ביטויים כמו " בית אלוהים" " שער השמים" " יש ה' במקום הזה" " מקום נורא" ומעל הכל: " וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ". אי אפשר לנו שלא לראות כהבעת קדושה עילאית למקום ארצי כזה מעבר למקומות האחרים שפגשנו בהם עד כה.
יעקב לא מסתיר כוונותיו לקדש את המקום יותר מכל המקומות האחרים שבארץ ישראל. הוא משנה את שם המקום לבית אל. מניח אבן פינה למקדש האלוהים, וגם מטווה דרך לעבודת ה' בבית הזה, כאשר אומר כל שיהיה לי עשר אעשרנו לך. רמז להקרבת הקורבנות בבית המקדש העתיד להיבנות בימי שלמה.
שלמה אומנם אומר בתפילתו שבבית המקדש שבנה שם תעלה התפילה השמימה כאמור: " כח וּפָנִיתָ אֶל-תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל-תְּחִנָּתוֹ יְהוָה אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל-הָרִנָּה וְאֶל-הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם. כט לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחֹת אֶל-הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל-הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה. ל וְשָׁמַעְתָּ אֶל-תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל-מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל-הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ. (מל"א ח:כט-לב).
אך שלמה רק אומר מבלי שהתנסה קודם לכן , בעוד שיעקב חווה את הדברים על גופו. שהרי היתה לו התגלות של ממש בבית אל.
אם נחזור עתה לשתי השאלות ,דלעיל, שהשארנו פתוחות הרי נבין שאברהם בונה את המקדש דווקא בבית אל, וקורא שם בשם ה' כי גם הוא הרגיש כפי הנראה בקדושה האופפת את המקום הזה.[8] מעבר לכך בית אל גבוהה יחסית לירושלים וממנה אפשר לראות את מרחבי ארץ ישראל לכן סביר ששם תתרחש ההתגלות. לכן שם יבנה מזבח , שם יקרא בשם ה' ומרוּם מקומו בהר יראה את הארץ המובטחת. בדרכו מארץ ממצרים , הוא שב אל המזבח שבנה בבית אל וקורא שוב בשם ה' , ובכך בעצם מאשרר את קדושתו של המקום. הפסוק מתחיל ב- " שא נא עיניך וראה.." כלומר מהמקום בו אתה עומד ניתן לראות את כל שאני מראה לך – את ארץ ישראל. הנה:
" שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד-עוֹלָם "
אגב אין שום הזכרה או זכר לעיר ירושלים ולקדושת ירושלים, במעמד המזבח שהוא בונה וקורא בשם ה'
שלמה שבנה את המקדש בירושלים, מבקש מה' להיעתר לתפילות הנאמרות שם: ודבריו הם בלשון בקשה: " ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו.." "לשמוע את התפילה.." "להיות עיניך פקוחות אל הבית הזה" "ושמעת אל תחנון עבדך " " ואתה תשמע אל מקום שבתך"
כלומר הניסוח הוא עתידי. מכאן, לענ"ד , רמז שאפשר ושלמה הכיר וידע על קדושתה של בית אל ועל היסוד שהניח יעקב בכוונה לבנות שם במרוצת השנים בית ל ה' לכן מאחר והוא – שלמה -בנה את בית ה' בירושלים הוא מבקש ששער השמים יועתק מבית אל לירושלים, וכן אותה אבן פינה שהניח בזמנו יעקב כמצבה בבית אל לבית ה' תועתק להיות אבן הפינה שהוא שלמה יניח לבניית בית המקדש בירושלים[9]
*
2. קדושתה של ירושלים
2.1 מבוא
ירושלים נחשבת לעיר הקדושה ביותר ביהדות. בתהילים קורא לה דוד בשם "עיר האלוהים" תהילים פרק פז פסוק ג: נִכְבָּדוֹת, מְדֻבָּר בָּךְ-- עִיר הָאֱלֹהִים סֶלָה". שני בתי מקדש נבנו בירושלים ששמשו מרכז פולחני עיקרי לעם ישראל. האחד בימי שלמה שיזם את בנייתו והשני מימי גולי בבל ששבו לציון על ידי זרובבל, יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ואנשיהם. כ- 70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון. בעידוד הפרסים ותמיכתם ( הצהרת כורש). הורדוס בזמנו הרחיב את בנית המקדש. במקדש נערכו טקסי הדת , הוקרבו קורבנות והייתה שם עבודת כהנים ולווים.
ירושלים אינה מופיעה בשמה בתורה. למרות הוודאות שהיתה קיימת ואף מיושבת. ולכך ישנם השערות בלבד שאינן מוכחות מעבר לכל ספק .
העיר "שלם" של מלכיצדק מזוהה עם ירושלים . כמו שכתוב בבראשית יד יח וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן.
אך בהמשך נקרא כי ישנה עוד עיר בשם שלם כאמור: בראשית פרק לג פסוק י"ח: וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר.
השאלה האם הכתוב מדבר באותה עיר שלם של מלכיצדק ואז יש לזהות אותה כעיר שליד שכם ולכן אינה ירושלים! או שמה מדובר בעיר אחרת בשם שלם וכדי להבדילה מעירו של מלכיצדק ציין הכתוב מקומה ליד שכם.
זו שאלה פתוחה שאין עליה תשובה. אך ברור מעבר לכל ספק שהשם ירושלים בשמה המקורי לא מופיע לא כאן ולא בספרי החומש האחרים.
עם זאת נמצא בתהילים עו ג "ב נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ. ג וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן." כאן בעל ספר תהילים מזהה את שלם עם ציון כאשר העיר נמצאת בארץ יהודה.
לפי זה יוצא ששלם שליד שכם זו עיר אחרת מזו של מלכיצדק. וזו של מלכיצדק מזוהה לפחות על ידי דוד עם ציון היא ירושלים.
האמנם?
והרי לפי הידוע לנו דוד קרא ליבוס שאותה כבש בשם "עיר דוד" ולפי זה עולה על השכל שהיה כותב בפרקי שיריו את השם "עיר דוד " כזהוי לציון ולא את השם עיר שלם המופיעה פעם אחת בבראשית. הלא כן? מכאן שוב קיים ספק לגבי זיהוי שלם עם ירושלים.[10]
דעה אחרת נחרצת מזהה את הר המוריה בו נעקד יצחק כאחד מהריה של ירושלים וארץ המוריה היא ירושלים. ואני שואל האמנם?
בחינת הדברים מעבירה אותנו מיד לימי המלך דוד שבו בעצם הונחה אבן הפינה לקדושתה של העיר ירושלים שדוד כינה אותה בשם " עיר דוד"
דוד מלך מלכתחילה בחברון ולמעשה יכול היה להישאר שם ומשם להנהיג את עמו. אך לא כן, דוד בחר דווקא לכבוש את ירושלים ולהפוך אותה למרכז עירוני קדוש לכל עם ישראל שמשם תצנה הוראות המלוכה. מדוע בחר דוד דווקא בירושלים לשכן שם את מקום ארמונו ומלוכתו?
ראשית בשל מיקומה של ירושלים בין שבט יהודה לבנימין. מכאן יכול לשלוט בעין פקוחה על כל שבטי ישראל לרבות בנימין שהיתה עמו עין עוינת ליהודה. הוא גם ממנה נציבים מכל השבטים וגם משבט בנימין. המטרה היא ריכוזיות שלטונית. תודעה ממלכתית כזו שמאחדת את השליטה אל נקודת שליטה אחת היא הארמון שבירושלים.
במקביל אנו רואים גם קיומה של עבודה פולחנית דתית שמגמתה היא ריכוזיות אל מקום אחד ( המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם) מין ריכוזיות פיסית אשר שוללת פיזור הנפש אלא מרכזת אותה אל מקום אחד. כך תמנע האלילות . כך ,כל המשאבים יופנו אל המקום האחד – המקום הנבחר.
"אל המקום אשר יבחר ה'" אלוהיך מתקשר אל הר המוריה והעקידה שבימי אברהם ועד אל גורן הארוונה שמימי דוד
ומהו אותו הקשר?
בשמואל ב כד נאמר:" יח וַיָּבֹא-גָד אֶל-דָּוִד, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיֹּאמֶר לוֹ, עֲלֵה הָקֵם לַיהוָה מִזְבֵּחַ, בְּגֹרֶן, ארניה (אֲרַוְנָה) הַיְבֻסִי".
בדברי הימים ב פרק ג נאמר: " פסוק א: וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת-בֵּית-יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם, בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ--אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד, בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי. "
כאן בפירוש מזוהה הר המוריה כמקום בתחום ירושלים ובצידו גורן ארוןהיבוסי בו החל שלמה לבנות בית לאלוהי ישראל. כלומר גורן הארוונה היה מחוץ לעיר על גב הר המוריה.
הר המוריה כידוע מזוהה עם עקידת יצחק ששם נאמר גם ה' יראה. ויש הרואים בכך רמז "למקום אשר יבחר לשכן שמו שם". היינו בארץ מוריה היא ירושלים.
יש המקשרים גם בין יראה לבין העיר שלם כאשר חיבור שני המילים נותן את שם העיר יראה+ שלם = ירושלם =] ירושלים.
מכל מקום ישנן דעות לכאן ולכאן אך גופא דעובדתא היא ששמה של ירושלים לא מוזכרת בחומש ואלו שמה של בית אל מוזכרת גם מוזכרת . והשאלה בעינה עומדת מדוע התקדשה זו ירושלים, ודווקא בית אל "הוזנחה".
ישנן מצוות שנקשרו לירושלים והן למשל העלייה לרגל שלוש פעמים בשנה כנאמר בשמות כג: " יז שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל-זְכוּרְךָ אֶל-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה. יח לֹא-תִזְבַּח עַל-חָמֵץ דַּם-זִבְחִי וְלֹא-יָלִין חֵלֶב-חַגִּי עַד-בֹּקֶר. יט רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.
אלא שכאן לא מוזכרת ירושלים אל פני האדון ה'. דומה שארון הברית שנדד עם אוהל מועד הוא למעשה היה מקום הפולחן של אז. רק לאחר בנית המקדש בירושלים הומרה העבודה מארון הקודש אל המקדש. מן הביזור אל הריכוזיות. ואז הונהגה העלייה לרגל שלוש פעמים בשנה אל ירושלים.
2.2 התיאור ההיסטורי ב נ"ך.
תחילתה של ירושלים היא בגבעה הדרומית מזרחית שליד הר הבית, המצודה שאותה כבש דוד וקרא לה עיר דוד. לימים נקראה העופל. זו גבעה שלמרגלותיה מופיעים גיא בן הינום ( שם הקריבו בזמנו את הילדים למולך) נחל קדרון , והגיא. לגבי זהותה של ירושלים עם עיר שלם אי אפשר לחרוץ משפט. יתכן והייתה זו ירושלים הקדומה בה משל מלכיצדק כמלך וככהן גדול אשר מברך את היהודי אברהם ומקבל ממנו מעשר מכל. שהיתה מיושבת על ידי הכנענים ויתכן שלא.
לאחר תקופת האבות בספר יהושע, אנו שומעים על אדוניצדק מלך ירושלים[11] ראש קבוצת ערי האמורי אשר נלחם עם בני בריתו מול ארבע ערי החווי לאחר מכן הובס על ידי יהושע בקרב גבעון. לא נאמר שיהושע כבש את ירושלים. אך מאוחר יותר בשופטים יט יא- יב נאמר.
ירושלים בימי השופטים נחשבה עדיין כעיר נוכרית ולא יהודית היינו לא נכבשה עד הנה על ידי כוחות ישראלים. שופטים יט יא - יב[12]
אף אם נשים עינינו בנאמר בשופטים א פסוק ח שם נאמר כי הוכתה ירושלים והוצתה באש על ידי בני יהודה, לא נוכל לומר בפה מלא שהפכה לעיר יהודית מאחר ולא נאמרה מלה אחת לגבי הכיבוש של העיר והישיבה בה. היא הובסה נהרסה ונשרפה ותו לו[13]
מכאן ואילך כל ימי כיבוש הארץ והתנחלות השבטים בה עד ימי המלוכה אין עוד ירושלים עיר כנענית או אמורית היא הופכת להיות עיר יבוסית. לא ברור מי היו היבוסים אם כי יחזקאל רואה בהם חתים יחזקאל טז ג[14] יש החושבים כי ארוונה המלך[15] שממנו קנה דוד את הגורן לבניית המזבח היה המלך היבוסי האחרון ביבוס היא ירושלים.
מכאן שבימי השופטים היתה ירושלים עיר יבוסית שישבה על הגבעה הדרומית מזרחית. היא נקראה מצודת ציון בשל ביצוריה ושמה הנרדף היה עיר היבוסי. דוד ראה במיקום העיר מקום רם החולש על פרשת דרכים ומקום החוצץ בין נחלת בנימין הצפונית לארץ יהודה הדרומית. לפיכך חשב לכבוש את יבוס להופכה למרכז שלטון המלך ובכך לחלוש גם על ארץ בנימין ולשלוט ממנה על כל שבטי ישראל.
יואב שר צבא דוד יוצא למלחמה וכובש את יבוס. מסתבר שלא הורג את אנשי העיר ומחייה גם את ארוונה מלך העיר.
יתכן מאוד ובין הנשבים בעיר דוד היא יבוס היה גם אוריה החיתי שהיה לו בית ביבוס לפי שאנו לומדים משמואל ב פרק יא פסוק ו "ו וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל-יוֹאָב שְׁלַח אֵלַי אֶת-אוּרִיָּה הַחִתִּי וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת-אוּרִיָּה אֶל-דָּוִד".
כאן אפשר לקשר את המידע הזה" אוריה החיתי" למידע שמוסר לנו הנביא יחזקאל בדבר היות יבוס מיושבת בחיתים והצלבת נתונים זו יכולה לאשרר את ההנחה שיושביה הקדומים של יבוס בימי השופטים היו חיתים.
לאחר העברת בירת הארץ לירושלים התחיל דוד בבניית העיר וחיזוקה הוא בנה בית ארזים המילוא הוא המילוי של השטח הריק הלא מיושב לכיוון צפון. התחיל בו דוד ובית שאת בנה אותו שלמה.
דוד מעביר לירושלים את ארון הברית ובכך הפך את העיר לעיר קודש ומלוכה[16]
דומה כי במקום בו נבנה המזבח בחצר גורן ארוונה היבוסי שם הונחה בעצם אבן הפינה לבנין בית המקדש בימי שלמה המלך.
שלמה המלך בנה את העיר בהתפשטות צפונה, כן בנה את המקדש, את בית המלך בית בת פרעה רעיית המלך שלמה, וכן בנה והרחיב את המלוא. אנו קוראים על בניית אורוות המלך שלמה, שלמה האדיר את העיר למרכז של סחר בינלאומי נבנו שווקים ובתים לאחסון אוצרות העיר והמלך. שיירות היו עושות דרכן למצרים וממצרים לפיניקיה דרך ישראל. אלו הופרעו על ידי הדד האדומי בדרום ורזון בן אלידע שניסע לחבל במעשי שלמה מצפון. בנית בית המקדש וארמון שלמה היו גולת הבנייה של שלמה. כן דאג לביצוריה של עירו.
בזמן התפלגות הממלכה, ימי ירבעם בן נבט אשר העמיד עגלי זהב ( כמעשה אהרון בזמנו) בדן ובבית אל כדי לפצל את עם מקריבי הקורבנות לשני מקומות ולהמעיט בקהל המקריבים בירושלים , אותה תקופה חלה ירידה במעמדה של ירושלים כמרכז שלטוני ובירת הממלכה. עם זאת עדיין נשואות היו עיני בני שבט יהודה, בעיקר , מבחינה דתית, לציון, אל בית המקדש המרכז הפולחני העיקרי של העם.
ירושלים ניצלה מחורבן והרס על ידי מסירת אוצרות בית המלך לשישק מלך מצרים על ידי רחבעם. המלך אסא שלח שוחד לבן הדד שבדמשק כדי להוריד את האיום של בעשא מלך ישראל מעל ירושלים מל"א ט"ו יח " יח וַיִּקַּח אָסָא אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים בְּאוֹצְרוֹת בֵּית-יְהוָה וְאֶת-אוֹצְרוֹת בֵּית מלך (הַמֶּלֶךְ) וַיִּתְּנֵם בְּיַד-עֲבָדָיו וַיִּשְׁלָחֵם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶל-בֶּן-הֲדַד בֶּן-טַבְרִמֹּן בֶּן-חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם הַיֹּשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק לֵאמֹר. יט בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ בֵּין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שֹׁחַד כֶּסֶף וְזָהָב לֵךְ הָפֵרָה אֶת-בְּרִיתְךָ אֶת-בַּעְשָׁא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וְיַעֲלֶה מֵעָלָי".
בימי יהושפט המלך שוב עלתה קרנה של ירושלים כבירת הממלכה הוא הקים ביד דין עליון וצמצם את הפולחן בעיר השדה[17] וכן נתן דעתו על חיזוק קשרי מסחר עם ערי הצפון לרבות צור.
בימי יהוידע הכוהן שהעלה את יואש בן עתליה לשלטון נעשו רפורמות בירושלים. הוא פעל לתיקון נזקי בית המקדש העלה על נס את הדרה וחשיבותה של הכהונה הגדולה בעבודת הקורבנות במקדש. כך העמיד שוב את תפארת מקדש ישראל בראש הפירמידה הדתית[18].
עוזיהו גם נתן דעתו על ביצוריה של העיר וחיזוקה הוא בנה מגדלים בירושלים וחיזקם. עוזיהו סגר את הפרץ בחומה שנעשה בימי אמציה אביו. והוא ויותם בנו המשיכו בביצורי העיר. יותם בנה את שער בית ה' העליון ובנה רבות בחומת העופל
נקודה חשובה לאזכור בתולדותיה של ירושלים היא תקופת שני המלכים חזקיהו ויאושיהו.
חזקיהו המלך חשב לנכון להחזיר עטרה ליושנה (לאחר הירידה בימי אחז בן יותם). מובן שהושפע על ידי אנשי הנבואה של זמנו שפעלו כדי לטהר את ירושלים מפולחני עבודה זרה ולהחזיר את כבוד הבית כראוי לו.
חזקיהו התחיל ברפורמה פולחנית דתית ששיאה הגיע להיות בימי יאשיהו. חזקיהו הוא פתח את דלתות המקדש וחגג פסח לה' שכמותו לא היה מימי שלמה ואילך. הוא פעל לחיזוק מעמדה הכלכלי והמדיני של ירושלים. חזקיהו הטה את מי הגיחון על ידי תעלה אל בריכת השילוח שבתוך החומה . סתם את מי המעיינות שמחוץ לעיר שיפץ את החומה וחיזק גם את המילוא של עיר דוד.
בימי סנחריב , שבא עם גיסותיו מאשור ,חלה התדרדרות במעמד העיר. סנחריב סגר על חזקיהו כציפור בכלוב וחזקיהו נאלץ לקבל את תכתיביו ולשלוח לו מס כבד. כך רוקן את אוצרות בית ה' ובית המלך וקיצץ את הזהב שעל דלתות ההיכל . הצלה ניסית כמעט היתה בכך שלפתע נסוגו צבאותיו של שלושה משריו, ביניהם רבשקה ,ובכך הנצורים בעיר ניצלו הם ועירם.
יאושיהו המלך יצר רפורמה דתית שכמותה , לדעתי, לא היתה ולא קמה מאז מעמד סיני. והספר שמצאו אנשי חזקיהו בו קרא יאשיהו היה לפי הנראה ספר דברים. יהודה הפכה להיות ממלכה עצמאית ומעמדה של ירושלים התחזק כבירת שבטי ישראל.
בספר דברים קיים ביטוי ייחודי לו [19] "אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו" ומיד קישרו אנשי יאשיהו את המקום עם ירושלים.
לאחר תבוסת יאשיהו במגידו, על ידי פרעה נכה ,ומותו שוב חלה השתעבדותה של יהודה בהתחלה למצרים ולאחר מכן לבבל.
יהויקים מרד בסיוע מצרים בבבל יהויקים מת. אז עולה נבוכדנצר מלך בבל ומכה את יהודה ואת מלכה הצעיר יהויכין אשר מוגלה מארצו בבלה.
השלב הבא היה בימי צדקיהו אשר ניסה למרוד בבל . לאחר מצור ממושך נפרצו החומות והמלך צדקיהו נמלט מירושלים דרך שער בין החומותיים לערבות ירדן. הוא נתפס ומת עם בניו. הכשדים הרסו את העיר ואת בית המקדש ובית המלך והגלו את אנשי העיר .
מסתבר שהעיר נחרבה והפכה לעיים ומרכז השלטון הועבר למצפה מצפון לירושלים .
השלב הבא בתולדות העיר ירושלים היה בעת שיבת ציון עם הצהרת כורש המלך הפרסי אשר קרא ליהודים לעלות לירושלים. ולבנות את בית האלוהים. קולו של כורש במנשרו נשמע כצו אלוהי כמו פקד עליו ה' לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה. עם זאת פקד כורש להחזיר את כל כלי בית ה' חזרה ושבני הגולה יעלו נדבותיהם להקמת הבית.
כאן אנו שומעים על עליה או שיבת בנים ארצה כאשר בראשם עומד ששבצר הנשיא ליהודה . העלייה לא נתברכה בסחף עולים רב וכפי שנודע הצליח ששבצר רק לתקוע יתד בין חרבות העיר להקים מזבח ולהניח יסודות לבית מקדש.
רק בימי דרייווש החלה התעוררות נוספת וזרובבל בן שאלתיאל הפחה מבית דויד ויהושע בן יוהצדק הכהן הגדול התחילו בבניית המקדש. סיוע נתקבל ממלכת פרס ובית המקדש השני נבנה והוקם.. ירושלים הפכה להיות לעיר דתית תורנית שבמרכזה המקדש, שהיה אגב קטן מקודמו, תושביה רובם היו כוהנים ששימשו בקודש במקדש וכן בעלי מקצועות חופשיים כמו צורפים ורקחים שאף עבודתם יועדה למקדש.
באותה תקופה החלה ההטמעה וההתמזגות בין בני ישראל ליושבי הארץ . אותם נישואים לנשים נוכריות שצעקת עזרה ונחמיה עליהם יצתה מאוחר יותר. יהודים התחתנו ביושבי הארץ ושכניהם .
עזרא הסופר הצליח לגרום להתעוררות בעם לפיקחון מה, אך לא הצליח לעקור את תופעת ההתבוללות מיסודה. עזרא גם החל בפעולת בנית החומה אלא שהשומרונים בגיבוי ארתחששתא המלך עלו על ירושלים והשביתו את הבניה בכח ובצבא.
נחמיה ,אשר היה אחד משרי מלך פרס, בא לירושלים עם סמכויות מטעם המלך הפרסי שמינה אותו גם לפחה הוא המשיך בבניית החומה אך שוב ניסו למנוע ממנו זאת השומרונים ובראשם סנבלט פחת שומרון. נחמיה לא וויתר והמשיך בבניה עד שסיימה משך חמישים ושתים יום. נחמיה ו " טו וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם. {פ}". מכאן החל נחמיה בבניית העיר שיקומה ואכלוסה. אט אט הפכה לעיר מבוצרת ומאוכלסת כראוי. פעולות נוספות שעשה נחמיה היה גירוש הנשים הנוכריות, סגירת שערי ירושלים, בשבת, מפני רוכלים צורים, טיהר את לשכות בית ה'. בכך עצר את נושא נישואי התערובת ועיכב אותם , לפחות, לתקופת מה.
2.3 קדושתה של ירושלים מול קדושתה של בית אל
בניגוד לבית אל המתקדשת , לפחות על ידי יעקב, בתורה, אין שום עדות להיותה של ירושלים עיר מקודשת בתקופת האבות. יתירה מזו השם ירושלים כלל וכלל לא נזכר בתורה, ואפילו אם נקבל ששלם היא ירושלים לפי העדות שמצינו בתהילים, הרי שהיתה מיושבת על ידי כנענים ומלכה הכנעני ,שימש גם ככהן , הוא מלכיצדק מלך שלם.
היינו עיר כנענית ככל אחת אחרתשהיתה בפריפריה הכנענית.
יש המזהים את הר המוריה בו התרחש סיפור העקידה כלבה של ירושלים. זה המקום בו בימי דוד נקנה גורן ארוונה מלך יבוס ושם הונחה אבן הפינה לבית המקדש הראשון על ידי בניית המזבח על ידי דוד. האמנם יש לזהות את הר המוריה כמקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם? וכל כך בשל שה' אמר לאברהם לעקוד את בנו במקום ש ה' בחר הוא הר המוריה? עמדנו על סוגיה זו לעיל אך נעלה שוב בדגשים נוספים:
הייתי אומר כך: ראשית לא עולה על הדעת שמקום בו התנסה היהודי הראשון בנאמנות לה' על ידי ניסיון כל כך מר ואכזר ,להקריב את בנו יחידו, יכול להתקדש עד כדי שהמקדש ייבנה בו. נהפוך הוא. מקום כזה בו הוכחה נאמנותו של היהודי הראשון לאלוהיו יכול אולי לשמש כתמרור או כאבן מצבת לקשר בין היהודי לאלוהיו, אך לא להתקדש עד כדי הילת קדושה טהורה כבניית בית מקדש. יש לזכור שרק למטה בגיא מתחת לאותו הר הוקרבו בנים למולך. מעשה אכזרי מרושע ורע .[20] ניסיון אדם, ועוד במעמד אכזרי שכזה ,לפי ענ"ד , אינו יכול לקדש מקום , אך התגלות ה' בפני הישראלי הראשון בבית אל ואשרור הבטחת הארץ , ופעולת האקט הקודשי של הנחת אבן פינה לבניית בית האלוהים העתידי, בהחלט יכול לקדש מקום. כך שסביר יותר להניח שבית אל היתה העיר המקודשת בימי האבות ולא הערי שלם או ארץ המוריה בה נתרחש סיפור העקידה שלבד ממעמד הניסיון לא נעשה בו שם אקט קודשי כל שהוא.
ובכל זאת נתקדשה ירושלים מעבר לבית אל בית אל אשר שקעה וירושלים עלתה . נשאלת השאלה מה היו הגורמים ההיסטוריים והאמוניים שגרמו לכך.
האדרתה של ירושלים כמרכז תורני דתי ייחודי לעם ישראל או טבור העניין הדתי של העם החלה מימי המלך השני של ישראל הוא דוד. הוא כותב עליה גם בתהילים כשאומר : נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ. ג וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן." דוד כובש את יבוס באמצעות שר צבאו הנכבד יואב בן צרויה משנה שמה לעיר דוד ומתחיל לבנות את המלוא ומכשיר את השטח לבניית בית המקדש על ידי בנו ממשיכו שלמה. דבר ראשון שעושה הוא הקמת המזבח: :" יח וַיָּבֹא-גָד אֶל-דָּוִד, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיֹּאמֶר לוֹ, עֲלֵה הָקֵם לַיהוָה מִזְבֵּחַ, בְּגֹרֶן, ארניה (אֲרַוְנָה) הַיְבֻסִי". (שמואל ב כ"ד) וכן מביא את ארון הברית לירושלים. אחריו בא שלמה ובונה את בית המקדש כמרכז דתי לתפילה וקורבנות ועליה לרגל שלוש פעמים בשנה של קהל ישראל. בדברי הימים ב פרק ג נאמר: " פסוק א: וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת-בֵּית-יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם, בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ--אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד, בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי. " מכאן ואילך ירושלים הופכת להיות לב לבה של האומה היהודית. אליה כל עין נשואה ובה מתקיים הפולחן הדתי ממנה יוצאות ההוראות הממלכתיות. היא הבירה של ישראל מאז ועד עתה.
אם כך, לגיטימי בהחלט לשאול מדוע ירושלים שנתקדשה רק בימי המלכים, ולא בית אל שנתקדשה באופן ברור ומוחלט בלא עוררין , שחור על גבי לבן , על ידי יעקב אבינו שם בפניאל היא בית אל.
להזכיר לרגע את שאמרנו לעיל: בבית אל שמענו ביטויים כמו " בית אלוהים" " שער השמים" " יש אלוהים במקום הזה" " מקום נורא" וכן " האבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" ביטויים חד משמעיים בימי האבות ימי בראשית העולם בו קיימת השקה ברורה של קדושה בין הישראלי הראשון – אב האומה לאלוהיו . הבעת קדושה עילאית למקום ארצי מעבר לכל מקום אחר בארץ כנען בו דרכו רגלי אברהם יצחק ועתה יעקב. ובכן מדוע לא התקדשה בית אל באותו מעמד להיות עיר ואם בישראל עד עולם?
ובכן, יעקב לא מסתיר כוונותיו לקדש את המקום, הוא מתפעל אומר את דבריו בקול ולבסוף משנה את שם המקום לבית אל. מניח את מצבת האבן שהיא מעין אבן פינה למקדש האלוהים. וגם פותח את התהליך הדתי לימים באומרו כל אשר יהיה לי עשר אעשרנו לך . מעין דיבור תחילתי לעשייה עתידית של הקרבת הקורבנות . יעקב גם נודר שם את הנדר הראשון בתנ"ך כולו.
בניגוד לדוד ושלמה הבאים בתקופת המלכים ומקדשים את שם ירושלים, יעקב חווה על גופו את הקדושה עצמה. הוא חולם ורואה את סולם המלכים ומתפעל ומדבר על שער השמים לא משום שהחליט כך, אלא משום שחווה כך. חווית ההתגלות מרעישה אותו בבחינת כל עצמותי תאמרנה. עדי כי אומר הוא מה נורא המקום הזה.
לעומת יעקב, אברהם בונה בבית אל מזבח וחוזר אליו בשובו ממצרים לא בשל חוויה שחווה אלא משום התווית שמים לילך לשם משום היות המקום רם ונישא וממנו אפשר לראות את הארץ המובטחת: "" שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד-עוֹלָם "
ואכן אברהם פעמים קורא במקום בשם ה' כלומר עצם הקמת המזבח בבית אל וקריאה בשם ה' מעידים על התקדשות המקום עוד מימי אברהם. אך חשוב להזכיר לא בשל חוויה אישית גופנית רוחנית כפי שהתנסה בה יעקב. גם המזבח שהוא מקים לא בשל חוויה אישית מרעישה כמו שחווה אותה יעקב.
האם מישהו מהאבות, אברהם או יצחק העלו שם העיר שלם מוריה או ירושלים על בדל שפתיהם בהיותם בבית אל? כלל וכלל לא. וכל כך משום שגם אברהם וגם יעקב אחריו ראו בבית אל כמקום הקודש וכעיר קדושה.
נראה שבאיזה שהוא שלב נכבשה בית אל והפכה לעיר כנענית, ובימי השופטים הוכנעה ונכבשה מחדש כאמור שופטים פרק א יהודה ושמעון יוצאים לכיבוש הארץ לאחר מות יהושע
יהודה עולה על ירושלים וכובש אותה ולאחר מכן עולים שני השבטים מנשה ואפרים על בית אל כאמור:
"כב וַיַּעֲלוּ בֵית-יוֹסֵף גַּם-הֵם, בֵּית-אֵל; וַיהוָה, עִמָּם. כג וַיָּתִירוּ בֵית-יוֹסֵף, בְּבֵית-אֵל; וְשֵׁם-הָעִיר לְפָנִים, לוּז. כד וַיִּרְאוּ, הַשֹּׁמְרִים, אִישׁ, יוֹצֵא מִן-הָעִיר; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, הַרְאֵנוּ נָא אֶת-מְבוֹא הָעִיר, וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ, חָסֶד. כה וַיַּרְאֵם אֶת-מְבוֹא הָעִיר, וַיַּכּוּ אֶת-הָעִיר לְפִי-חָרֶב; וְאֶת-הָאִישׁ וְאֶת-כָּל-מִשְׁפַּחְתּוֹ, שִׁלֵּחוּ. כו וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ, אֶרֶץ הַחִתִּים; וַיִּבֶן עִיר, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז--הוּא שְׁמָהּ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.".
בית אל המשיכה להיות מרכז קדוש ושער השמים גם בימים שאחרי מות האבות וראה למשל ספר שופטים בעניין פילגש בגבעה: פרק כ:
יח" וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית-אֵל, וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹהִים, וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עִם-בְּנֵי בִנְיָמִן; וַיֹּאמֶר יְהוָה, יְהוּדָה בַתְּחִלָּה.
כלומר בית אל כמקום מפגש אסטרטגי להיערכות בטרם קרב.
" כו וַיַּעֲלוּ כָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל-הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית-אֵל, וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְהוָה, וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם-הַהוּא, עַד-הָעָרֶב; וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים, לִפְנֵי יְהוָה. כז וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּיהוָה; וְשָׁם, אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים, בַּיָּמִים, הָהֵם. כח וּפִינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו, בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר, הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם-בְּנֵי-בִנְיָמִן אָחִי, אִם-אֶחְדָּל; וַיֹּאמֶר יְהוָה עֲלוּ, כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ. כט וַיָּשֶׂם יִשְׂרָאֵל אֹרְבִים, אֶל-הַגִּבְעָה סָבִיב. {פ}
לפי זה :בית אל כמרכז דתי רוחני
ועוד בעניין פילגש בגבעה:
וכן שופטים פרק שופטים פרק כא פסוק ב: "וַיָּבֹא הָעָם, בֵּית-אֵל, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד-הָעֶרֶב, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל".
בימי שמואל הנביא גם בית אל תופסת את מעמדה כעיר חשובה וקדושה הנה
שמואל א פרק ז' " טז וְהָלַךְ, מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, וְסָבַב בֵּית-אֵל, וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה; וְשָׁפַט, אֶת-יִשְׂרָאֵל--אֵת כָּל-הַמְּקוֹמוֹת, הָאֵלֶּה. יז וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי-שָׁם בֵּיתוֹ, וְשָׁם שָׁפָט אֶת-יִשְׂרָאֵל; וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה".
נקודת המפנה לנפילת ערכה של בית אל כמקום קדוש החלה בימיו של ירבעם בן נבט. בשל אינטרס אישי של המלך לפלג את המלוכה, למשוך את העם אחריו ולמנוע מאנשי השבטים לעלות למקדש בירושלים. הוא ,כדוגמת אהרון הכוהן, בזמנו ,העמיד שני עגלי זהב כאמצעי לעבודת ה' האחד הניח בדן והשני במקום הקדוש בית אל. ההנחה היתה שבני השבטים יעלו לרגל לשני מקומות אלו בני המרכז והדרום לבית אל , והצפוניים לדן. בכך יתמעטו העולים לירושלים וערכה של ירושלים כעיר מלוכה ופולחן עיקרית תפחת.
הנה הציטוט ממלכים א יב: כו "וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם, בְּלִבּוֹ: עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה, לְבֵית דָּוִד. כז אִם-יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה, לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית-יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם, וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל-אֲדֹנֵיהֶם, אֶל-רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַהֲרָגֻנִי, וְשָׁבוּ אֶל-רְחַבְעָם מֶלֶךְ-יְהוּדָה. כח וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ--וַיַּעַשׂ, שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, רַב-לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם--הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כט וַיָּשֶׂם אֶת-הָאֶחָד, בְּבֵית-אֵל; וְאֶת-הָאֶחָד, נָתַן בְּדָן. ל וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה, לְחַטָּאת; וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד, עַד-דָּן".
המגמה של ירבעם לפי שהוא אומר היתה כאמור לפלג את המלוכה ולמשוך את קהל העם אחריו תוך כדי הפחתת ערכה של ירושלים והסבת לב העם אליו במקום אל רחבעם מלך יהודה. לפי זה ניסה להאדיר את עוצמתה של בית אל כמקום קדוש מימים ימימה שבו מזבח ועליו אפשר לזבוח קורבנות לאל , ולקיים פולחן דתי כיאות. הכנסת עגל הזהב היתה, אפוא, בבחינת אליה וקוץ בה. מצד אחד בתחום הפוליטי מדיני רצה לפלג את העם והרעיון לכך היה טוב, אך מצד שני החזרה לאחור אל ימי אהרון היתה בעוכריו. שהרי זיכרון העם לא נחלש מאותם ימים שאהרון העמיד עגל ובכך העלה את חרון אפו של ה' עד כדי שטבח בעמו עם ישראל. והנה בא איש אלוהים מיהודה אל בית אל תופס את ירבעם עומד על המזבח להקטיר ( בזמן שלא על מלך להקטיר אלא לבני שבט לוי בלבד היינו הכהנים) חמתו יוצאת כנגד המלך והוא מנבא את הנבואה הקשה. ירבעם מנסה למנוע את השפעת הנביא עם נבואתו הקשה על העם ורוצה לתפוס אותו , אלא שכאן מתרחש הנס העומד לצד איש האלוהים: המזבח, כמתואר, נקרע ונשפך הדשן אשר עליו. וידו של ירבעם שהצביעה לעבר איש האלוהים לתופסו יבשה. ירבעם מתחנן על ידו והיא חוזרת להיות כראשונה.
הנה: מלכים א פרק יג: "א וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים, בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר יְהוָה--אֶל-בֵּית-אֵל; וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל-הַמִּזְבֵּחַ, לְהַקְטִיר. ב וַיִּקְרָא עַל-הַמִּזְבֵּחַ, בִּדְבַר יְהוָה, וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ, כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנֵּה-בֵן נוֹלָד לְבֵית-דָּוִד, יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ, וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ, וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ. ג וְנָתַן בַּיּוֹם הַהוּא מוֹפֵת, לֵאמֹר, זֶה הַמּוֹפֵת, אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה: הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע, וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר-עָלָיו. ד וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת-דְּבַר אִישׁ-הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר קָרָא עַל-הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית-אֵל, וַיִּשְׁלַח יָרָבְעָם אֶת-יָדוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, לֵאמֹר תִּפְשֻׂהוּ; וַתִּיבַשׁ יָדוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו, וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו. ה וְהַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע, וַיִּשָּׁפֵךְ הַדֶּשֶׁן מִן-הַמִּזְבֵּחַ: כַּמּוֹפֵת, אֲשֶׁר נָתַן אִישׁ הָאֱלֹהִים--בִּדְבַר יְהוָה. ו וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים, חַל-נָא אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי, וְתָשֹׁב יָדִי, אֵלָי; וַיְחַל אִישׁ-הָאֱלֹהִים, אֶת-פְּנֵי יְהוָה, וַתָּשָׁב יַד-הַמֶּלֶךְ אֵלָיו, וַתְּהִי כְּבָרִאשֹׁנָה".
הופעת איש האלוהים בבית אל עומדת כחוצץ מול ניסיונו של ירבעם לטמא את קדושת המקום בעגל הזהב שלו בשל המגמה למשוך את העם מאחורי רחבעם. איש האלוהים לא רק שלא מרשה כדבר הזה, אלא מנבא רעה כעונש לבאות לימי יאשיהו. אך מה שחשוב לעניינו הוא שהכנסת עגל הזהב לבית אל, הקמת במות במקום וכוהנים על ידן, שימשו כנדבך ראשון בהסרת הקודש מהמקום והפיכתו למקום חולין או מקום טמא.
בימי יהושע בטרם הועבר המרכז מבית אל לשילה הקריב יהושע קרבנות באזור שכם כמו שנאמר יהושע ח ל: " אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהַר, עֵיבָל. שם העלה עולות ושלמים. לאחר מכן העלה את ארון הברית ואוהל מועד לשילה וקבע שם את מקום הפולחן. היינו העתיקו מאזור שכם בית אל אל שילה. יהושע יח א" א וַיִּקָּהֲלוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם".
שילה, בה הוצב ארון הברית הפכה אפוא כתחליף לבית אל והתהדרה כמקום פולחן לאלוהי ישראל. לימים אנו שומעים על עלי ושני בניו חופני ופנחס היושבים בשלה היא העיר שהפכה מקודשת בשל הארון ופולחן הקורבנות הנערך בה. שמואל בן חנה מתחיל לפעול בשילה.
למותר לציין שרק במקום בו עמד ארון הברית התיר יהושע לקיים את פולחן עבודת האלוהים. ורואים זאת כאשר יצא רוגזו על בני ראובן גד ומנשה שבנו מזבח בעבר הירדן. [21] כאשר הסבירו עמדתם שלא לעולה וזבח בנו את המזבח שקטו הרוחות. היינו אל מקום אחד. יהושע היה ער לכך שיש לרכז את הפולחן במקום אחד בלבד ולא בצורה ביזורית שכל אחד שירצה יבנה לו מזבח. ראשית רצה ריכוזיות פולחנית, שנית לא רצה להציב אפשרות ללכת בכיוון של עבודה זרה על ידי ריבוי מזבחות.
במקרה פילגש בגבעה אנו שומעים שוב על בית אל כמקום פולחני דתי. בני ישראל וכל העם עולים ובאים לבית אל, ובוכים שם. הם בוכים מעלים עולות ושלמים ושואלים ב ה'. ושם ארון בית האלהים. זה קורה לא מעט לפני מות יהושע.
לעומת זאת בפתיחת ספר שופטים נאמר: שופטים ב "א וַיַּעַל מַלְאַךְ-יְהוָה מִן-הַגִּלְגָּל אֶל-הַבֹּכִים" ....... . ד וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ יְהוָה אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת-קוֹלָם וַיִּבְכּוּ. ה וַיִּקְרְאוּ שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים וַיִּזְבְּחוּ-שָׁם לַיהוָה"
שם בוכים וכאן בוכים. שם מקריבים קורבנות וכאן זובחים לפני ה' האם אפשר ששני המקומות מתכוונים בעצם למקום אחד הוא בית אל? פתח למחשבה.
מכל מקום ברור שארון הברית והפולחן האלוהי עובר משילה לבית אל וכאן מתקיים הפולחן הדתי.[22] מפירושו של רש"י לבראשית כח" יט עולה שגם רש"י נתקל בקושי של בית אל של אברהם בית אל של יעקב ובאמצע הר המוריה שעל פי המסורת שם נבנה בית המקדש. לפיכך, מזהה רש"י את בית אל של יעקב לא כאותה עיר שלפנים נקראה לוז, אלא כמקום הקודש בירושלים.
בעת ימי בחירת המלך הראשון לישראל ומשיחתו למלך אנו שומעים שוב תזכור של בית אל. המדובר הוא במסופר בשמואל א פרק י ג הנה: ג וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה וּבָאתָ עַד-אֵלוֹן תָּבוֹר וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים עֹלִים אֶל-הָאֱלֹהִים בֵּית-אֵל אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל-יָיִן. ד וְשָׁאֲלוּ לְךָ לְשָׁלוֹם וְנָתְנוּ לְךָ שְׁתֵּי-לֶחֶם וְלָקַחְתָּ מִיָּדָם.
נאמר מפורשות שהשלושה עולים אל האלוהים בית אל. משמעות הדבר שבית אל עדיין היתה מקודשת כמקום שער השמים ממנו ניתן לפנות אל האלוהים. לא ברור אם את שלושת הגדיים נשאו עמם כדי להקריב קורבן מאחר וסיבת נשיאת הגדיים עמם לא נאמרת לנו.
מכל מקום אנו יודעים כי הנביאים הראשונים לא יצא כנגד הפולחן שנערך בבית אל שהרי קודש היה הוא ל ה' וחלופה אחרת כדוגמת ירושלים , לא היתה בזמנם. כך שבימי אליהו ואלישע היתה בית אל מרכז גם לבני הנביאים .
למשל :מלכים ב פרק ב
פסוק ב: וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל-אֱלִישָׁע שֵׁב-נָא פֹה, כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי עַד-בֵּית-אֵל, וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, חַי-יְהוָה וְחֵי-נַפְשְׁךָ אִם-אֶעֶזְבֶךָּ; וַיֵּרְדוּ, בֵּית-אֵל.
פסוק ג: וַיֵּצְאוּ בְנֵי-הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר-בֵּית-אֵל, אֶל-אֱלִישָׁע, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְהוָה לֹקֵחַ אֶת-אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ; וַיֹּאמֶר גַּם-אֲנִי יָדַעְתִּי, הֶחֱשׁוּ.
פסוק כ"ג: וַיַּעַל מִשָּׁם, בֵּית-אֵל; וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן-הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ, עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ.
בתקופה מאוחרת יותר זמנו של ירבעם בן יואש ( ירבעם השני) עלתה חמת זעמם של הנביאים האחרונים כמו עמוס למשל שהרבה להוכיח ולנבא בבית אל שהיתה עיר נבואותיו הקשות. כך עשה עד שהכהן אמציה גרש אותו במשפט המפורסם " חוזה לך ברח" כדי שיחזור ליהודה ולא יצא כנגד המלך. הושע היה חריף יותר כאשר ראה בעבודת העגלים רוח זנות ובגידה בברית שבין ה' לבניו בני ישראל.
מכאן ואילך ובעיקר בימי דוד המלך אנו שומעים שהקריבו קרבנות לפי צו הנביא או לפי מקום בו היה ארון בית ה' ושמה של בית אל כעיר קדושה וחשובה לא נזכר לפחות כאמור לעיל עד ימי עמוס הושע והמלך ירבעם השני.
דוד מקריב קורבנות לאו דווקא במקום מסוים אלא במקום מציאותו של ארון הברית הנה: שמואל ב ו יב וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה. יג וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן-יְהוָה שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא"
גד הנביא מצווה את דוד ( לאחר המגפה) להקריב קורבנות בגורן ארנן ( ארוונה) היבוסי:[23] כלומר אין מקום מיוחד כמו בית אל או שילה שאליו יש לעלות כדי לקיים פולחן, אלא לפי צו הנביא או מקום הימצאו של ארון הברית.
גם בימי הלחימה על כס המלכות בין אדוניה בכורו של דוד לבין שלמה אנו שומעים על אדוניהו הזובח צאן בקר ומריא עם אבן הזוחלת אשר אצל עין רוגל. הוא עשה זאת על דעת עצמו לא בנוכחות נביא ה' וגם לא אצל ארון הברית אדוניהו מת בחטאו.
בהמלכת שלמה לא הקריבו קורבנות ובאין מקום ייחודי להקרבה החלו העם מקטירים ומזבחים בבמות. מלכים א ג ב " ב רַק הָעָם מְזַבְּחִים בַּבָּמוֹת כִּי לֹא-נִבְנָה בַיִת לְשֵׁם יְהוָה עַד הַיָּמִים הָהֵם".
ידוע שגם שלמה המלך הלך בדרך זו : " וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת-יְהוָה לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר. ד וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם כִּי-הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא"
מכאן ואילך שלמה מבסס את שלטונו וממשיך את היסודות שנטע אביו דוד לבנית בית לעבודת האלוהים. והוא בוחר לעשות זאת בעיר דוד היא ירושלים . שלמה בונה את בית המקדש הראשון. ומביא את ארון הברית מעיר דוד אל בית המקדש. והמקום מתקדש עד היום הזה כאמור מלכים א ח: יב אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְהוָה אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל. יג בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים. יד וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת-פָּנָיו וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל וְכָל-קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד.
2.4 סיכום ביניים:
לפי הסקירה שסקרנו עד הנה נראה שנקודת המפנה בהחלשת כוחה של בית אל כעיר קודש ,שהיתה צריכה בעצם לפי האדרת וקדושת המקום בפי יעקב להיות בירת העם היהודי, החלה מימי ירבעם בן נבט, אשר העמיד את עגל הזהב , במות וכהנים וקרא לעם לעלות לא לירושלים כי אם לבית אל ולדן. מכאן ואילך כפי שסקרנו לעיל החלה הירידה של העיר. בשלב מסוים המרכז מועבר לשילה חוזר לבית אל ושב לשילה. הלאה מכאן משתנה המדד לקביעת מקום הפולחן לפי שני קריטריונים: או צו הנביא ( וראה גד המצווה את דוד) או לפי מקום ארון הברית ( ראה דוד המכרכר לפני הארון וזובח בדרכו) עם בנית בית המקדש על ידי שלמה והעברת ארון הברית מעיר דוד אל המקדש נקבעה ירושלים כעיר הקודש והמקדש שבה כארובה המקשרת בין ארץ לשמים. נכון שירבעם ניסה לחבל בכך על ידי העגל שלו שבבית אל אך כפי שראינו הדבר לא עלה בידו וגם לא בידי הבאים אחריו. ירושלים התקדשה מימי שלמה ועד ימינו ולנצח נצחים.
** *
3. אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם.
יש הקושרים את הר המוריה בה התרחשה העקידה בקשר ישיר עם הנאמר בדברים חזור ושנה : " אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם. היינו הר המוריה הוא המקום הנבחר. והא ראיה שעליו נערכה העקידה ולגביו נאמר: בראשית כ"ב ב: " ב וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ".
מכאן ניתן לפרש " שאל המקום אשר אראך בארץ המוריה הוא המקום אשר נבחר על ידי ה'.
האמנם?
אצל שלמה מוצאים מפורשות שהר המוריה נמצא בירושלים. דברי הימים ב פרק ג פסוק א: ו"ַיָּחֶל שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת-בֵּית-יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם, בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ--אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד, בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי".
אך עדיין השאלה בעינה עומדת האם הר המוריה של שלמה הוא אותו הר המוריה של אברהם? והרי שם בבראשית מדובר בכלל על ארץ המוריה . והשאלה מה היא ארץ המוריה? היכן היא היכן מקומה? הכתוב סתם ולא פירש ולא הוסיף ולא הזכיר, תיאור מקומה ,אף לא במקום אחר במקרא. ואם היא באזור יהודה מסתמא ישנם בה לא מעט הרים. אז איזה הוא ההר הקדוש של אברהם? ומניין לנו שהר שלמה בגורן ארוונה הוא אותו הר שבו נעקד יצחק?
מעבר לכך ספר דברים מדבר על "המקום אשר יבחר ...." ואם הכוונה היתה להר המוריה בו נערכה העקידה, סביר שהיה כותב : אל המקום אשר בחר .... היינו בלשון עבר, שהרי בחר כבר. או שהיה אומר מפורשות אל המקום אשר בחר הוא הר המוריה. אך אי אמירה מפורשת שכזאת מעמידה את הקושי לזיהוי במקומו.
מה שמתרחש בהמשך לעקידה על ההר הוא כדברים האלו:
יד וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא יְהוָה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה. טו וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֶל-אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן-הַשָּׁמָיִם. טז וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יְהוָה כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ. יז כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. יח וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי. יט וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל-בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע.
אברהם קורא בשם למקום היינו להר שבארץ המוריה שבו נערכה העקידה. והשם הוא:
ה' יראה. [24] ונאמר לנו במאמר מוסגר שאכן באותם זמנים ואילך ( היום יאמר) נקרא באמת המקום הזה בשם ה' יראה.
מלאך ה' קורא לאברהם ומברך אותו כמעין תשורה על שעמד בניסיון והברכה היא בפריה ורביה וירושה של ערי אויבים.
בשל הודו של אברהם יתברכו גם עמי הארץ. אברהם עוזב את המקום וחוזר אל באר שבע.
מה קורא אצל יעקב בבית אל?
אברהם מצוּוה ללכת אל מקום ארץ המוריה , יעקב מגיע כביכול באקראי אל מקום מסוים. לא נאמר איזה מקום היכן הוא . מעין סתם ולא פירש. (בהמשך נתייחס למלה החוזרת במובאות האלו "מקום"). הוא לוקח באופן סתמי מאבני המקום שם למרשותיו וישן. בחלומו נגלה אליו ה' [25] ובלא כל ניסיון מאשרר את אשר הבטיח לאברהם ויצחק היינו את קבלת הארץ הזאת. וכן אומר של יעזוב אותו[26]
יעקב מקיץ ואומר לעצמו ואולי בקול ( בשל חרדתו) שהנה יש אלוהים במקום הזה. מכאן מתברר לו ליעקב שלפי הנראה הוא נקלע שלא במקרה למקום בו קיימת שכינה של מעלה וגם לא במקרה הוא בחר במקום לישון וגם לא במקרה הופיע אלוהים במקום זה מולו והבטיח את אשר הבטיח . היינו ההתגלות כוונה אל המקום הזה.
זה פירושו של המשפט "אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי".
ואז מסיק יעקב את המסקנה המתבקשת ואומר:
יז וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה: אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.
יעקב ממש את מסקנתו הלכה למעשה כאות , זכר למעשה, ואבן פינה לבאות היינו לבנית בית האלוהים בעתיד:
וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁהּ.
וכשם שאברהם בזמנו קרא למקום ההתגלות על ההר בארץ המוריה בשם ה' יראה
קורא גם יעקב בשם למקום בו היתה התגלות האלוהים אליו:
"וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל";
אלא ,בניגוד למקרה אברהם בהר המוריה, כאן נותן המקרא, בדיעבד, נקודת ציון קדומה למקום
"וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה".
גם כאן בניגוד לאברהם החוזר לבאר שבע. יעקב ממשיך בדרכו לפדן ארם אך לא לפני שנודר נדר ומבטיח להקים בית לה' בעתיד במקום הזה שהוא בית אל כאמור:
"וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.
כלומר לפי יעקב הישראלי הראשון בית אל צריכה להיות מקודשת ובה צריך להיבנות בעתיד בית משכן לאלוהי ישראל.
לפי שאנו מוצאים, אין לנו כל עדות חותכת שהר המוריה הוא המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם. לעומת זאת מסתבר ולו רק לפי פליאת יעקב שהמקום אליו הוא הגיע הוא מקום האלוהים. וכפי שאמר שער השמים, ולא במקרה הגיע לשם, ולא במקרה לן שם, ולא במקרה היתה שם ההתגלות.
לכן גם לא במקרה חושב יעקב כייצור אנוש להחזיר לה' ,מטיבו, את המעט שיכול ,ולבנות לו שם בית למשכנו בעתיד הימים.
האם בית אל היא המקום אשר יבחר ה' אלוהיך...?
על פניו נראה שלא. מאחר ואלו כך היה, היה אומר זאת הפסוק מפורשות בית אל. או היה אומר כאמור לעיל המקום אשר בחר ה' אלוהיך.
עם זאת יש רמזים. וכאן אנו חוזרים למילת המפתח שדיברנו עליה והיא המלה "מקום" המופיעה ולא בכדי בשלושת המקומות שאנו דנים בהם:
הן אצל אברהם הן אצל יעקב והן בספר דברים
הבה ונראה זאת:
אצל אברהם:
בראשית כ"ב ג וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים. ד בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. ה וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד-כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. ט וַיָּבֹאוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ
היינו סה"כ בפסקה שלוש פעמים מופיעה המלה מקום.
אצל יעקב:
בראשית כח י וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא. טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי. יז וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה:
ט וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל;
שש פעמים מופיעה המלה מקום בפסקה זו.
ובדברים:
דברים יב ג וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת-שְׁמָם מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא.
כאן נאמר המקום ההוא ובדברים נאמר המקום ההוא . השאלה הנשאלת היא על פי גזרה שווה האם "המקום ההוא" שבדברים מתייחס לבית אל? ואם כן, מה המשמעות של הדבר? נראה זאת בהמשך.
ובספר דברים
דברים יב: " ה כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה יא וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיהוָה. יג הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל-מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה. יד כִּי אִם-בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ. יח כִּי אִם-לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. כִּי-יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ. כו רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר-יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ תִּשָּׂא וּבָאתָ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה.
שמונה פעמים מופיעה המלה "מקום בפרק יב בדברים.
מסקנות:
לפי ספר דברים נראה שהמקום מתייחס להיבט עתידי . אל המקום אשר יבחר. מתי יבחר לא נאמר האם בחר כבר לא נאמר האם בחר והחליף גם לא נאמר. כפשוטו מקום שיבחר אי שם בעתיד.
לפי בראשית המקום מתואר בלשון הווה. היינו אברהם הולך אל המקום ויעקב פוגע במקום.
לגבי המלה מקום אצל אברהם ויעקב:
המלה מקום היא עלומה. מופשטת אין תיאור מדויק של המקום אצל אברהם ולא אצל יעקב.
אברהם הולך אל ארץ המוריה שלא ברור טיבה גודלה ורוחבה. ושם הולך הוא אל המקום אשר הורה לו אלוהים ללכת.
"וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ"
"ד בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם מֵרָחֹק".
ביום השלישי אברהם רואה את המקום מרחוק. שוב פעם ראיה מסתורית ביותר. שהרי מניין ידע אברהם שזהו המקום? שזה ההר המיועד בתוך ארץ המוריה?
שהרי ממנה נפשך אם אברהם ידע סימן שה' לא הראה לו את המקום , ואם ה' הראה לו את המקום מדוע הכתוב לא אומר זאת?
מסתבר,שכפי שנראה אצל יעקב ,המקום הזה הוא לא סתם מקום. הוא מקום שאליו שורה השכינה ואבותינו הרגישו את המקום בבחינת כל עצמותי תאמרנה גם אברהם שזיהה בעצמו את ההר המיועד בתוך הרי ארץ המוריה וגם יעקב שפגע במקום בבית אל כפי שנראה בהמשך. שכינה ששרתה על ההר כאילו מגנטה את אברהם אליה.
בוא נראה איך הדברים אצל יעקב!
בראשית כח י וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא. טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי. יז וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה:
ט וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל;
הפעלים הקשורים למקום הם: פגע במקום , לקח מאבני המקום, שכב במקום, אמר במקום שיש אלוהים הרגיש שהמקום נורא.
כלומר רואים שיש כאן סדר נבנה, מהקל אל הכבד מהפגישה עם המקום עשייה במקום לכאורה פשוטה כמו לקיחת אבן כל שהיא שכיבה במקום ולבסוף התפקחות שכלית שיש אלוהים במקום ותחושה של יראה גדולה.
מכאן נובע שאף כי לא נאמר כמו אצל אברהם מפורשות ללכת אל מקום מסוים הרי ההנחיה נרמזת במלה מקום. מקום שמעורר תחושה של יראה גדולה כמו אצל אברהם בבחינת כל עצמותי תאמרנה.
מכאן נובע שהתורה כאילו מדברת אתנו הקוראים בקודים. הקוד כאן הוא המלה " המקום" היא נרמזת בכך שהיא מופיעה מספר פעמים בפסקה או בפרשה או בפרק. סובבת לה קדושה ויראה . ככל שהאדם כמו אברהם או יעקב מתקרב אל המקום, תחושתו או החוש השישי שלו נפתח יותר ותחושת הקדושה הולכת ומתעצמת בו עד לשיא
אצל אברהם ה ' יראה . אצל יעקב שער השמים בית האלוהים הוא בית אל.
מה קורה אפוא בדברים וכיצד דברים מתייחס לעניין אברהם ויעקב?
דברים יב: " ה כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה יא וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיהוָה. יג הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל-מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה. יד כִּי אִם-בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ. יח כִּי אִם-לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. כִּי-יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ. כו רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר-יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ תִּשָּׂא וּבָאתָ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה.
דברים בעצם מאשרר את אשר הסקנו לגבי המקום שאצל אברהם ואצל יעקב
אצל אברהם המקום המקודש הוא אותו הר מוריה שנקרא בשם ה' יראה. ואצל יעקב המקום המקודש הוא פניאל או המקום שיעקב קורא לו בית אל. אלו שני מקומות קדושים שבאחד מהם בית אל מונחת אבן הפינה למשכן בית ה'.
אם נתעלם לרגע מדברי החוקרים שספר דברים הוא מימי חזקיהו ,ויאשיהו הפעיל את הרפורמה שלו בעקבות ספר זה, הרי מסתבר שלשון העתיד "אשר יבחר" אינה יכולה להתייחס לא להר המוריה של אברהם ולא לבית אל של יעקב אלא למקום עתידי שלפי הכתובים הוא, מן הסתם, אותו גורן ארוונה היבוסי שנקנה על ידי דוד בצו הנביא גד לבנות בו את בית המקדש. ומקומו כפי שנאמר הוא כנראה בארץ המוריה ואפשר גם באותו הר של העקידה.
חוץ מאשר מקרה העקידה והקריאה של המקום ה' ייראה איננו רואים שום התפתחות פולחנית דתית באזור עד ימי שלמה. לעומת זאת בית אל התקדשה ונערכו בה טקסים פולחנים זבחים וכדומה כפי שהראנו לעיל. נקודת הנפילה שלה החלה עם ירבעם בן נבט והלאה עד לנפילתה הסופית. ובימינו בית אל פחות נשמעת ופחות נחשבת מאשר טבריה או צפת או חברון.
אין לנו, אלא לקבל ולהאמין שעל פי אותו קוד " המקום" המרמז על קדושת המקום , נטמאה בית אל ואלו ירושלים והר המוריה שבה נשמרה בקדושתה עד ימי דוד ושלמה אשר החלו לרומם אותה להיות העיר המקודשת ביותר אשר בה נבנה בית המקדש ואליו הובא ארון הברית. קדושת ירושלים קרי ארץ המוריה והר המוריה נשארה אפוא למשך כל הדורות מימי אברהם ועד ימינו אנו. היא לפי הנראה המקום שעליו מדבר ספר דברים המקום בו יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם.
שאלה פתוחה:
ספר דברים מביא בפנינו שינוי תפיסה פולחנית מאשר היתה נהוגה עד כה.[27][28] ואנו רואים זאת היטב לפי המסופר בפרק יב החל מפסוק א' ואילך כלהלן:
א אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר-אַתֶּם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה. ב אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת-כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ-שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת-אֱלֹהֵיהֶם עַל-הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל-הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן. ג וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת-שְׁמָם מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא. ד לֹא-תַעֲשׂוּן כֵּן לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ה כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה. ו וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם. ז וַאֲכַלְתֶּם-שָׁם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ח לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל-הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו.
ישנם מקומות נוספים בדברים בהם מדובר חזור ושנה על המקום אשר יבחר ה'
כמו להלן:
דברים פרק יב
פסוק ה: כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם, לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ, שָׁם--לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, וּבָאתָ שָּׁמָּה.
פסוק כ"ו: רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר-יִהְיוּ לְךָ, וּנְדָרֶיךָ, תִּשָּׂא וּבָאתָ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה.
דברים פרק יד
פסוק כ"ה: וְנָתַתָּה, בַּכָּסֶף; וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף, בְּיָדְךָ, וְהָלַכְתָּ אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.
דברים פרק טז
פסוק ו: כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ--שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח, בָּעָרֶב: כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם.
דברים פרק יז
פסוק ח: כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע--דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ: וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ--אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.
דברים פרק יח
פסוק ו: וְכִי-יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ, מִכָּל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-הוּא, גָּר שָׁם; וּבָא בְּכָל-אַוַּת נַפְשׁוֹ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה.
דברים פרק כו
פסוק ב: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.
השינוי המתבקש הוא בכך, שאם עד כה אפשרית היתה עבודת ה' בכל מקום, כמו שמתואר בנימת לעג " על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן" הרי שעתה קיים טאבו על עבודה שכזאת. אלא רק "במקום אשר יבחר ה'..."
זאת אומרת: הגישה היא צנטרליסטית. מרכזיות. לא להקריב קורבנות בכל מקום כי פיזור הפולחן יכול להביא גם לפיצול ולפיזור הנפש. ריבוי מזבחות יכול להביא גם לאלילות. לכן מדבר על המקום אשר יבחר. היינו במקום אחד לריכוז הנפש.
בניגוד לעבודה זרה שאפשרה לעבוד את האלילים בכל מקום ובכל עת, הרי שהעבודה העברית הופנתה אל מקום אחד. מקום אשר ייבחר על ידי האלוהים עצמו. קדושת בית המקדש אינה בא מכוחה של היסטוריה אנושית, רצון האדם , נוחיותו. או של כיבוש קרקע , אקראיות , וכדומה. אלא מתוך בחירה היסטורית של ה' את המקום הזה. מכאן ההבדל התהומי בין האלילות לדת ישראל. הקדושה האלילית היא על פני הקרקע הנראית, יכולה להתבצע בכל מקום ובכל אתר והקדושה הישראלית היא אלוהית שמימית על אנושית. היא באה מכח חסדו של ה'. במקום אשר בוחר הוא לשכן שמו שם והמקום ייבחר רק לאחר שיבואו בני ישראל אל המנוחה ואל הנחלה (דברים יב ט) העת התנ"כית הזאת היא לפי שראינו ימי שלמה שבנה את הבית.
--------------------------------------------------------------------------------
[1] אגב, אברהם אבן עזרא היה הראשון ששם לב לסתירה זו, אלא שהעדיף לא להעלותה על נס, בעוד ברוך שפינוזה אמר את הדברים בגלוי היינו שהתורה נכתבה בתקופה מאוחרת יותר.
[2] דעת מקרא מחליק סתירה זו בצורה אלגנטית כשאומר כך: "" בית אל הוא השם שנתן יעקב לעיר לוז הכנענית על שם המאורע שארע לו ( לקמן כך יט וראה עוד לה ו) ויקרא את שם המקום ההוא בית אל, ואולם לוז שם העיר לראשונה. ( רגילים לזהות את לוז = בית אל, עם הכפר ביתין כ- 17 ק"מ מצפון לירושלים, היושב סמוך לצומת דרכים נודע..) ונקט הכתוב כאן דוקא השם החדש שנתן יעקב למקום, כדי לרמוז שכבר אברם עשה את המקום לבית אלוהים וקרא שם בשם ה' לכל באי עולם, כמו שמפרש והולך בהמשך.
[3] מעניין שבמקום זה סותמת התורה ולא אומרת את תוכן קריאתו של אברם ב- ה' היא משאירה את תוכן הדברים להגיונו ודמיונו של הקורא.
[4] א וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. ב וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהוָה.
[5] א וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר יְהוָה אֶל-בֵּית-אֵל וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר. ב וַיִּקְרָא עַל-הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר יְהוָה וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ כֹּה אָמַר יְהוָה הִנֵּה-בֵן נוֹלָד לְבֵית-דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ. ג וְנָתַן בַּיּוֹם הַהוּא מוֹפֵת לֵאמֹר זֶה הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר-עָלָיו. ד וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת-דְּבַר אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא עַל-הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית-אֵל וַיִּשְׁלַח יָרָבְעָם אֶת-יָדוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר תִּפְשֻׂהוּ וַתִּיבַשׁ יָדוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו. ה וְהַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וַיִּשָּׁפֵךְ הַדֶּשֶׁן מִן-הַמִּזְבֵּחַ כַּמּוֹפֵת אֲשֶׁר נָתַן אִישׁ הָאֱלֹהִים בִּדְבַר יְהוָה.
[6] ט וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת מִכֹּל אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה-לְּךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת לְהַכְעִיסֵנִי וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ.
[7] מן הראוי לציין שבימי החשמונאים היתה בית אל עיר שביצר אותה בככידס שר צבאו של דמטריוס. לאחר מכן לכד את העיר אספסינוס בימי המרד הגדול נגד רומי. כך לפי יוסף בן מתתיהו קדמוניות היהודים.
[8] ואולי גם המקרא מביא זאת כאות ורמז לבאות אצל יעקב, וכתחושת בטן, של אברהם ,שהמקום הזה מקודש הוא.
[9] נכון שהיו מקומות מקודשים אחרים ברחבי הארץ כמו המרכז הרוחני בשילה של ימי עלי ובניו. שמואל שנולד בשילה, מזבח ומקום פולחן בשכם בחברון וכדק אך דומני שלא אטעה אם אחשוב שכנגד שלמה עמדה בית אל בקדושתה כפי שייזם והניח שם יעקב בדרכו לפדןן ארם.
[10] השם ציון מזוהה עם הר הבית והגבעה שמדרום לו בה היתה מצודת ציון. היא בעצם עיר דוד. כי נאמר כי דוד לכד את מצודת ציון וקרא לה עיר דוד וישב בה.
[11] וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי-צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם, כִּי-לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ--כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ, כֵּן-עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ; וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן, אֶת-יִשְׂרָאֵל, וַיִּהְיוּ, בְּקִרְבָּם. יהושע י א.
[12] י וְלֹא-אָבָה הָאִישׁ לָלוּן וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא עַד-נֹכַח יְבוּס הִיא יְרוּשָׁלִָם וְעִמּוֹ צֶמֶד חֲמוֹרִים חֲבוּשִׁים וּפִילַגְשׁוֹ עִמּוֹ. יא הֵם עִם-יְבוּס וְהַיּוֹם רַד מְאֹד וַיֹּאמֶר הַנַּעַר אֶל-אֲדֹנָיו לְכָה-נָּא וְנָסוּרָה אֶל-עִיר-הַיְבוּסִי הַזֹּאת וְנָלִין בָּהּ. יב וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנָיו לֹא נָסוּר אֶל-עִיר נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא-מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה וְעָבַרְנוּ עַד-גִּבְעָה.
[13] ח וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי-יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּהָ לְפִי-חָרֶב וְאֶת-הָעִיר שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ. ט וְאַחַר יָרְדוּ בְּנֵי יְהוּדָה לְהִלָּחֵם בַּכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה.
[14] ג וְאָמַרְתָּ כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לִירוּשָׁלִַם מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי אָבִיךְ הָאֱמֹרִי וְאִמֵּךְ חִתִּית.
[15] שמואל ב כד כג הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ לַמֶּלֶךְ {ס} וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל-הַמֶּלֶךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ.
[16] שמועל ב ו "טז וְהָיָה אֲרוֹן יְהוָה בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת-שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ. יז וַיָּבִאוּ אֶת-אֲרוֹן יְהוָה וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה-לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי יְהוָה וּשְׁלָמִים.
[17] ו וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי יְהוָה וְעוֹד הֵסִיר אֶת-הַבָּמוֹת וְאֶת-הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה. {פ}
ז וּבִשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ שָׁלַח לְשָׂרָיו לְבֶן-חַיִל וּלְעֹבַדְיָה וְלִזְכַרְיָה וְלִנְתַנְאֵל וּלְמִיכָיָהוּ לְלַמֵּד בְּעָרֵי יְהוּדָה. ח וְעִמָּהֶם הַלְוִיִּם שְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְיָהוּ וּזְבַדְיָהוּ וַעֲשָׂהאֵל ושמרימות (וּשְׁמִירָמוֹת) וִיהוֹנָתָן וַאֲדֹנִיָּהוּ וְטוֹבִיָּהוּ וְטוֹב אֲדוֹנִיָּה הַלְוִיִּם וְעִמָּהֶם אֱלִישָׁמָע וִיהוֹרָם הַכֹּהֲנִים. ט וַיְלַמְּדוּ בִּיהוּדָה וְעִמָּהֶם סֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה וַיָּסֹבּוּ בְּכָל-עָרֵי יְהוּדָה וַיְלַמְּדוּ בָּעָם.
[18] י וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ בימין (מִיָּמִין) בְּבוֹא-אִישׁ בֵּית יְהוָה וְנָתְנוּ-שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית-יְהוָה. יא וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי-רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ אֶת-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית-יְהוָה. יב וְנָתְנוּ אֶת-הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן עַל-יד (יְדֵי) עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הפקדים (הַמֻּפְקָדִים) בֵּית יְהוָה וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ וְלַבֹּנִים הָעֹשִׂים בֵּית יְהוָה. יג וְלַגֹּדְרִים וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת-בֶּדֶק בֵּית-יְהוָה וּלְכֹל אֲשֶׁר-יֵצֵא עַל-הַבַּיִת לְחָזְקָה.
[19] יש סוברים על פי תורת התעודות שידיהם של אנשי האסכולה הדיאוטורנומיסטית ניכרים בספר והם קבעו את הביטוי " אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו"
[20] יש דעות הרואות בהקרבת הבנים למולך מנהג מקובל של אותם הימים שאין לשפוט אותו בעין מסתכלת ממבט של המאה העשרים. אינני מקבל דעה זאת מאחר והרגש האנושי של הורים לתינוקם לא פג ולא השתנה מימי בראשית ועד ימינו. שאחרת גם לא היה שום טעם בניסיון העקדה שעבר אברהם.
[21] יהושע כב כו: " יג וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-בְּנֵי-רְאוּבֵן וְאֶל-בְּנֵי-גָד וְאֶל-חֲצִי שֵׁבֶט-מְנַשֶּׁה אֶל-אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶת-פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן. יד וַעֲשָׂרָה נְשִׂאִים עִמּוֹ נָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אָב לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ רֹאשׁ בֵּית-אֲבוֹתָם הֵמָּה לְאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. טו וַיָּבֹאוּ אֶל-בְּנֵי-רְאוּבֵן וְאֶל-בְּנֵי-גָד וְאֶל-חֲצִי שֵׁבֶט-מְנַשֶּׁה אֶל-אֶרֶץ הַגִּלְעָד וַיְדַבְּרוּ אִתָּם לֵאמֹר. טז כֹּה אָמְרוּ כֹּל עֲדַת יְהוָה מָה-הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי יְהוָה בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּיהוָה. .............." " כא וַיַּעֲנוּ בְּנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה וַיְדַבְּרוּ אֶת-רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. כב אֵל אֱלֹהִים יְהוָה אֵל אֱלֹהִים יְהוָה הוּא יֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע אִם-בְּמֶרֶד וְאִם-בְּמַעַל בַּיהוָה אַל-תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה. כג לִבְנוֹת לָנוּ מִזְבֵּחַ לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי יְהוָה וְאִם-לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלָה וּמִנְחָה וְאִם-לַעֲשׂוֹת עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים יְהוָה הוּא יְבַקֵּשׁ. כד וְאִם-לֹא מִדְּאָגָה מִדָּבָר עָשִׂינוּ אֶת-זֹאת לֵאמֹר מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ לֵאמֹר מַה-לָּכֶם וְלַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל".
[22] מעניין פירושו של רש"י " לבית אל " כפי שכתב בבראשית כ"ח יט: לבית אל "של יעקב" לא זה הוא הסמוך לעי, אלא לירושלים, ועל-שם שהיתה עיר האלהים קראה בית אל, והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם, והוא השדה שהתפלל בו יצחק, וכן בגמרא... לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית אל" ".
[23] וַיָּבֹא-גָד אֶל-דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַיהוָה מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן ארניה (אֲרַוְנָה) הַיְבֻסִי. יט וַיַּעַל דָּוִד כִּדְבַר-גָּד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה. כ וַיַּשְׁקֵף אֲרַוְנָה וַיַּרְא אֶת-הַמֶּלֶךְ וְאֶת-עֲבָדָיו עֹבְרִים עָלָיו וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אַפָּיו אָרְצָה. כא וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי-הַמֶּלֶךְ אֶל-עַבְדּוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת-הַגֹּרֶן לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם. כב וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל-דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָו רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים. כג הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ לַמֶּלֶךְ {ס} וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל-הַמֶּלֶךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ. כד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-אֲרַוְנָה לֹא כִּי-קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַיהוָה אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם וַיִּקֶן דָּוִד אֶת-הַגֹּרֶן וְאֶת-הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים. כה וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר יְהוָה לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל.
[24] בדיוק כמו שמאוחר יותר קורא יעקב למקום שבו הוא ראה את סולם המלאכים ושהחליט שהוא שער השמים בשם בית אל. כי שם ראה פני אל .
[25] בדיוק כמו ששמענו ש – ה' נגלה לפרעה בחלום הלילה כאשר לקח האחרון את שרה אשת אברהם אליו.
[26] יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ.
[28] על פי תורת התעודות והמשתמע ממנה ספר דברים הוא הספר שנמצא בימי חזקיהו ועל פי יסד המלך יאושיהו את הרפורמה החשובה שלו, אשר לא היה כדוגמתה ממעמד הר סיני ועד ימיו. אנשי ספר דברים ( מקור D , הדויטרונומיסטי, הם שכתבו את ספר דברים ועעשו עריכה על כל התנ"ך. אחד מהביטויים השגורים בסגנון דיבור וכתיבה של אנשי האסכולה הדאוטורנומיטית היה " אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם" ביטוי אופייני לספר דברים. עקבות העריכה נמצא בביטויים דומים כמו " אלוהים אחרים" " נאום ה" " ועוד. לפי זה החל מהרפורמה של יאשיהו בו פעל המלך על פי ספר דברים הוחלט סופית וחד משמעית על ריכוז הפולחן אל מקום אחד הוא המקום אשר יבחר ה' אלוהיך, הוא בית המקדש בהר המוריה שבירושלים. לפני כן כאמור מקום הבחירה הקדוש היה או במקום שבו נמצא באותה השעה ארון הברית, או לפי הוראה של נביא ( כמו למשל גד שהורה לקנות את גורן ארוונה מלך יבוס כדי לבנות בו מזבח לה' ".
תגובות