.1 הכל נעוץ ב"שמונה" - בשמונת הימים
היום השמיני בתורה ובמורשתינו
בא לבטא את ה"קומה השניה" של הבריאה
את השלמתה של הבריאה בבחינת "אשר ברא לעשות"
ודווקא על ידי האדם עצמו.
כך בברית המילה שביום השמיני האדם משלים במו ידיו את בריאתו הגופנית
בהסרת הסרח העודף.
ובהסרת הגולל על פאר היצירה
ובהכתרתה כיצירה מושלמת
וכך בשמיני עצרת ........
והנה בשמונת ימי החנוכה אנו מדליקים להאיר את היקום כבית מקדש קוסמי
ודווקא בערך האנושי המוסף של היום השמיני
כתוספת לאותם האורות של שבעת קני המנורה שבמקדש.
אזיי ברור שהיום השמיני הוא
""יום האדם" שבו מקופלים כל הדברים הנפלאים
שבמאמר זה
הטרגדיה של הנצרות שהם חשו בערך הייחודי המוסף של היום השמיני
אך לא בסדר חנוכה הראוי
של כל יום מוסיף על האור של קודמו
וכי אין לו לאור היום השמיני דבר וחצי דבר
בלא אור שבעת הימים.
במילים אחרות בטלו את אור מנורת המקדש
להתקשט באור מלאכותי "חדש" אחר
לכן מתוך זה גם נגזר על פי דתם
שהבן של האלוהים דחק את האלוהים
והפך לאלוהים בעצמו
וכמובן שזה יסוד טעות דתם מראשית ועד אחרית
והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה
