הרבה דרשות ניתנו על העובדה שנעריו של אברהם
לא זכו לילך עימו להר המוריה
עם כל הכבוד אברהם הותיראת הנערים עם החמור,
לא מפני שסבר שאין הם ראויים להמשיך עימו עד הר המוריה.
אלא מפני שכך ציווה עליו ה´ :[אשר ביקש לערות את הרוח לעולם בשלבים]
שהרי גם בהליכה זו להר המוריה, ציווה עליו לאמור :
לך לך אל ארץ המוריה" .
דהיינו לך לעצמך בלבד.[כמובן רק עם יצחק]
כך או כך
גם חמורו של משיח שנוער
נצרך הוא ל"נערים" שיתרגמו את נעירתו.
כ"נערים". גם מלשון "נוערים"
ולא עוד שכל מה שמייצגים הנערים באותה השעה
הוא השלמות הפיזית של הבריאה
המתחברת לשלמות הרוחנית של אברהם והר המוריה
לפי שעה מרחוק
אם כן הנערים המשיכו למלא את פונקציית החומר
לשמר את גחלת החומר.
שהרי העולם לעולם אינו בטל מחומריות .
החשוב הוא סופו של סיפור העקדה.
עת ה"חומר" ו"הרוח" נפגשים שוב יחדיו לכלל הרמוניה של שלמות
כשנאמר:
"וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע.
בתחילה הלכו אך אברהם ויצחק יחדיו [לעקדה]
לבסוף מצטרפים לאותו ה"יחדיו"
גם הנערים נעריו של אברהם
שהמתינו בסבלנות - בתפקידם שבחומר
הנה כי כן לבסוף וודאי בסוף כל הדורות
כולם הולכים יחדיו אל באר של שובע ושפע.
["באר" המסמלת גם מים של תורה]
נ.ב.
איפה נעלם שמו של יצחק באותו הסוף ?
