החיים הינם בהחלט חידה . שפתרונה כנראה צמוד לאין סוף
כך שקרוב לוודאי שלעולם לא נגיע לפתרונה המוחלט של החידה
אך מצווים אנו לא לחדול מלחפש פתרונה.
וכך הגבנו למאמר המבקש ליתן הסבר לעליה בדרישה לרוחניות בתקופה זו:
צריך לכאורה לחבר נכון בין ארבע קצוות בין: רגש ודעת ,בין אלוקים ואדם
החיבור האופטימלי שבין אלוקים ואדם הוא המזיגה הנכונהבמפלס העדכני הכי גבוהה שבין הרגש והדעת.
מצב המתבטא במתואר במעמד הר סיני : "רואים אתהקולות".
כתרגיל מטודי הקב"ההציב בפנינו כביכולאת האלטרנטיבה הפשוטה והקלה יותר של חיבור בין אלוקים ואדם בפאזה החד ממדית של הרגש- בגן עדן.
בחרנו במובן מאיליו גם בדעת ומימלא צריכים היינולהיות מגורשים מאותו עולם אוטופי ששימש כאמור בסיס מטודי של התחלה[שלא יהיו טרוניותעל הבורא]
מני אז יצאנו למסע צפוי של חתחתים מתיש ומיגע להגיעחזרה לאותו החיבור עם האלוהים בנוסחה מורכבת ועצמאית יותר בבחינת הערך המוסף של"ברא לעשות "גם ברוחניות ולא רק בגשמיות .
בשלבים הראשונים נדרשנו ל"קביים" של נבואהבלעדיה מתקשים היינו להתקדם אט אט כשהגענו לפרקנו די בתחום הדעת פסקה הנבואה והיא במתכונתהשבעבר כנראה לא תשוב יותר.
במקום הנבואה גמלה החכמה.
ומני אז מצוידים אנו בנוסחה התורנית :
"וידעת היום והשבות אל לבבך"
מצווים אנו שלא להתעלם מהידע האנושי העדכנישניצבר במציאות אלא להכילו ולעבדו בפריזמה של רוחניות להעבירו תמיד גם דרך הלב.
וזו משימת המשימות למצוא בכל עת את האיזון הנכוןבין הידע האובייקטיבי שנצבר לבין הרגש הסובייקטיבי האישי והכללי
וכך ככל שהעולם גומא בקפיצות במדע כך אנו חשים כמואויר לנשימה את הצורך בפיתוח מקביל של הרגש והרוחניות ברמה גבוהה יותר.
