סיפור על תמונה
מאחורי ביתי מצוי תל
המכונה בפי "תל הצפרדע".
מקום בו נוהגים בני השכונה להשליך "פסולת" מגוונת.
ולא רק בני השכונה אלא גם קהל רב של צרכני מגרשי הטניס הסמוכים .
משבאים הם לחנות מנצלים הם ההזדמנות לרוקן מבתיהם כל "פסולת"
הנדחקת חדשות לבקרים מפני החדש הכובש את הכל .
ואני שאוהב תלים, לפשפש בהם.
לחפש בהם את האדם שנעלם.
מוצא בהם לא פעם גם מציאות ממציאות שונות.
ובעיקר לבושתי או שמא לא,אני אספן כפייתי של ספרים ותמונות .
והנה אמש הגיע משלוח מיוחד .
על פניו ניכר היה כי הפעם מדובר במשלוח איכותי ויקר. ושופע הפתעות ברב גוניותו.
מה לא היה שם החל מכוסות קריסטל ,כלי מטבח. תכולת ארונות בגדים. כורסאות וילונות.
ספריות וספרים הרבה, הרבה מאד בינהם גם ספרי קודש ישנים נושנים
ספרים ישנים וגם חדשים אותם המבריקים בצבעי כרומו שונים .
ספרים עבי כרס ובשלל שפות בעיקר בשפת האידיש.
על פניו כבר יכולתי לזהות בהם בסימנים השונים,
שוודאי עוד זקן או זקנה נפטרו והסתלקו לבית עולמם.
ועוד יורשים שאצה להם הדרך לפנות עולמות קודמים מפני עולמם שלהם הדוחק .
מתוך כך ששמתי לב כי רבים מהספרים היו על השואה הן באידיש ,אנגלית ועברית .
מהר מאד גם הוספתי והבנתי כי קרוב לוודאי גם מדובר בזוג ניצולי שואה.
אם כן,מדוע הרהבתי עוז לייגע אנשים בסיפור טרוויאלי שכזה עד הנה .
והכל בשביל הסיפור הבא.
היו שם גם לא מעט תמונות.
תמונה אחת משכה מיד את תשומת ליבי .
הייתה זו תמונה ישנה עם מסגרת גדולה ודקיקה
ובה מצוי היה דף גדול דקיק ומצהיב.
ועל אותו הדף הייתה משורבטת דמות זקן המט לנפול
ואשר על פניו הייתה נסוכה ארשת אל התנצלות
בעודי מצוי בלב ליבו של הר "הפסולת".
עמדתי מרותק ומהופנט.
הבטתי בתמונה שוב ושוב והתקשתי להסיר ממנה מבט.
משהו קשר אותי לתמונה בעבותות סמויים וחסרי פשר.
הנחתיה לרגע בצד לאסוף את שלל הספרים שבחרתי לקחת .
ומשאספתי את שללי שבתי לתמונה לקחתה.
והנה הדף נעלם פרח לו כלא היה
השירבוט איננו. עף לו ונותרה אך המסגרת ריקה
הנחתי שרוח מצויה ביקשה בכוונת מכוון לחצוץ ביני לבינו.
והוא עף לו לשוליים שמסביב נחבה אל השיחים
חיפשתי שוב ושוב מסביב ולא מצאתיו.
ישבתי עגום משהו על אבן שפה הסמוכה.
מנסה למצב את עצמי.
להרהר ביני לביני לאן יכול היה הדף לעוף ולהעלם.
ותוך שאני מהרהר פתאם היכה בי הברק.
הזקן ההוא ניצול השואה שערמת חייו כעת מוטלת לפניי,
ניסה לשרבט את תמונת חייו.
ניסה לתפוס ולכלוא את אליהו הנביא בתמונה.
אותו שייחל לו ימים ושנים בשואה האיומה
והוא אליהו הנביא איכזב ולא בא.
לא נחה דעתו של אותו הזקן עד כי כאן בארץ ישראל .
סוף סוף לכד אותו בתמונה שצייר.
לציירו באותה העליבות שהוא נרדף ומט ליפול
לצייר את אליהו באותו המבע המתנצל לנצח נצחים .
והוא אליהו הנביא כהרגלו ניצל את ההזדמנות להעלם
לברוח הפעם גם מכילאו .
שב ונעלם .
כנראה,לא יכל לשאת את אותה החרפה
לעוד דור או שניים.
והזקן ההוא מגן השעשועים מחייך ואומר:
ואולי הכל הפוך
שאליהו יצא סוף סוף
מכל הדפים והתמונות
לחיי המעשה
לשנס מותניים, לזקוף גב
ולמלא סוף סוף את שליחותו
בגאולה השלמה
