בס"ד
היום שואלים רבנים כמעט כל שאלה ומכל תחום.
פעמים מגדילים אלה השואלים להפקיע ליבם וכל מעיינם ולמוסרם משל היו משועבדים מששת ימי בראשית לגחמותיהם של רבנים. רבנים, אשר חלקם למרבה הצער אם בכלל אין להם אלא ד' אמות של הלכה.
לחלק גדול מהתשובות לאותן שאלות אין די אך בבקיאות בהלכה הסטנדרטית
גם ב"הלכה" כמהות שמה ,יש יסוד של תנועה , עדכון וריענון ורוב רובם של רבני זמנינו מתעלמים מיסוד חשוב זה.
על כן בקשתי להוסיף בזה תגובה על פסיקת רבנים באתר דתי כל שהוא באינטרנט. ולמרבה הצער אותו האתר לא מצא לאפשרי או לנכון לפרסם התגובה שבזה.
בכלל ומתוך ניסיון, רוב רובם של האתרים הדתיים באנטרנט, אינם ששים לפרסם תגובות שאינן משום: קריאת "הידד" לפסיקות של רבנים המתפרסמים באינטרנט .לדידם של אלה, אין כלל היכרח שההלכה ,ההגינות והאמת ילכו יחדיו.
אם כן, אלה הוסיפו ופסקו כי הכלב בשונה מהאדם אין בו השארות הנפש לאחר המיתה ועל כן אין בו לכאורה חובה הלכתית לקבורה סדירה ומכובדת אם כי הרשות נתונה לילך אחר נטית הלב...
כלב שליווה משפחה שנים רבות ומימש בהם את כל כולו כמהות שמו "כ-לב" דהיינו נהג והשיב לבעליו יחס של לב מלב ראוי לפחות להכרת הטוב לאחר מיתתו כדי חובה הלכתית לקבורה מכובדת וליחס רגשי נאות .
להשיב לו כמהות שמו "כ-לב" עד תום וללכת אחר נהיית ונטיית הלב בכל הקשור לפרידה ראויה ממנו
בתורת ישראל יש ערך על, שהוא ערך סל לכל הדורות והוא : "עשיית הטוב והישר" מגדרו של זה נובעות כל אותן הלכות אנושיות והומניות.
ואולי מכאן נוכל גם לחלץ מובן נוסף מאותה האמרה של :
"פני הדור כפני הכלב".
שראוי לדור נאור שהכלב משיב לו פנים מאירות ולב שמח. שלפחות ישיב לו באותן הפנים מאירות וכשנפטרים ממנו להשיב לו גם בלב "אב" משהו
