תקופת הטומאה השונה שגזרה התורה על יולדת  בלידת זכר ובלידת נקבה, סיבותיה אינן תלויות במהותה ההיסטורית של  האישה.
 אלא במהות היעוד השונה, שבין איש לאישה .
האיש טומאותיו לעתיד מוגדרות כאדם לעצמו .
לעומת זאת, האישה בנוסף לטומאתה כאדם כאמור, בעצם לידת נקבה, היא מנחילה מטומאתה זו, גם לצאצאים  .
ולכן כדי  לבטא רעיון זה, הבחינה התורה בתקופות הטומאה בין לידת זכר לנקבה.
הסיפור של גן העדן וחטא האישה ביחס אליו, רלוונתי אך לענין אחר של נרטיב זה. לענין חיובה של היולדת גם  בקורבן חטאת .
שהרי בחטאה ההוא בגן העדן גזרה היא למעשה על כל צאצאיה לעתיד עולם של: יגע דמע ויסורים.
לכן מקדימה היא בקורבן חטאת לגבי כל לידה ולידה